ערב החג, קיימנו ראיון חג מיוחד עם הרב קלמן בר, רבה החדש של העיר נתניה, שנמצא בתפקידו כבר כחצי שנה. לכאורה עיר נוספת המנהלת שגרת חיים יומית רוטינית קבועה, שלמראית-עין, אין לרב חדש, רבות מה לחדש עבורה, אך הרב קלמן בר, שהמוצא החסידי של משפחתו, מתווה עבורו דרך כתמרור מהפכני, מוצא עצמו עסוק וטרוד כל-כולו בעיצומה של פעילות יהודית מרעננת ומתעצמת

ספר לנו מעט על הרקע שלך ועל מוצא משפחתך?
אני קרוי קלמן, על שם ה'מאור ושמש', מצד האבא, אני נכדו של ר' ישעיהו מפשדבורז', מצאצאי בנו  ר' עימנואל שהמשיך אותו באדמורות לאחר מכן. סבו של אבי ששמו היה קלמן כשמי, היה חתנו של ר' עימנואל. גם מצד האמא אני נכדם של האדמור מאיזביצה, ושל ר"ע איגר. סבי, אביו של אבי נפטר בגיל צעיר, לאחר שהוא נדבק ממחלה מדבקת, כשהלך לטפל בחולה ונדבק ממנו ונפטר, כתוצאה מכך הח"ק לא רצו להתעסק ממנו, מחשש שאף הם יידבקו, עקב בעיות של חוסר בסטריליזציה שתמנע את ההידבקות. כך שבנו, אבי, גדל על ברכי סבו. בהקשר לכך, היה נוהג אבי לומר את המשפט הבא שהפך למוטו שלו "אני לא יודע, אם צריך למות בשביל השני, אבל ברור לי שצריך לחיות בשביל השני." ואני כבנו, שהתחנך על היסודות הללו, משתדל לקיים את האמרה הזו, שמשמשת עבורי כצוואה, ואף הזכרתי אותה במהלך טקס ההכתרה שלי לרב העיר נתניה.

"אני לא מסמן לעצמי יעדים, אני עושה את מה מוטל עלי כיהודי" // ראיון חג עם חנניה צ'ולק

"בבית שמש נבנית עיר בתוך שכונה" // ראיון חג עם משה אבוטבול

"תמיד פניתי לשרים ולפוליטיקאים החילוניים, אף פעם לא הפסדתי" // ראיון חג עם אברהם רוזנטל

הנס המופלא של הדור שלאחר השואה

אבי ז"ל, שכשפרצה השואה, היה בחור צעיר כבן 20 שנים, הצליח למלט עצמו, בעוד תותחי המלחמה רועמים, דרך העיר ווילנה, ועלה ארצה באנייה, כשעל סיפונה של אותה אנייה היה גם הרב שך, שאף הוא נמלט ארצה מהתופת הבוערת. אמי שתיבדל לחיים לאורך ימים ושנים טובות, עסקה כל ימיה בצדקה וחסד, בעזרה לחולים וזקנים, בין היתר היא ממשיכה עד היום בפעילותה ההתנדבותית, בבי"ח ע"ש ליכטנשטדטר, שבת"א. וכך אבי, שריד יחיד מהשואה, שנישא לאמי, מרים טננבוים, בנו פה בארץ יחד את ביתם.

אחד הניסים הגדולים מבחינתי, מתנער לפתע הרב בר, זה כשאתה רואה משפחה שעוברת חוויה של שכול, רח"ל, ואתה עד לעצמה שאירוע כזה מסעיר ומטלטל את בני המשפחה והקרובים, אתה מבין מעט ומפנים, כמה העובדה שאנו בני הדור השני לשואה, גדלנו רובנו ככולנו, באווירה ביתית נורמלית ששידרה שמחה ואושר, ולא דיכאון ועצב. עובדה זו כשלעצמה היא בעיני נס מופלא. הרי מטבע הציפיות של השתלשלות האירועים, הדור שלנו לא היה אמור לגדול כך, זה לא מובן מאליו שבמרבית המשפחות והבתים שהוקמו לאחר השואה, זו הייתה האווירה השלטת.

בצלם של גדולי ישראל

בצעירותי למדתי בישיבת בני עקיבא בנתניה, ואז נוצר לי הקשר וההיכרות הראשונית עם העיר ועם האדמו"ר של חסידות צאנז, שקבעה את משכנה במקום. בראשות הישיבה עמד אז, מי שכיום מכהן כרבה של רחובות, הרב שמחה קוק, למרות שגרנו בת"א, היות שלאבי היה קשר מיוחד עם הרב קוק, למדתי שם. לשמחתי הרבה, קשר זה עם אבי, נמשך גם אתי, בקשר טוב והדוק שקיים בינינו. כאשר למעשה הרב קוק, משמש עבורי כמנטור שמדריך ומלווה אותי עד היום גם בתפקידי החדש כרב עיר. זכיתי גם לגדול בצילו של הרב יהודה סגל רבה של קרית שלום בת"א, מי שמכונה, רבם של המקובלים.

בישיבת 'כרם ביבנה' אצל הרב חיים יעקב גולדוויכט ז"ל, שנשא בתפקיד ראש הישיבה במקום. היה לי קשר מעולה עמו, וזה אף בא לידי ביטוי בכך שהוא נעזר בי להכנת שיעוריו. הוא היה דמות מיוחדת, כשהוא ראה עצמו כחסיד ומשתייך לחצר בויאן הרוז'ינאית, מחד, ומאידך היה תלמידם של ר' אייזיק שר, החזו"א, והרב מבריסק, כך שהוא מיזג מתורת החסידות ושיטת המוסר במקביל. לאחר שנישאתי, עשיתי שימוש אצל הרב רובין מרחובות, וקיבלתי תעודה מהרבנים הראשיים, הרב אברהם שפירא, והרב מרדכי אליהו, ז"ל.

כשה'צאי לך בעקבי הצאן', מתנגש עם ה'אל-תטוש'

לקשר מיוחד זכיתי עם ר' אברהם שפירא, שהוא למעשה גם קרוב משפחה קצת עבורי, כדודה של אשתי. ר' א. שפירא, ז"ל, היה יהודי למדן בכל איבר ואיבר מרמח אבריו, כאשר בנוסף, הוא היה יהודי פיקח שבפקחים, תמיד ידע למצוא את הסיפור או הווארט החסידי המתאים לכל אחד, הוא ידע והתמצא, במה שנקרא – השו"ע החמישי. מעבר לכך, הוא היה ידען ובקי בכל ספרי החסידות. פעם בערב חג הסוכות, הייתי אצלו, כנכדו של האדמו"ר מראדזין, אני לובש ציצית עם 'תכלת'. ר' אברהם שהיה מאוד שמרן בדרכו, טען תמיד, שלא ניתן להוציא לעז על כלל-ישראל, שהוא לא ידע מהתכלת. כיוון שלא ייתכן לומר דבר כזה, שכלל-ישראל, לא חיפש את התכלת. "אם התכלת היה בנמצא, מסתבר שעם-ישראל, היה משקיע את כל היכולות שלו, כדי למצוא את התכלת, וזה עצמו סימן שהתכלת לא היה בנמצא". בכל זאת, תמך בהנהגתי באופן אישי בכך שלבשתי את התכלת. מעניין לציין שטענה ברוח זו הושמעה בפני הראדזינר בזמנו, ע"י הדבר אברהם, כשגם שמותיהם דומים מאוד (-ר' אברהם אלקנה שפירא, ושמו המלא של הדבר-אברהם הוא, אברהם דוב כהנא שפירא).  ר' אברהם גרס תמיד, כי יש להביט איך נהגו בזה אבותינו, כשהוא מצטט בהקשר לכך את הפסוק,  "צאי לך בעקבי הצאן".

מעוררת השתאות היא העובדה, כי גם כששאלתי את הרב אלישיב, ז"ל, הלכה-למעשה בנושא זה, הורה לי שעלי ללבוש, ואף חיזק זאת בנימוקו שיש בכך משום יישום של הציווי "ואל תטוש תורת אמך". וזאת למרות שהוא באופן אישי, נקט שאין ללבוש 'תכלת' ולשיטתו, אין בנדון זה, אפילו לא  ספיקא. בכלל, זכיתי לשוחח אתו רבות בהלכה, ולקבל תשובות ופסיקות בשאלות שקיבלתי מאחרים, או שהתעוררו לי. תוך כדי ליוויו בהליכתו מביתו לביהמד"ר 'תפארת בחורים'. בעצם, הקשר שלי איתו נוצר והתחזק בסיועו של תלמידו הרב אפרתי שלמד אתי יחד בישיבת כרם ביבנה.

לאחר מכן, שימשתי בעצמי כר"מ באותה ישיבה בה למדתי קודם לכן, ישיבת כרם ביבנה. באמצע תקופה זו נסעתי בשליחות הישיבה לאנטוורפן שבבלגיה, למסור שיעורים בישיבת יבנה המקומית, לבקשת קהילת הרב עמיאל המקומית, לאחר שנוצר וואקום מנהיגותי במקום שימשתי שם גם כרב זמני, והארכתי את שהותי שם, עד לסיום תהליך איתור רב קבוע לקהילה. ניתן לומר, כי בתקופה זו צברתי מעט ניסיון מעשי והתמצאות בדרישות והצרכים עמם צפוי להתמודד ולתת מענה רב מקומי.

עיקר ייעודי, הוא ללמד ולהפיץ תורה לרבים

במשך כל השנים, עיקר ייעודי היה באמת ללמד ולהפיץ תורה לרבים, כשאני מתמקד בשיעורים עיוניים. דבר זה מתבטא גם בסדרת ספריי 'מעשה רוקם', על פרשיות התורה והמועדים מבוססים על יסודות החסידות ותורת הרב קוק ז"ל, משולבים בדברי אגדה. גם בחיי האישיים והציבוריים, אני בא  מתוך ראייה ומבט של הכלת מיזוג כלל הציבורים השונים זה מזה. וכמובן, גם בתפקידי החדש כרבה של העיר נתניה, אני נדרש ליישם גישה זו מטבע הדברים. כך גם זכיתי לתמיכתו של האדמור מצאנז וראש העיר, מרים פייברג, בו זמנית.

למעשה, מי ששלחני להתמודד על משרת רבה של העיר, היה לא אחר מאשר, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, (בנו, ממשיך דרכו, הרב יצחק אף הזכיר זאת בדרשותיו) מאז התחלתי לשמש בתפקיד, אני מקפיד שלא להימצא באף ביהכנ"ס באופן קבוע, מצהיר לנו הרב קלמן בר, כל שבת אני פוקד במהלכה לכל הפחות שלושה בתי כנסת שונים, שמייצגים, את הזרמים השונים בעיר, מבתי כנסת של הציבור הספרדי, ועד לאלו של החסידיים והליטאים. אני חש שתושבי העיר מקבלים אותי בחמימות רבה, ומשיבים לי אהבה בכפלים. כאמור, היעד שלי הוא להפיץ תורה ואמונה, ואת אור התורה – שכל הציבור יחוש קשר אליה. והוא מדגים לנו זאת בדוגמה מוחשית, "מקודם שבתי מהשתתפות באירוע של ארגון גמלאי צה"ל, ורק שעה קודם לכן, ישבתי עם אברכים למדניים בעיר נתניה".

מה אתה יכול לספר לנו על הנעשה במערכת הכשרות ויתר נושאי הדת בעיר?
רב העיר, הרב דוד שלוש, הקים פה מערך כשרות מהודר, ואני  משקיע את מרב המאמצים לשמר זאת. קיימת כאן, נהירה בלתי פוסקת וביקוש הולך וגובר של בעלי עסקים ואירועים, לקבלת תעודת כשרות, רק בחודש האחרון, הנפקתי למעלה מ-40 תעודות כשרות חדשות. יש אצלנו במערך הכשרות המקומי, שני מסלולי כשרות שונים, הרגיל והמהדרין. ומה שמפתיע הוא, שרוב בעלי העסקים שפונים לקבל תעודת כשרות, מעדיפים דווקא את זו שבמסלול המחמיר יותר, ונכונים לעמוד בקריטריונים הדרושים לקבלת תעודת ה'מהדרין'. כשאליהם מצטרפים, גם בעלי עסקים רבים, שכבר יש ברשותם תעודת כשרות רגילה, להאדרת הכשרות על בית העסק שלהם. כעת אנו נמצאים במצב שלכלל בתי המלון בעיר יש ברשותם תעודת כשרות בתוקף. ניתן לציין, בשביעות רצון, כי היות ואני מעוניין לתת מענה לציבור הספרדי בעיר, הצורך רק בשר חלק, בבתי עסק שמכינים ומגישים אוכל מוכן, גם אם מעוניינים רק בתעודת כשרות רגילה, הבשר הוא חלק כשיטת הב"י, והיזמה חדשה הזו שהתחלתי להטמיע לאחרונה, זוכה לשת"פ מצד העסקים הללו. כשגם להם הדבר משתלם, היות ואין פערי מחירים משמעותיים בין הבשרים הללו, ומאידך הם יכולים לתת מענה הולם לדרישותיו של קהלי יעד נוספים, הנמנים בין לקוחותיהם. הידור נוסף, שקיים אצלנו במערכת הכשרות, וזאת בהתאם לדרך שיסד הרב שלוש הוא, שבשנת שמיטה, אנו לא מסתמכים כלל על היתר מכירה, גם בכשרות הרגילה.

נוסיף לציין, כי במהלך השיחה עם הרב, נוכחנו לראות את מסירותו הרבה על פיקוח הכשרות בעיר, כשבמהלך השיחה, התנצל על עייפותו המרובה, והסביר כי הוא לא הספיק לישון הרבה בלילות האחרונים, עקב שהוא היה טרוד, בהכשרות לפסח. כשהוא מטעים לנו במתק דיבורו: "כשהרב נמצא במקום ומפקח על ההכשרה, זה נראה אחרת". זאת לאחר שהראיון עמו נדחה שוב ושוב, בהיות טרוד, בין מסירתו של שיעור אחד למשנהו. זה יכול ללמד אותנו, הרבה מאוד, על איך שהרב מתייחס ולוקח את תפקידו המחייב ברצינות ועם כל האחריות המתבקשת.

שיתו"פ הדדי ונרחב עם הציבור החרדי, במערכות הכשרות והעירובין, פיתוח עירוב חשמלי. ומי מגייס תרומות לבניית בתי כנסת בעיר

בנוסף, למרות שרבים וטובים מבני הציבור החרדי, המרוצים מרמת הפיקוח והמעקב של מערכת הכשרות המקומית, אנו פועלים כעת על הקמה והוצאה לפועל של מסלול כשרות נוסף, שזכה לכינוי 'בהידור', ואנו זוכים לשיתוף פעולה נרחב בנושא, יחד עם האדמור מצאנז שמאוד מרוצה מהיזמה ותומך בה בכל כוחו. גם במערך העירובין, שבראשותה ניצב הרב אבנר אביכזר, אנו נעזרים בתמיכתו של הרב משה דויטש דומ"ץ ויז'ניץ בנתניה, שעמד בראשותה בעבר. כעת אנו גם שוקדים על עריכת מפה דיגיטלית שתציין את גבולות העירוב, ותהיה זמינה לכל אחד. כשהעירוב עצמו יהיה מפוקח ע"י מערכת חשמלית ממוחשבת, שתתריע מידית על כל תקלה.

ראוי לציין, גם את תמיכתה של ראש העיר, מרים פייברג, שמתייחסת לכל פנייה ובקשה שלנו, בתשומת לב רבה, ומספקת מענה נאות ומסייעת לנו בכל צרכי הדת בעיר. בפרט, שכמי שגדלה בצעירותה והתחנכה בבית יעקב בעיר, היא נותנת דגש וחשיבות מיוחדת לספק את כל הצרכים והתכנים הנדרשים. אוסיף גם, כי העיר נמצאת בתנופת בנייה והתפתחות מרשימה, והיא עצמה מגייסת כספים, עבור בניית בתי כנסת בכל השכונות. זאת במקביל לפיתוח הכלכלי והסביבתי של העיר. גם במערכת הנישואין, למרות שחוק צוהר לפתיחת אזורי הרישום לנישואין, אושר, ונכנס לתוקף, אנו חשים דווקא עלייה מתמשכת ועקבית, בפניות שאנו מקבלים אצלנו ברבנות.

מה תרצה לאחל לנו ולגולשי וקוראי האתר לסיום?
בספרי 'מעשה רוקם', על פסח, כתבתי, כי המילה שיר היא בעצם ניגון, התרגום מתרגם את המילה צמידים – 'שיראין', מלשון שירה. מה שקרה בשביעי של פסח, שאז משה רבנו ובני ישראל הבינו, למה הם היו כ"כ הרבה צריך לסבול, כשהם ראו את הקידוש השם הגדול שיצא מכל הסיפור המעגל נסגר עבורם, וזה הפירוש של המילה שירה, ולעתיד כתוב שאנו נאמר שירה חדשה ונאמר את ברכת טוב והמטיב, כי כל המעגל ייסגר עבורנו כשהכול יתחבר ואנו נבין הכול, וזהו השיר החדש שאנו נאמר לעתיד.

הנני תפילה לבורא עולם, שלא תארע תקלה תחת ידי, שאזכה לממש את חזוני, כמו שנאמר, "וכל בניך לימודי ה', ורב שלום בניך", לפאר את העיר, שכולה תאיר מאור התורה. אני רואה את עצמי כשליח ציבור, ועבר נאמן לעם הקודש, וזכות עצומה היא עבורי כל יום בתפקידי.

חג כשר ושמח לכל בית ישראל!