ביום הראשון כך נאמר (ס' ויקרא פרק כ"ג, פס' מ'), לוקחים פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל. ערבי נחל היא הערבה, ענף עץ עבות הוא ההדס, כפות תמרים הוא הלולב ופרי עץ הדר, זהו האתרוג: יפה, ריחני ושלם, ללא פגם.

כעת, כשחג סוכות מאחורינו, שמחנו עם התורה ופירקנו את הסוכה, מיהו האתרוג ומה נעשה עם האתרוגים שנותרו לנו? על כך בכתבה הבאה.

פרי עץ הדר = אתרוג.

בתלמוד הבבלי, במסכת סוכה, דף ל"ה, עמוד א', מבואר שפרי עץ הדר הוא פרי האתרוג.

מובאים לכך טעמים שונים:

• נאמר "פרי עץ", דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו.
• המילה "הדר" מזכירה "דיר", שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות גדולים (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות קטנים (פירות השנה).
• המילה "הדר" מזכירה את המילה היוונית "הידרו" (hydro), מים, והאתרוג הוא פרי "הגדל על כל מים".
• נאמר "פרי עץ הדר" – "הדר באילנו משנה לשנה", דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג.

מי אתה אתרוג?

שמו המדעי של האתרוג הוא מדיקה סיטרוס (Citrus medica), הוא עץ ירוק-עד מסוג פרי הדר, וזהו גם שמו של הפרי. האתרוג הוא אחד מחמשת מיני הדרים שהתפתחו בטבע באופן טבעי (לצד הפומלו, הקי ליים, המנדרינה וה-Citrus halimii).

עץ האתרוג קטן בגודלו, ענפיו מעוצים אך לא עבים והעץ אינו קשה במיוחד. לענפים קוצים קצרים וקשים. העלים הם אזמליים, באורך של כ-15 סנטימטרים ושפתם משוננת. לענפים צעירים צבע נוטה לאדום.

צורת הפרי ביצית מוארכת, גודלו בין לימון לתפוז והוא מתאפיין בקליפה עבה מחוספסת וריחנית, ובפלחים קטנים ועסיסיים. הציפה דקה מאוד בהשוואה למיני הדרים אחרים. בקצה הפרי נמצא הפיטם, שהוא שריד לעמוד העלי. צבע הפרי נע בין ירוק לצהוב וטעמו חמצמץ.

פריחת האתרוג מופיעה באביב. מבנה וצורת הפרח זהים למיני הדרים אחרים.

כיום אזורי גידול האתרוג העיקריים הם סיציליה, מרוקו, כרתים, קורסיקה ופוארטו ריקו.

מקור האתרוג

האתרוג הגיע אלינו כבר בימי קדם דרך מצרים מדרום מזרח אסיה. הוא הנציג הראשון של פירות ההדר בישראל. האגדה מספרת כי לשלמה המלך היה פרדס של אתרוגים.

מקור השם הוא בפרסית – תוּרוּנג'. בארמית, השם אתרוג בא מהשורש רגג, שפירושו הדר ונעים למראה.

עץ האתרוג הוא רגיש מאוד (לא, הוא לא נעלב מהר), אבל הוא מצריך טיפול אישי, כמו גם השקייה מרובה, על מנת לעמוד בתנאי הכשרות כדי לשמש כאחד מארבעת המינים.

חנוכיה או פמוטים – זני אתרוגים

בעולם ידועים מעל לשמונה זנים שונים של אתרוגים ואילו בארץ, ידועים שני זנים: הזן האירופאי, הוא עסיסי ובעל קליפה דקה ואילו השני, המכונה אתרוג תימני, בעל קליפה עבה ומעט מיץ, הוא גדול יותר וראוי למאכל.

אתרוג לסוכות (צילום: ישראל לוי)

ארבעה סוגי אתרוג מוכרים לנו ממסורת ישראל:

• אתרוג ארץ ישראלי
• אתרוג מרוקאי
• אתרוג איטלקי – ממחוזות "קלבריה" ו"סיציליה" בדרום איטליה
• האתרוג התימני

האתרוג המרוקאי

האתרוג המקורי הוא האתרוג המרוקאי הגדל ב"הרי האטלס". האתרוג מלא מיץ וטעמו כטעם הלימון, כפי שנדרש בהלכה. לעיתים שלא כנדרש הוא אינו מכיל גרעינים ו"חדרי גרעינים".

האתרוג התימני

באתרוג התימני קיימים הסימנים התלמודיים. מסביב לגרעינים קיימים חללים קטנטנים שמתאימים לתיאור "חדרי הזרע" בתלמוד. הם גדולי ממדים, ללא מיץ ובשרם עבה ביותר.

אחת הבעיות הקשורות באתרוג התימני, הוא העדר פיטם באתרוג זה כשאר האתרוגים המצויים?

הרמ"א בסימן תרמ"ח ס"ז אומר שגם אם נשר הפיטם בעודו מחובר הוא אינו נפסל.

האתרוג האיטלקי

מקובל אצל חסידי חב"ד, ויש חסידים המקפידים לברך על אתרוג שהגיע מאיטליה דווקא. לאתרוגים יש מיץ, טעם כלימון והקליפות משתמשות לייצור ליקרים. בזן זה מקפידים להשתמש בעצים שאינם מורכבים בלבד (השימוש בעץ מורכב פוסלת את הפרי מהיותו כשר לשמש כאתרוג בארבעת המינים), ובשתילים שברור כי תכונת עץ הראשוני (האם) עבר לעצי הבנים – דבר שלא ניתן לוודא בעת גידול שתילים מזרעים.

האתרוג הארץ ישראלי

בעל היתרון הביתי, שגדל בארץ ישראל – ארץ הקודש.

רבי יחזקאל שרגא משינאווא, שנהג בדרכי אביו בעל "דברי חיים" מצאנז ובירך על אתרוגים, מפרדסים ידועים ומוכרים בחוץ לארץ, אך נטל גם אתרוג מארץ ישראל על מנת לצאת חובת כל הדעות, ולבני ביתו היה מחלק גם מאתרוגי ארץ ישראל לברך עליהם. כן הקפידו מרבית הרבנים והאדמו"רים וביניהם האדמו"רים לבית רוזין כי בביתם ימצא אתרוג מארץ ישראל, אם כי בתקופה ההיא הגיעו אתרוגי ארץ ישראל במצב פגום, והיו ספקות הלכתיות לגביהם. כך נהגו גם בחצר בעלזא לצרף לברכה את אתרוגי ארץ ישראל.

בקהילות רבות באה היזמה מקרב הצבור. בקהילת בוטשאטש למשל טען רב המקום מרא דאתרא שמצד ההלכה אין בידו לחייב את בני הקהילה להשתמש באתרוגי ארץ ישראל, אולם בני הקהילה עצמם קיימו וקיבלו על עצמם לברך על אתרוגי ארץ ישראל.

במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין ארץ ישראל ויהודי הגולה. וה"כוללים" היו שולחים לנשיאיהם בחוץ לארץ ולגבאיהם הראשיים אתרוגים ארצי-ישראליים מהודרים.

במה מעיינים? כשרות האתרוג

בודקים גם במראית עין רגילה ויש שמעיינים גם בעזרת זכוכית מגדלת. כדי לראות האם יש נקב או חיסרון.

אתרוגים בחנות מוצעים למכירה (צילום: ישראל לוי)

אתרוגים בגמרא

בתלמוד הירושלמי, במסכת סוכה, דף ט"ו, עמ' ב: פרק ג' הלכה ז' נאמר על רבי עקיבא, שנכנס לבית הכנסת כשאתרוג על כתפיו.‏ חוקרים מייחסים אותו לאתרוג התימני, שגדול יותר מהזן המקובל היום.

העם שרגם את המלך ינאי מבית חשמונאי (‏משנה, מסכת סוכה, פרק ד' משנה ח')‏כנראה ריחם עליו, כיוון שע"פ החוקרים, העם עשה שימוש באתרוגים שאינם גדולים.

אז מה עושים עם אתרוג מלבד נענוע?

• האתרוג נאכל בדרך כלל משומר בריבות או במאפים, דוגמת עוגת פירות.
• קליפתו וציפתו של האתרוג משמשות להכנת תבלין, שנקרא "ציטרונאט" (בגרמנית "zitronat"), לתיבול עוגות ועוגיות של המטבח הגרמני וכן להכנת ליקר.
• בשמן האתרי המופק מקליפת האתרוג משתמשים בתעשיית הבשמים.
• הרמב"ם ממליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים, ואומר ששתיית המיץ שלו מחזקת חולים ומבריאה אותם. וכי ניתן להשתמש בו במטבח.
• יהודי אתיופיה נהגו לצחצח שיניים בענפי עץ האתרוג לאחר שנחשפו סיביהם הפנימיים וייחסו לו תכונות של חומר מחטא שבונה מחדש את חומר השן שנהרס.

אחרי החגים

לאחר החג יש הנוהגים לחנוט את האתרוג.

או שהוא משמש כחומר גלם לריבות מרקחות ואף ליקרים.

ריבת אתרוגים – של מירי זורגר

מצרכים:

• 4 – 5 ק"ג אתרוגים
• ½1 קילו סוכר
• כוכבי אניס
• מקל קינמון
• מקל וניל
• 2 – 3 גרגירי הל
• גרידת לימון או גרידת תפוז

אופן ההכנה:

1. חותכים את האתרוגים לרבעים ומשרים את האתרוגים במים במשך שלושה ימים, להפגת המרירות של האתרוג, בכל יום מחליפים את המים.
2. בתום ההשריה פורסים את הרבעים לרצועות דקות.
3. מוסיפים את הסוכר והתבלינים לרצועות האתרוג ומשרים למשך לילה נוסף.
4. מבשלים את הבלילה על אש עדינה למשך כשעה.
5. ניתן לשמור את המרקחת שנוצרה במקפיא, או לעקר צנצנות ולשמור את הריבה בצנצנת.

ליקר אתרוגים

אחוז האלכוהול בליקר יהיה כ- 3% – 5%

מכינים את הליקר מקליפות האתרוגים, כך שאת תוכנו ניתן להפוך לריבה.

החומרים: לכ- 2.5 ליטר ליקר

• 1 ק"ג אתרוגים – 6 יחידות בגודל בינוני
• 1 ליטר אלכוהול נקי 95%
• 1 ק"ג סוכר
• 1 ליטר מים

אופן ההכנה:

1. שוטפים היטב את האתרוגים ומייבשים אותם. בקולפן ירקות חד מסירים את הקליפה הדקה העוטפת את האתרוגים.
2. משקיעים את קליפות האתרוג באלכוהול, מכסים במכסה ומניחים במקום אפל למשך כחודש. מדי כמה ימים מנערים את כלי האחסון.
3. בתום חודש, מסננים את האלכוהול מהקליפות היבשות.
4. מביאים לרתיחה את הסוכר והמים, עד להמסת הסוכר באופן מלא כך שמתקבל סירופ שקוף. מניחים את הסירופ להתקרר לגמרי.
5. מערבבים את האלכוהול עם סירופ הסוכר ויוצקים לבקבוקים נקיים. מניחים לטעמים להתמזג במשך שבועיים לפחות.
6. את הבקבוק שאותו רוצים לשתות שומרים במקפיא ולוגמים בשוטים קטנים. את יתרת הליקר ניתן לשמור במקום אפל, והוא יכול להחזיק מעמד שם למשך שנים.

לסיכום: אז בשנה הבאה, כשאתם מצטיידים באתרוגים ומהדרים במצווה, בדקו את ערימת הפסולים ורכשו מבעוד מועד כמה אתרוגים שמהם תוכנו להכין ליקר וריבה משובחים. חורף בריא.