היום נערך כנס "מתייצבים לדגל" במכון הישראלי לדמוקרטיה, בו נערך דיון במחאת משרתי המילואים מן החודשים האחרונים בתגובה ליוזמות החקיקה של הממשלה, בהשתתפות חוקרי המכון, בכירים לשעבר בצה"ל, אקדמאים מתחומי דעת שונים ונציגים של מחאת המילואימניקים. במסגרת הדיון, דובר, בין היתר, על ההשפעה שיש למחאה על אתוס "צבא העם", השלכות אפשריות של המחאה על יחסי הקבוצות בחברה הישראלית והשוואה למחאות דומות בהיסטוריה הישראלית. בנוסף, הוצג סקר חדש, שנערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר מדיניות ודעת קהל והמרכז לדמוקרטיה וביטחון, שבחן את עמדות הציבור ביחס לביטויים שונים של מחאה בהקשר של השירות הצבאי, הן של משרתי חובה והן של משרתי מילואים. 

בסקר שהוצג  בכנס נחשף כי: "למרות שהציבור הישראלי היהודי חלוק בעמדתו לגבי אי-התייצבות של משרתי מילואים לאימונים, אין לגיטימיות לסירוב להתייצב לצו 8" מהנתונים שהוצגו בכנס "מתייצבים לדגל: שולחן עגול בנושא מחאת משרתי המילואים נגד יוזמות החקיקה של הממשלה", נמצא גם כי הציבור בעד תגובה נחרצת של צה"ל כלפי מי שלא יתייצב בפועל לשירות וכי יש מחלוקת בשאלת ההשפעת מחאת המילואימניקים על המשך תהליך החקיקה.

ד"ר ערן שמיר-בורר, מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה ויוזם הכנס, אמר כי: "בחודשים האחרונים, מאז החלה הממשלה לקדם יוזמות חקיקה ביחס למערכת המשפט וסדרי המשטר בישראל, בלט קולם של משרתים במערך המילואים בצה"ל בהתנגדות ליוזמות אלה. מאבקם של משרתי המילואים מעורר הדים רבים במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. המצדדים במאבק זה מנמקים את עמדתם, בין היתר, בהפרת החוזה שבין המשרתים לבין המשרתים; המתנגדים לו רואים בכך סרבנות אזרחית בלתי-לגיטימית, תוך גרירת צה"ל לקלחת הפוליטית וניצול התפקיד הצבאי כדי לגרוף יתרונות בזירה הציבורית והפוליטית".

"ממצאי הסקר חושפים את גודל האתגר שבפני החברה בישראל ובפני צה"ל, שכן הם מלמדים שחלקים בלתי-מבוטלים בציבור רואים בהחלטה שלא להתייצב לשירות הצבאי או לסרב לבצע משימה בשל התנגדות מצפונית כלי לגיטימי במחאה של משרתי המילואים, ואפילו של המשרתים בסדיר. המאמצים להותיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה ואת הפוליטיקה מחוץ לצה"ל מובנים, אבל כפי שלמדנו גם בעבר, לרבות בהקשר של מלחמת לבנון הראשונה וההתנתקות, זה אתגר גדול, אולי בלתי אפשרי, במודל "צבא העם". 

בין ממצאי הסקר:

משרתי חובה

24.5% מכלל הנשאלים סבורים כי מותר למשרתי החובה לסרב לשרת בשטחים, לעומת 61.5% הסבורים שצעד זה אסור. בחלוקה לפי השקפה פוליטית, 18% ו-21% סברו כך מקרב אלה שמגדירים את עצמם במרכז ובימין (בהתאמה), ו- 47% מקרב השמאל. 26% מכלל המדגם סבורים כי מותר למשרתי החובה לסרב להשתתף בפעולה צבאית הנוגדת את מצפונו של החייל, ואחוז דומה סוברים כי למועמדים לשירות חובה מותר לסרב להתגייס מנימוקים דתיים או פציפיסטיים. 

משרתי מילואים

מכלל הנשאלים, 29% סבורים כי מותר למשרתי המילואים לסרב להתנדב לשירות במערך המבצעי (דוגמת טייסים) לעומת 59% הסבורים שצעד זה פסול; 24% סבורים כי מותר להם לסרב להתייצב לאימון שגרתי, ו-11% סבורים כי מותר להצהיר שלא יתייצבו לצו 8. בחלוקה לפי השקפה פוליטית, רוב מהמגדירים עצמם שמאל (56%) סבורים כי מותר למשרתי המילואים לסרב להתנדב לשירות במערך המבצעי (דוגמת טייסים), לעומת 37% מהמרכז ו-17% בימין. כמחצית מהשמאל (51%) ושליש מהמרכז (32.5%) סבורים כי מותר למשרתי מילואים לסרב להתייצב לאימון שגרתי, לעומת 13% בימין. הלגיטימיות בין כל הקבוצות הפוליטיות לסירוב להתייצב לצו 8 בעת חירום היא הנמוכה ביותר: 26% בשמאל, 13.5% במרכז ו-6% בלבד בימין. 

מה צריכה להיות תגובת צה"ל

אם משרת המילואים הודיע שלא יתייצב לשירות, השיעור הגבוה ביותר (46%) מהנשאלים סבורים כי יש לקיים שיחה של מפקדיו עמו על מנת לשכנעו להגיע, 27% סבורים כי יש להדיחו מיד ו-13% סבורים כי יש להבליג ולהכיל את עמדתו. האחוזים הגבוהים ביותר בקרב הנשאלים בימין, מרכז ושמאל, סבורים כי תגובת צה"ל צריכה להיות שיחה עם המפקדים על מנת לשכנע את משרת המילואים להתייצב בכל זאת לשירות (41.5%, 55% ו-45% בהתאמה).

במידה ומשרת המילואים לא התייצב בפועל למילואים, 40% סבורים כי יש לנקוט נגדו בהליכים משפטיים (משמעתי ופלילי), 20% סבורים כי יש להדיחו ו-23% סבורים כי יש להבליג ולהכיל את עמדתו. בחלוקה לפי השקפה פוליטית, בימין 51% סבורים כי יש לנקוט בהליכים משפטיים, 24% סבורים שיש להדיח ו-10.5% סבורים כי יש להבליג. במרכז 29% סבורים כי יש לנקוט בהליכים משפטיים, 15% סבורים שיש להדיח ו-33% סבורים כי יש להבליג. בשמאל 17% סבורים כי יש לנקוט בהליכים משפטיים, 12% סבורים שיש להדיח ו-51% סבורים כי יש להבליג.

השפעת מחאת המילואימניקים כשלעצמה על הממשלה

מבין הנשאלים שלקחו חלק במחאה הציבורית, 71% סבורים כי מחאת המילואימניקים כשלעצמה יכולה להשפיע על קידום שינויי החקיקה על ידי הממשלה. מבין מי שלא לקחו חלק במחאה הציבורית, 54.5% סבורים כי המחאה יכולה להשפיע במידה די מועטה או לא בכלל על קידום שינויי החקיקה על ידי הממשלה. בהתייחס לכלל הנשאלים, 39% מהנשאלים סבורים כי למחאת משרתי המילואים כשלעצמה יכולה להיות השפעה על צעדי הממשלה בהשוואה ל-47.5% מהנשאלים הסבורים כי למחאת משרתי המילואים כשלעצמה לא תהיה השפעה ניכרת על שינוי החקיקה על ידי הממשלה.

סיכוי למחאה הפוכה באם לא תקודם החקיקה או תרוכך 

52% מכלל המשיבים סבורים כי אם החקיקה תרוכך או לא תקודם, הסיכויים למחאה דומה מצד תומכי החקיקה נמוכים או נמוכים מאוד. 28% סבורים כי הסיכויים למחאה כזאת גבוהים ו-20% לא יודעים. בחלוקה לפי השקפה פוליטית, 30% בימין סבורים כי הסיכויים למחאה של תומכי הממשלה גבוהים, 24% במרכז ו-31% בשמאל. 

מהמכון נמסר כי: הסקר נערך על-ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות והמרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר, שנערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 26-30/3/2023 רואיינו 602 איש ואשה בשפה העברית. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.69% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון דיאלוג.