לוויתו של סמ"ר נריה בלטה הי"ד (21), בן הישוב שבי שומרון שנפל במלחמת "חרבות ברזל" בקרבות בעזה בהגנה על ישובי הדרום ומדינת ישראל הסתיימה זה עתה בנתניה, בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר.

נריה היה סמל מחלקה בגדס"ר גבעתי. הוריו רחמים ובת שבע עלו מאתיופיה כחלק מקבוצת משפחות ציונית שעלתה לשומרון. כל משפחתו של נריה מגוייסת ללחימה. אביו של נריה ואחיו התגייסו בצו 8. ואחיו הבכור דביר, משרת כיום כסמ"פ בגבעתי בעזה.

נריה בלטה הי"ד נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בתקרית שבה נהרג בלטה, נפצעו גם קצין ושני לוחמים מגבעתי באורח קשה.

אמו בת שבע ספדה לו: "נריה היפה שלי, איך נפרדים מבן אהוב ויקר כמוך? לא נתפס שמהיום אדבר עליך בלשון עבר. אתה ילד עניו, עדין, שקט. נתינה זה חלק ממך ואולי בגלל זה נקברת בנתניה. התנדבת בכל מיני מקומות שונים, כל מקום שהיה צריך אותך היית שם. נפלת על הגנת הארץ, המדינה הקטנה שלנו, אתה גיבור אמיתי. כל הזמן הרגעת אותי: "אמא, הכל בסדר. האמת, קצת האמנתי לך, חשבתי שבאמת יהיה בסדר, אבל הרע מכל קרה, נפלת בקרב. אנחנו המומים וכואבים את לכתך בן אהוב. תעלה לכיסא הכבוד, תדרוש את המשיח וגאולה עכשיו. אתה עשית את שלך, הקרבת את עצמך, עכשיו נכנס פה לתמונה ה' יתברך, הגיע הזמן להגיע לגאולה שלמה ולהפסיק את שרשרת הדמים. אוהבת אותך ולא מאמינה שעלי להפרד ממך סופית, אהבה שלי, אמא".

אביו רחמים ספד לו: "נריה הצדיק, בננו השני, שהקב"ה נתן לנו, שגידלנו בישוב שבי שומרון, נריה, אני כאבא גאה בך, שאתה בנינו, בן של ארץ ישראל נלחם על ארצנו הקדושה.  סבא שלך לא זכה לעלות לארץ הקודש ונרצח בדרכנו לארץ המובטחת, אני מאמין שהוא היה שמח לדעת שיש לו נכדים שנלחמים על הארץ שכל כך רצה להגיע אליה ולא זכה. נריה השתתף בתכנית חקלאות חלוצית רגבים, וזכה לחרוש, לזמור, לנטוע ולעשות בידיים כל עבודה עברית שאפשר לעשות. היה מתנדב לעזור ליהודים בכל מקום ברחבי הארץ. נריה נשמה קדושה. היה חשוב לך ללחום ושלא נדאג. לחמת ברשעים שכל כך הכאיבו לעם ישראל. נריה שלנו, היית אמיץ, לוחם צדק, אידאליסט, אהבת הארץ שלך הייתה מעל הכל. אני מתפלל בפני הקב"ה שנריה יהיה קורבן עולה האחרון, אני קורא לעם ישראל לשמור על האחדות הנותנת חוסן לחיילינו. לפעול לקדושת הארץ ולקדושת החיים. מכאן מסר לחמאס הרשעים הארורים: אתם לא תנצחו אותנו, פגעתם לנו בגוף אבל לא בנשמה הקדושה. לא ברוח היהודית. נריה תקרע את השמים, תתפלל עלינו על עם ישראל, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".

אחיו הגדול דביר הלוחם גם הוא בעזה ספד לו: "איך מספידים אח קטן? איזה מיוחד היית, היית כובש כל מקום שהיית מגיע אליו והכי יפה שאף פעם לא ניסית. איך היית עושה הכל בשקט בענווה מתמדת כי זה מי שהיית. לא הבנתי איך ילד כל כך צעיר יכול לחשוב בצורה כל כך בוגרת ואחראית נריה אחי, גדלנו באותו בית עם אותם ערכים ואותם עקרונות אף פעם לא אמרתי לך את זה אבל הערצתי אותך אחי".