יכול להיות שאי-שם באמצע הדרך מהמדבר ועד א"י כשבני ישראל עברו מאוהלים שכל הזמן היה בהם חול לבתים שהחול והאבק מחביאים בתוכם בצל צילו של ספק קל שבקלים גרגיר לחם בשיעור שאפילו כלב שמאתר אמצעי חבלה לא יוכל לאכול- הלכו להם לאיבוד הרבה קושיות של ילדים שהצטמצמו מדי שנה בפסח לארבע ודי אבל את שאלת השאלות המטרידה רבים מאלה שממשיכים לטעון מדי שנה את הטענה הלא נכונה שאין מה לאכול שבוע בשנה בחודש ניסן- והיא למה בכלל אסור לאכול חמץ ולבער אותו מהעולם ומה המשמעות של זה בימינו- אף אחד לא שואל.

בוודאי שיש יותר מסיבה אחת למה במשך השנים קיבלנו את פסח כמו שהוא בלי למצוא ולמי שיש זמן וסיים לנקות מהר את כל מה שלא צריך גם להמציא קושיות חדשות שהיו עלולות לגרום לסדר המשפחתי להימשך עד זמן קריאת שמע של שחרית, אבל תרשו לי להציע רעיון חדש ופשוט שאינו מצריך התעמקות תלמודית בשיעורי חמץ ומהותו ובמעלת המצה הפשוטה שאינה תופחת ומתגאה כמו הלחם- והרעיון הוא שאפשר בהחלט לשנות את הגדרת החמץ משנה לשנה וכשמוציאים אותו מהבית ובערב פסח גם מהקיום או מהתודעה לשבוע אחד- אפשר לצרף למדורת השבט עוד כמה דברים שהם בבחינת בל-יראה ובל ימצא ולהסביר לעצמנו למה הם רעים עבור הנשמה היהודית שלנו- ושבוע אחד בשנה (ואולי גם יותר) אפשר ואפילו רצוי להסתדר בלעדיהם. רוצים דוגמאות? -גם אם אתם לא רוצים ומעדיפים לנקות את הבוידעם אפילו שמעולם לא אכלו שם כלום- קבלו:

1. אפשר להסביר שגם אם משרד הבריאות לא הכריז מלחמה על המזון-המהיר טוב ששבוע אחד בשנה לא אוכלים בחוץ אלא בבית ומשתדלים להכין בעיקר שאר-ירקות, שאם היינו מקפידים לשנות כל השנה את התפריט הקבוע שלנו ולבסס את עצמנו בעיקר על צמח (ולא זו שעושה שקרי דעת קהל על מזון בריאות כשאין בחירות באופק) יכול להיות שהאנרגיות החיוביות שאנחנו מחפשים כל הזמן היו נמצאים ביתר קלות בגינה הפרטית או בחנות המכולת הקרובה במקום בסלט לצד המבורגר של מזללה כלשהי(ולא אזכיר שמות).

2. אם נבאר לילדינו שמה שצריך לעניין אותנו זה פרשת השבוע שכתובה בתורה ולא בעיתון- יהיה לו וגם לנו הרבה יותר מעניין. נכון שיש לא מעט אנשים שמתפרנסים מפרשיות שאינן במובן התורני(ובגילוי נאות גם כותב הטור הוא אחד מהם)- אבל גם הם היו מעדיפים שהעולם היה מצליח אחרי שנים של שאיפות למוסר גבוה וערכים טובים למצוא את הנוסחא שתהפוך אותו למקום טוב יותר. ונראה שההגדה של פסח בהחלט מכוונת לשם- כי מה יותר טוב מאשר לשבת לילה אחד ולספר לילדינו לפני השינה לא על כל מה שרע ומקולקל בימינו(כולל הפלאפון שבתיקון ובגללו אי אפשר ללוות את הסיפור בסרטון שממש לא עוזר להירדם יותר מהר) אלא על מה שהיה פעם כשעוד לא היינו שקועים עד צוואר בחולין אלא דווקא בחול אבל בזכות כמה ניסים והרבה אמונה לא התלכלכנו יותר מדי והצלחנו לצאת מהבוץ המצרי, לקרוע את הים(ולא מצחוק) לקבל תורה באזור שהיום יש בו בעיקר טרור, ולהגיע אל הארץ אחרי 40 שנה רק כדי לגלות שצריך להילחם עליה עם כל העולם אבל עם מנהיגים שידעו שהניצחון בא מכוח האמונה ולאו-דווקא מכוח הזרוע או המרור וחרוסת הגוים. אפשר היה להגיע למצב אידיאלי של איש תחת גפנו ותחת תאנתו ללא בעיות חניה ועם בית מקדש בלב ירושלים. נשמע סיפור טוב, לא? עכשיו רק צריך לשכנע את ילדינו המודרניים מדי שפעם זו היתה המציאות ובמקרה הזה- מאד היינו רוצים שההיסטוריה תחזור על עצמה.

3. חג הפסח הוא גם חג החירות. וחירות היא היכולת לעבור משעבוד לגאולה ובדור הזה אין ספק שרבים מאיתנו משועבדים להרבה דברים שיכולים בהחלט להיחשב כחמץ המונע מאיתנו לראות את הפשטות שבכל הדברים המורכבים המתרחשים בעולם ואת הכוח המניע שעומד מאחוריהם שמבקש מאיתנו יראה אהבה ועבודה כל השנה אם רק נהיה מסוגלים להפחית קצת את המינון של כל מה שתופס לנו את הראש יותר מדי- וזה כולל לצערנו גם כמויות אדירות של "חול" שאפילו השואב-אבק הרובוטי הטוב והיקר ביותר לא יצליח להעלים כי מדובר פה בשאיבת הלכלוך מהנשמה, בניתוק מרצון מהכבלים הטכנולוגים שמונעים מדעתנו להיות משוחררת מפניות כעס קפדנות ועצבות, ובהחלטה ברורה ונהירה לבאר לעצמנו את כל הרע- ומיד לאחר מכן להחליף אות אחת ולהפוך את הביאור לביעור- ולהתמקד בטוב ובאור.

חשוב שנצליח במסגרת ההכנות המרובות לחג הפסח הבעל"ט ובכל השנה כולה למצוא את הזמן להתמקד בדברים החשובים באמת- ולעבור יחד עם משפחתנו אך בעיקר עם ילדינו שלומדים איך עושים סדר את החוויה האמיתית של חג החירות בו אנחנו מכריזים ומאמינים לעצמנו בלי טריקים ושטיקים: "השתא עבדי- לשנה הבאה בני חורין".