לפני חודש השתתפתי בשמחה משפחתית בדרום הארץ, אחת הנשים סיפרה כי כאשר קראה את הכתבה אודות גמ"ח הכלות בסוף חודש כסלו, גמלה בליבה ההחלטה לתרום לגמ"ח סכום של 770 שקלים ולבקש מהשי"ת שבתה תשתדך.

הנה הסיפור כפי ששמעתיו מכלי ראשון: "יום רודף לו יום והמטלות השגרתיות דחקו את ההחלטה הזאת לירכתי מוחי. אבל אני עדיין רוצה לשדך את בתי. שבוע לפני פסח, כשאני בעיצומם של הניקיונות לפסח, נזכרתי בהחלטה הזאת. הבטחתי לעצמי שאטפל בעניין כאשר אסיים את הניקיון. בלילה חלמתי חלום. בחלום ראיתי את ברכה מנהלת הגמ"ח…

"שמעתי אותה שואלת 'מה קורה עם הבת שלך? לא אמרת שאת רוצה לשדך אותה?'…היא אמרה זאת בחיוך וללא שמץ של טרוניה. הרגשתי נבוכה. בחלומי שוב זכרתי את ההחלטה הישנה, את ההבטחה מהצהריים, ואת העובדה שכבר עברו מספר חודשים ולא עשיתי דבר.

"קמתי בבוקר, כשאני עדיין נסערת מהחלום מיהרתי לחפש את העיתון בו פורסמה הכתבה. אבל… ערב פסח, כל העיתונים נשלחו מזמן לגניזה… זכרתי שהכתבה התפרסמה גם באתר נשים, מיהרתי למחשב ומצאתי את מספר הטלפון של מזכירות הגמ"ח. לא רשמתי אותו. חייגתי תוך כדי עלעול במחשב. זהו. המשימה הושלמה. כרטיס האשראי חויב ואני שכחתי שוב מההבטחה, מהסגולה ומהתרומה. את יודעת, השגרה. ההכנות לחג. החג עצמו. מה לעשות, שוכחים.

"אבל, באחד מימי חול המועד קיבלתי טלפון מבתי הצעירה שנמצאת בשליחות אי שם באמריקה הגדולה. היא אמרה לי בהתרגשות: 'אימא. אל תשאלי. ראיתי הרגע את החתן של אחותי הגדולה. הוא היה בסעודות החג ואני בטוחה שהם מתאימים'… מיד אחרי פסח הבחור חזר ארצה. הם נפגשו ובסופו של דבר סגרנו שידוך שכולם מברכים עליו".

***

את הסיפור הזה שמעתי במו אוזניי, או יותר נכון לומר "ראיתי". ראיתי את אמה של הכלה. ראיתי את התרומה ואת הישועה שבאה מיידית. לא. זה לא סיפור זה אגדה. זו לא שמועת וואטס-אפ. זה קרה לאנשים שחיים איתנו כאן ועכשיו. במו עיני ראיתי את הסיפור הזה זאת לא שמועה גם לא חלום!!!

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". צריך לראות. בשביל לראות לא צריך להתבונן. לא צריך להביט. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות.

השנה קוראים את פרשת ראה בראש חודש אלול עצמו. יש קשר בין חודש אלול לשמה של הפרשה ולתוכנה. חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש על כל השנה החולפת.

אלול הוא החודש המקשר את השנה החולפת לזו שבא אחריה, זו שבאה עלינו לטובה ולברכה. על ידי חשבון הנפש בחודש הזה זוכים שהשנה הבאה תהיה טובה הן בגשמיות והן ברוחניות. אבל מה עם השנה הקודמת, זו שחלפה. גם היא הופכת להיות טובה בעקבות חשבון הנפש. איך? הרי מה שהיה – היה ואף אחד אינו יכול להחזיר את העבר.

נכון. אבל זה החידוש של חודש אלול. גם הוא מלמד אותנו שאין דבר אבוד. בחודש הזה יכול האדם להיות בעל הבית על העבר שלו, על השנה שחלפה. בכוחו לתקן בחודש הזה את השנה כולה. יום ליום. יום לחודש כידוע. את מעלתו של החודש הזה חייבים להבהיר בשער בת רבים. שכל יהודי יידע שיש לו הזדמנות לתקן את העבר…

"אינה דומה שמיעה לראיה".

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו
[email protected]