הפרקליטות מפרסמת הבוקר (ראשון) את דו"ח הסיכום השנתי של פרקליטות המדינה לשנת 2020.

בין היתר, מהדו"ח ניתן להסיק את שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, הנלמד לא רק מאחוזי ההרשעות הכוללים את התיקים שהסתיימו בהסדר טיעון (שבהם הנאשם מורשע בהתאם להודאתו), אלא בעיקר מתוצאות ההליכים שבהם הנאשם ניהל הליך פלילי עד תומו, ללא הסדר טיעון (שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו).

59% מהנאשמים שניהלו הליך פלילי עד תומו, שלא במסגרת הסדר טיעון, בסופו של יום הורשעו באופן מלא או חלקי או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. לגבי יתר הנאשמים, ב-14% מהמקרים חזרה בה הפרקליטות מכתב האישום ללא זיכוי, ביחס ל-14% נוספים ההליכים הופסקו או הותלו (הדבר נובע לרוב מסיבות בריאותיות או במקרים שלא ניתן להמשיך לנהל את ההליך) ו-9% מהנאשמים זוכו מכל ההאשמות.

כוח אדם

– בפרקליטות הועסקו נכון לסוף שנת 2020 כ-2,062 עובדים, מתוכם 1,135 פרקליטים, 375 מתמחים, 265 עובדים מינהליים, 138 סטודנטים, 104 בני שירות ו-45 חוקרי מח"ש.

– כ-64% מכוח האדם משתייך לחטיבה הפלילית בפרקליטות וכ-36% לחטיבה האזרחית.

– כ-70% מכלל העובדים והעובדות בפרקליטות הן נשים וכ-30% הם גברים.

– 53% מהפרקליטים הם עד גיל 40, כ-12% מעל גיל 51.

– כ-8% מעובדי הפרקליטות הם בני החברה הדרוזית, הערבית והצ'רקסית. מספר הפרקליטים בני חברה זו עלה ב-13% ביחס ל-2019.

– בשנת 2020 גדל מספר עובדי הפרקליטות בני החברה החרדית כמעט פי 3 בהשוואה ל-2019, והם מהווים 2.5% מהעובדים.

תיקי פרקליטות שנפתחו

– במהלך 2020 נפתחו במחוזות הפרקליטות 29,263 תיקים על בסיס תיקי החקירה שהועברו מהמשטרה. כ-39% מתוכם סווגו מראש ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום.

– כ-8% מתוך כ-29 אלף תיקי הפרקליטות שנפתחו כללו לפחות חשוד אחד שהוא קטין (בן פחות מ-18). כ-83% מתיקי הקטינים טופלו כבר באותה שנה, וזאת כפועל יוצא של הדגש ששמה הפרקליטות על קיצור פרקי הזמן בטיפול בתיקי קטינים, נוכח ההבנה שלחלוף הזמן השפעה ניכרת על חייו של קטין.

– כ-41% מתיקי הפרקליטות עסקו בעבירות אלימות, 8% בעבירות רכוש וכ-7% בעבירות של הפרת הסדר הציבורי.

– בכ-70% מהתיקים התקבלה הכרעה סופית בתוך כחודש ימים ממועד קבלת התיק מהמשטרה (שיפור לעומת שנת 2019, שאז עמד האחוז על 67%).

– ב-2020 התקבלה החלטה סופית (להגיש כתב אישום, לסגור את התיק או לסיים את ההליך בהסדר מותנה) בכ-24 אלף תיקים (שנפתחו באותה שנה או לפני כן). 44% מהם הם תיקים שהמשטרה סברה כבר עם העברתם לפרקליטות שאין מקום להעמיד בגינם לדין. על אף שהפרקליטות בוחנת גם תיקים אלו לעומק ולעיתים החלטתה שונה מעמדת המשטרה, הרי שהפוטנציאל להגשת כתב אישום בהם הוא, ככלל, נמוך מאוד. מתוך 56% הנותרים (כ-13.5 אלף תיקים), ב-29% הוחלט להגיש כתב אישום, ב-69% הוחלט לסגור וב-2% נוספים הוחלט לסיים את התיק בהסדר מותנה.

– בשנה זו נסגרו במחוזות הפרקליטות כ-20 אלף תיקים נגד כ-31 אלף חשודים, מבלי שהוגש בהם כתב אישום (מדובר בתיקים שנפתחו ב-2020 ולפני כן), למעלה ממחציתם סווגו ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה. ב-57% מהתיקים שנסגרו העילה היתה חוסר ראיות, 20% נגנזו בעילה של היעדר אשמה ו-16% נגנזו בעילה של מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין (בשנת 2019 כ-49% מהתיקים נסגרו מחמת חוסר ראיות ו-18% בשל חוסר אשמה).

עררים

הדין הפלילי מקנה למתלוננים זכות להגיש ערר נגד החלטות של גופי החקירה והתביעה בין השאר בדבר סגירת תיקים. כמו כן, חשודים רשאים להגיש ערר לשינוי העילה בגינה נסגר תיק החקירה בעניינם. עררים אלה מטופלים בשלב ראשון במחוזות הפרקליטות הפלילית, אשר קיבלו את ההחלטה באותם תיקים. בשלב שני, הם עוברים לטיפול יחידת העררים בפרקליטות המדינה, שבוחנת את התיק לעומקו. טיפול בערר כולל למעשה בחינה מחדש של כל חומרי החקירה בתיק וההחלטה שהתקבלה בו, ולעיתים אף מתבצעים השלמות חקירה, דיונים, ראיונות ושימועים.

במהלך שנת 2020 נמשכה מגמת הירידה – 2,050 תיקים שנפתחו ביחידת העררים לעומת 2,141 בשנה שקדמה לה. ב-2020 התקבלו החלטות בכ-1,770 עררים על סגירת תיקים שטופלו ע"י היחידה. בכ-6% מהתיקים התקבל הערר. כמו כן, בשנת 2020 התקבלו החלטות ב-59 עררים על עילת הסגירה של תיק החקירה, ב-27% מתוכם התקבל הערר ושונתה עילת הסגירה בהתאם לבקשתו של הפונה. גם בשנת 2020 נעשה מאמץ לקצר את זמן הטיפול בעררים. הזמן הממוצע לטיפול בתיק עמד על כ-4 חודשים, קיצור של כחודש ימים בהשוואה לשנת 2019. בתיקי מין ואלימות חמורה הזמן הממוצע לקבלת החלטה ביחידה היה 69 ימים.

כתבי אישום ותוצאות הליכים משפטיים

– הפרקליטות מטפלת בכ-10% מהתיקים הפליליים במדינת ישראל, העוסקים בעבירות החמורות שבספר החוקים. יתר התיקים מטופלים בעיקר ע"י חטיבת התביעות במשטרת ישראל וגופי תביעה אחרים. כ-4,278 כתבי אישום הוגשו בשנת 2020 (לא בהכרח בגין עבירות שבוצעו בשנה זו), עלייה של כ-7% ביחס ל-2019. כשליש מהם בעבירות אלימות כעבירה מרכזית, 10% בעבירות נשק ואמל"ח (לעומת 7% בשנת 2019) וכ-9% בעבירות סמים. כ-10% מכתבי האישום הוגשו נגד קטינים.

– בדומה לשנים קודמות, כ-85% מהנאשמים שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי, וביחס ל-5% נוספים נקבע כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם מבלי שהורשעו.

– בעניינם של כ-3,900 מהנאשמים שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים בשנת 2020, הוצג לבית המשפט הסדר טיעון שכלל הודאה באשמה. הם מהווים כ-83% ממי שהורשעו או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה, וכ-74% מכלל הנאשמים שהליכים בעניינם הסתיימו באותה שנה.

– חרף מצב החירום וההגבלות הרבות שהוטלו בעקבות מגפת הקורונה, הפרקליטות הצליחה לשמור על "שגרת" פעילות אינטנסיבית, תוך הבטחת המשך אכיפת החוק. בשנת 2020 הופיעו הפרקליטים ברחבי הארץ ביותר מ-74 אלף דיונים פליליים, נתון דומה לשנת 2019.

שיעור ההרשעות בישראל

כאשר נדרשים לשאלה מהו שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, או במילים אחרות מה הסבירות שאדם שהוגש נגדו כתב אישום והחליט לנהל משפט הוכחות לא יורשע, יש לבחון רק את תוצאות ההליכים שבהם לא הושג הסדר טיעון, שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו.

מבין הנאשמים שההליכים השיפוטיים בעניינם הסתיימו בשנת 2020, לגבי 1,385 מהם לא הוצג לבית המשפט הסדר טיעון. כ-59% מהם (818 נאשמים) הורשעו (באופן מלא או חלקי) או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. כ-9% מהם (127 נאשמים) זוכו. בכ-14% מהמקרים הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום ללא זיכוי. חזרה מכתב אישום יכולה להיעשות בשל שינוי בנסיבות ולעיתים בעקבות הערכה מחודשת של התיק.

ערעורים פליליים

בשנת 2020 הוגשו בסך הכל כ-2,770 ערעורים לבית המשפט העליון ולבתי המשפט המחוזיים, כ-85% מהערעורים הוגשו ע"י הנאשמים ו-15% ע"י המדינה – מרבית הערעורים נסובו על גזר הדין (העונש שנפסק). בשנה זו ניתנו בבתי המשפט המחוזיים פסקי דין ב-438 ערעורים הנוגעים לתיקים שניהלה הפרקליטות בבתי משפט השלום. 63% מערעורי המדינה למחוזי התקבלו באופן חלקי או מלא, לעומת כ-39% מערעורי הנאשמים שהתקבלו באופן חלקי או מלא.

בשנה זו הוגשו לביהמ"ש העליון 539 ערעורים פליליים על פסקי דין שניתנו בתיקים שנוהלו ע"י הפרקליטות בבתי המשפט המחוזיים. מדובר בעלייה של כ-10% ביחס ל-2019, חרף הקשיים המשמעותיים שנבעו מהגבלות הקורונה. במהלך 2020 ניתנו פסקי דין ב-563 ערעורים שנשמעו בביהמ"ש העליון, כמחצית מערעורי המדינה התקבלו באופן מלא או חלקי, לעומת כ-28% מערעורי הנאשמים שהתקבלו באופן מלא או חלקי.

כפי שעולה מהנתונים, המדינה מגישה ערעורים בודדים בלבד על זיכוי נאשמים: רק 5 מתוך 81 ערעורי המדינה לביהמ"ש העליון נסבו על הכרעת הדין. רוב הערעורים מטעמה התמקדו בהחמרת הענישה שהוטלה על הנאשם בבית המשפט המחוזי.

ועדות שחרורים

ועדות שחרורים הן ועדות מינהליות בעלות סמכויות מעין שיפוטית, ובהן הסמכות להחליט על שחרורם על-תנאי של אסירים שעונשם עולה על שנת מאסר אחת, ושריצו לפחות שני שלישים מתקופת מאסרם. על החלטות הוועדה ניתן להגיש עתירה מינהלית לביהמ"ש לעניינים מינהליים, ועל פסק דינו ניתן לבקש רשות ערעור לעליון. פרקליטויות המחוז הפליליות מופיעות בהליכים אלה מטעם היועמ"ש, ומציגות בפני הוועדה את האינטרס הציבורי בשאלת שחרורו המוקדם של כל אסיר. בבקשות רשות ערעור בבית המשפט העליון מופיעים מטעם היועמ"ש פרקליטי מחלקת הבג"צים.

כ-18% מהדיונים שבהם הופיעו מחוזות הפרקליטות הפליליים בשנת 2020 (13,326 דיונים) היו קשורים בהליכי השחרור המוקדם של האסיר או במאסר עצמו. בשנה זו התקבלו החלטות מהותיות בוועדות השחרורים בעניינם של 2,077 אסירים, 76% מהם אסירים פליליים והיתר ביטחוניים. בכ-61% מהמקרים הבקשה לשחרור מוקדם נדחתה, וב-39% מהמקרים היא התקבלה ו-806 אסירים שוחררו בשחרור מוקדם, כמחציתם – בהסכמת המדינה. אחוז השחרור המוקדם של אסירים פליליים עמד על כ-46% ושל אסירים ביטחוניים על כ-15%.

בעוד שהמדינה הסכימה או לא התנגדה לשחרור מוקדם בכ-30% מכלל ההחלטות שנגעו לאסירים פליליים, הרי שכאשר דובר באסירים ביטחוניים שיעור ההסכמה (או אי-ההתנגדות) שלה לשחרור הסתכם בכ-12%. בכ-90% מהמקרים שבהם הוחלט שלא לשחרר את האסיר שחרור מוקדם, תאם הדבר לעמדת המדינה, שהתנגדה לשחרור.

בשנת 2020 התבקש ביטול שחרורם המוקדם של 181 אסירים – רובם ככולם אסירים פליליים. בכ-67% מהמקרים החליטה ועדת השחרורים לבטל באופן מלא או חלקי את שחרורו המוקדם של האסיר. ביתר המקרים הוחלט להאריך את תקופת התנאי (כ-14%), לתת אזהרה לאסיר (כ-8%), לדחות את הבקשה (כ-8%) או למחוק אותה (כ-3%).

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש)

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הינה מחלקה בפרקליטות המדינה. מדובר בגוף עצמאי, חיצוני ובלתי תלוי במשטרה, שבו משרתים חוקרים, פרקליטים ועובדי פרקליטות. בסמכות מח"ש לחקור חשדות לעבירות פליליות שבוצעו בידי שוטרים ואשר העונש בצידן עולה על שנת מאסר אחת. מח"ש מוסמכת לחקור גם אזרחים החשודים בביצוע עבירה יחד עם אנשי משטרה, וכן חשדות הנוגעים לביצוע עבירות ע"י אנשי שב"כ במהלך תפקידם, בכפוף להחלטת היועמ"ש (ולמעט תלונות נחקרים).

בשנת 2020 הגישה מח"ש 64 כתבי אישום, נחתמו 34 הסדרים מותנים ו-204 תיקים הועברו לבחינת מחלקת המשמעת במשטרת ישראל. כ-16% מכתבי האישום הוגשו בגין עבירות על טוהר המידות והסדר הציבורי (ובהן שוחד, הפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט ובידוי ראיות) וכ-14% בגין עבירות אחרות.

מתוך 63 תיקים שההליכים השיפוטיים בהם הסתיימו בשנת 2020, כ-70% הסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית, וכ-6% נוספים בקביעה כי העבירה בוצעה אך הנאשם לא יורשע. כ-11% מהמקרים (7 נאשמים) הסתיימו בזיכוי. מח"ש הציגה פחות הסדרי טיעון בהשוואה ליתר מחוזות הפרקליטות (רק שליש מהנאשמים שעניינם הסתיים, לעומת 74% בכלל המחוזות). מכאן גם שמשך הזמן לניהול תיקי מח"ש הינו ככלל ארוך באופן יחסי.

בשנת 2020 נסגרו ללא העמדה לדין פלילי 2,941 תיקי מח"ש שנפתחו בשנה זו או קודם לכן. במרבית התיקים (כ-57%) ההחלטה בדבר סגירת התיק התקבלה לאחר ביצוע חקירה פלילית (באזהרה) או בדיקה מקדימה פלילית. ביתר המקרים (43%) התיק נסגר בלא חקירה באזהרה או בדיקה מקדימה בעיקר משום שהתיק לא היה בסמכות מח"ש או בשל היעדר חשד לביצוע עבירה פלילית.

יחידת הסייבר

בשנת 2020 נפתחו 144 תיקים פליליים ביחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, העוסקים בעבירות שהתרחשו במרחב המקוון. מדובר בעלייה ניכרת לעומת שנת 2019 בה נפתחו רק 57 תיקים, יותר מפי שניים. ניתן להצביע על שני הסברים אפשריים לגידול בכמות התיקים: רשויות האכיפה, ובראשן משטרת ישראל, הרחיבו משמעותית את פעילות האכיפה שלהן במרחב הסייבר, הן בהקמת יחידות ייעודיות העוסקות בפשיעה במרחב הסייבר והן בפיתוח יכולות איסוף הראיות שלהן, מה שהביא לגידול בכמות התיקים העוברים ליחידת הסייבר; כמו כן, ייתכן שכתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה גדלה השימושיות והתלות במרחב המקוון, וחלקים נוספים מהפעילות העבריינית "נדדו" אל המרחב המקוון.

בשנת 2020 הוגשו 42 כתבי אישום ע"י יחידת הסייבר בנוגע לעניינם של 422 נפגעי ונפגעות עבירה. מדובר בעלייה של כ-40% לעומת שנת 2019. חלק מכתבי האישום כללו נפגעי עבירה מרובים. כך, שניים מבין כתבי האישום כללו למעלה מ-100 נפגעי עבירה בכל אחד, וב-13 כתבי אישום נוספים היו לפחות 5 נפגעי עבירה בכל אחד.

תפישת האכיפה אלטרנטיבית שפותחה ביחידת הסייבר כוללת נקיטת שורה של פעולות משפטיות וטכנולוגיות, שמטרתן צמצום הנזק הנגרם כתוצאה מפעילות אסורה או עבריינית המתרחשת במרחב המקוון. האכיפה האלטרנטיבית מתמקדת בעבירה, ולא במבצעהּ; בפרסום האסור, ולא במפרסם. פעילות זו נחלקת לשניים:

– מהלכים משפטיים כופים: פעילות זו כוללת העברת דרישות להסרת תוכן, חסימת גישה אליו או סינונו מתוצאות חיפוש, מכוח הוראת חוק או צו שיפוטי. בשנת 2020 הוגשו 35 בקשות כאמור לבתי המשפט המחוזיים, אשר התייחסו ל-3,624 אתרי אינטרנט שונים. בקשות אלה נגעו לשרתים שאינם נמצאים בישראל, ולפיכך, התבקשה לגביהם הגבלת גישה ולא הסרת התכנים או סינונם מתוצאות החיפוש.

– מהלכים משפטיים וולונטריים: יחידת הסייבר מבצעת פניות לחברות אינטרנט המאחסנות תכנים או מנגישות אותם ומדווחת על תכנים שהם אסורים, בין אם כי הם מהווים לכאורה עבירה פלילית בהתאם לדין הישראלי ובין אם בשל הפרת תנאי השימוש של החברות. בקשות אלה אינן מבוססות על צו שיפוטי מחייב, כך ששיקול הדעת האם להסיר את התוכן נותר בידי חברות האינטרנט. היחידה פועלת בעיקר אל מול הרשתות החברתיות וכן ביחס למנוע החיפוש של Google. המהלכים הוולונטריים שמבצעת יחידת הסייבר להסרה או צמצום של תכנים מפירי חוק במרחב המקוון זכו לגיבוי מצד בית המשפט העליון, שדחה עתירה שכוונה נגד פעילות זו. בשנת 2020 הופנו ליחידת הסייבר 4,830 בקשות להסרת תוכן או לצמצום גישה. בכ-92% מהמקרים הגישה היחידה בקשה להסרת תוכן או לצמצום גישה אליו, לאחר שבחנה את הבקשה בעיון. מדובר בירידה ניכרת בכמות הפניות באפיק הוולונטרי ביחס ל-2019, שניתן לייחסה כפי הנראה לשיפור שחל במנגנוני האסדרה העצמית של חלק מהפלטפורמות המקוונות בנוגע לתכנים לא-חוקיים, וכן לעובדה שב-2019 נערכו שתי מערכות בחירות.

אכיפה כלכלית

ב-15 השנים האחרונות התפתחה ההכרה שיש צורך להרחיב את ארגז הכלים המאפשר לגופי האכיפה להתמודד עם הפשיעה החמורה, וזאת מעבר לענישה הקלאסית של מאסר וקנסות, במיוחד בעבירות אשר המניע לביצוען הוא כלכלי. על רקע זה פותחה תפישה חדשנית המכונה "אכיפה כלכלית", המאפשרת לפעול ביעילות נגד התשתית הכלכלית המשמשת "דלק" לפעילות העבריינית. האכיפה הכלכלית מכוונת לשלילת טובת ההנאה הכלכלית שהפיק העבריין מביצוע העבירה, לפגיעה בתמריץ הכלכלי לביצוע העבירה ולהרתעה, תוך שימוש בכלים שונים. בהמשך לשנים קודמות, גם בשנת 2020 יזם המטה לאכיפה כלכלית תיקוני חקיקה לצורך ייעול האכיפה הכלכלית (פרוצדורה פלילית בתיקי ענק; השלמות חקירה בתיקי אכיפה כלכלית; התמודדות עם תופעות סחיטה במסווה של מתן שירותי שמירה ועוד) וכן תיאם את פעילות הפרקליטות אל מול הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל ובקרב גורמי האכיפה הנוספים.

בשנים האחרונות ניכר המשך המגמה של חקירה וניהול תיקי הלבנת הון בהם עבירת המקור הייתה עבירת מס. בנוסף, רשויות האכיפה החלו להפעיל גם את כלי התפיסה והחילוט בתיקים שבהם עבירות המס הן עבירות מקור, וכך נתפסו עשרות מיליוני ש"ח בגין עבירות אלה. מגמה זו צפויה להמשיך גם בעתיד, לאור המאבק הבלתי מתפשר בעברייני המס, בעיקר בתחום החשבוניות הפיקטיביות והשמטת הכנסות.

כל מחוזות הפרקליטות נוטלים חלק במאבק הכלכלי בפשיעה החמורה, ובראשם המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ופרקליטות מיסוי וכלכלה, העוסקות בהתמודדות עם פשיעה בתחום השחיתות הציבורית והפשיעה הכלכלית לסוגיה. בשנת 2020 חולטו לראשונה זכויות מיוחדות ומורכבות במקרקעין: בניינים של עמותות שהואשמו בפלילים, הבנויים על מקרקעי ציבור שהוקצו להן ע"י רשויות מקומיות.

מניתוח התיקים שהסתיימו בגזר דין בשנת 2020 (כתבי האישום הוגשו בדרך כלל כמה שנים קודם לכן), עולה כי מלכתחילה בתיקים אלה הוגשו בקשות חילוט ביחס לרכוש בהיקף של 123 מיליון שקל, ובסופו של יום נשללו מהעבריינים בהחלטות שיפוטיות כ-102 מיליון שקל (מהם 91 מיליון באמצעות חילוט + 77 מיליון באמצעות שומות מס שיצאו על הפקת הכנסות מהפעילות הפלילית), וסכומים נוספים בהטלת קנסות.

עבירות הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור

בשנת 2020 התקבלו בפרקליטות 226 פניות המבקשות לפתוח בחקירה פלילית בגין פרסומים שנטען כי הם עולים כדי עבירות הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור. לאורך חמש השנים האחרונות ניתן לזהות מגמה עקבית של ירידה (קלה) בכמות הפניות בבקשה לפתיחה בחקירה בגין עבירות של הסתה לגזענות. לעומת זאת, בשנת 2020 הייתה עליה בכמות הפניות לפתיחה בחקירה בגין הסתה לאלימות והסתה לטרור.

לצד העליה במספר הבקשות שהתקבלו לפתיחה בחקירה בגין הסתה לאלימות והסתה לטרור, לא הייתה עליה דומה במספר כתבי האישום שהוגשו, להיפך. בשנת 2020 נמשכה המגמה – העקבית בחמש השנים האחרונות – של ירידה בכמות כתבי האישום שהוגשו וכללו עבירות הסתה. בשנה זו הייתה ירידה של כ-50% לעומת שנת 2019. הדבר מלמד על המדיניות הזהירה הננקטת ביחס להעמדה לדין בעבירות אלה, בין השאר, לאור רגישותו וחשיבותו של חופש הביטוי.

מניע גזעני או מניע של עוינות כלפי הציבור עשויים להוות נסיבה מחמירה בעת העמדה לדין בעבירות מסוימות, והכללתם בכתב אישום טעונה אישור של המשנה לפרקליט המדינה. ב-2020 הוגשו 17 כתבי אישום הכוללים נסיבה זו, לעומת 10 כתבי אישום ב-2019.

שיקום והליכים חלופיים

תכלית השיקום היא מניעת חזרתם של עבריינים למעגל הפשיעה לאחר נשיאת עונשם (רצידיביזם). השיקום הוכתר כיעד מרכזי של הפרקליטות, בהתאם למסקנות משנת 2018 של צוות התביעה בראשות המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), שנועד לבחון את יישומן של המלצות דו"ח דורנר בנושא מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים. לפי תפיסת העולם העדכנית של הפרקליטות, האינטרס הציבורי הרחב אינו מתמצה בהעמדתו לדין של הנאשם ובמיצוי הדין עמו, אלא גם בפעילות יזומה להוצאתם וחילוצם של נאשמים ממעגל הפשיעה, כך שיהפכו לאזרחים נורמטיביים ומיטיבים בחברה. יעד זה מחייב את הפרקליטות להיות אקטיבית ויוזמת בצמתים השונים לאורך ההליך הפלילי. בין היתר, עליה למפות ולאתר את המקרים המתאימים לניתוב למסלולים חלופיים ל"הליך הפלילי הקלאסי" כמו הסדרים מותנים או בתי המשפט הקהילתיים, וכן היא נדרשת לבחון הליכי שיקום בשלב המעצר או בשלבים מתקדמים של ההליך הפלילי.

לצורך כך הוקם בפרקליטות פורום שיקום המוביל את העיסוק בתחום בכלל יחידות הפרקליטות, שבו חברים גם נציגי יחידת התביעות במשטרת ישראל, על מנת להטמיע את השינוי ולקדם מדיניות אחידה בקרב כל גופי התביעה. בנוסף, הוקם פורום בתי משפט קהילתיים, המשותף לנציגי מחוזות הפרקליטות וחטיבת התביעות במשטרה. הפורום פועל לאיתור יזום של תיקים המתאימים להליך הקהילתי והפנייתם להליך זה.

בשנת 2020 הפנתה הפרקליטות לבתי המשפט הקהילתיים 45 נאשמים. זהו גידול של כ-22% לעומת שנת 2019 (שאז הופנו לבתי המשפט הקהילתיים 37 נאשמים).

רשויות התביעה מוסמכות להימנע מהגשת כתב אישום נגד חשוד ולסגור את התיק בעניינו ("הסדר מותנה"), אם הוא יודה בעובדות המהוות את העבירה המפורטת בהסדר ויקיים את תנאי ההסדר שנערך עמו. כדי שניתן יהיה לערוך הסדר מותנה עם חשוד צריכים להתקיים מספר תנאים: מדובר בעבירה קלה יחסית (עבירה שאינה מסוג פשע), העונש שמתאים לחשוד (לדעת התובע) לא כולל מאסר בפועל, לחשוד אין רישום פלילי בחמש השנים שקדמו לביצוע העבירה, לא מתנהלים הליכים פליליים אחרים בעניינו, והדבר מתיישב עם האינטרס הציבורי. בשנת 2020 עלה מספרם של ההסדרים המותנים שנחתמו בין חשודים לבין פרקליטות המדינה בכ-4% לעומת שנת 2019, ועמד על 202 תיקים (לעומת 194).

עיכוב הליכים

החוק מקנה ליועמ"ש את הסמכות לעכב את הליכי המשפט בעניינו של נאשם, בנסיבות המתאימות. הסמכות לעיכוב הליכים קיימת ממועד הגשת כתב האישום ועד למתן הכרעת הדין. מרבית הבקשות מוגשות מטעם נאשמים, אך ישנן גם בקשות לעיכוב הליכים המוגשות מטעם התביעה. יצוין כי במקרים מתאימים, מועברים התיקים לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר טרם קבלת החלטה בתיק.

היחידה לעיכוב הליכים הינה יחידת מטה בפרקליטות המדינה המטפלת בבקשות לעיכוב הליכים המוגשות ליועמ"ש. בשנת 2020 הוגשו ליחידה 782 בקשות לעיכוב הליכים. מדובר בירידה של כ-19% לעומת שנת 2019 (שאז הוגשו ליחידה 967 בקשות). כשליש מהבקשות נגעו לעבירות שעניינן איומים ואלימות ולמעלה מחמישית מהן עסקו בעבירות תכנון ובנייה. מבין התיקים שבהם התקבלה החלטה באותה שנה, ב-58% מהם נדחתה הבקשה, ב-14% מהתיקים התקבלה הבקשה ועוכבו ההליכים הפליליים באופן סופי או מותנה.