הארכת מצב
רוב האנשים לא אוהבים מלחמות – ומקובל לחשוב שבני אדם רבים וטובים גם נמנעים ככל יכולתם מעימותים ולא מנהלים קרבות אבודים שסופם ידוע מראש.
גם מדינות לא ששות אלי קרב ולא ממהרות לשלוף חרבות או במונחים מודרניים טילים פגזים ורחפנים נושאי פצצות ומביאי ביקורים של נציגי האו"ם וביקורת מכל העולם על ישראל בשל מלחמת אין-ברירה שמעולם לא הוכרזה רשמית ולמרבה הצער סופה עדיין לא נראה באופק.

כשהעורף הופך לחזית, חצרות-בתים הופכות מטרות, ופרשנים ומסבירי ענייני-הפנים מתארים את המצב בחוץ במילים "על הפנים"- נדמה שמקבלי ההחלטות נמצאים באופן קבוע (כמו בעלי הדעה שאינם נותנים מנוחה ליגע מרוב עודף מידע מיותר ברובו הגדול) בדיונים בלתי פוסקים המכונים בתקשורת "הערכת-מצב" שמטרתם העיקרית להעלות אפשרויות רבות ככל האפשר ולבחור מבניהן את זו שתמשוך עליהם הכי פחות ביקורת חמה כאש- ובאותו מהלך גם תנמיך להבות שכבר פגעו בשיח הציבורי הדליק ממילא, ותמנע הסלמה נוספת לפחות לכמה שעות.

בהערכות המצב הרבות מספור שמקיימים ראשי הדרג המדיני והביטחוני  אין נוכחות אזרחים כי למרות שהם סופגים את המכות בחלק מהאזורים הנחת העבודה הרווחת בקרב העוסקים בניהול המשבר התורן היא שאין לאדם הפשוט הבנה בנסיבותיו.

אולי זה נכון, אך למרבה האירוניה גם למנהלי המבצע(מילה מכובסת למצב לחימה) -ששמו מתחלף אך התנהלותו זהה לקודמו- אין הבנה בסיסית נדרשת כדי לקבוע שמדובר במלחמה והם מעדיפים לכנות זאת בשם קוד כמו למשל "עמוד ענן" "צוק איתן" "חגורה שחורה" והשם הנבחר לעימות האחרון שכנראה לא יהיה באמת האחרון – "שומר החומות" (כשלמרבה האירוניה רוב החומות באזור המותקף בעזה לא הצליחו לשמור על האויב מפני מכות מחץ שניחתו עליו משמים כדי לגרום לו לחשוב פעמיים לפני שירה שוב פעם אחת).

הצרה העיקרית במבצעים חוזרים ונשנים כמו הנוכחי היא העובדה שישראל היא מדינה עצמאית וריבונית רק למראית-עין והלחץ הבינלאומי המופעל עליה בעתות שלום מוכפל ולעיתים אף משולש במצב מלחמה (גם אם ראשי המערכה לא מכנים זאת כך באופן רשמי). בנוסף לכך האויב העומד מול המדינה אינו מדינה בעלת כבוד לחוקים בינלאומיים, אלא ארגון טרור מתועב ושפל שהחוק העיקרי שלו שאין חוקים ושפשוט יורים לעבר כל עבר בשל כלל ברזל שמנסה בכוח לסדוק כיפת-ברזל: מי ששנוא עליך- שלח עליו את חרבך. וכל המרבה הרי זה מטווח.

כוחות תותחנים תוקפים ברצועה

פלאש 90

במציאות מבצעית לטווח קצר שנדמה כי מבוצעות בה יותר "הארכות-מצב" קיים מאשר הערכות אופטימיות לטווח ארוך נוצרת בעיה קשה שמקורה במיקום הגיאוגרפי של רצועת-עזה בסמיכות לערי הדרום ולמרבה הצער הכאב וגם הזעם המוצדק של תושבי האזור במשך שנים מתנהלת בדרומה של הארץ מערכה בלתי פוסקת שידעה עליות מורדות ומבצעים מרובי שמות אך טרם הגיעה לנקודת הכרעה- ומדי פעם הלחימה בדרום חוצה את טווח 40 הקילומטרים מהרצועה ומגיעה לאזור המרכז, ובמקרה שגרם לתחילת המבצע הנוכחי- גם לעיר הקודש ירושלים.

בחסדי שמיים עם תושבי בירת ישראל מאז תחילת מבצע שומר החומות ועד סיום כתיבת שורות אלה בירושלים לא נשמעה אזעקה נוספת בעירי ובסביבתה ולפיכך קשה עד בלתי אפשרי להבין את המציאות היום-יומית והבלתי אפשרית בערי הדרום שתושביהם חיים במציאות מתמשכת ועצובה של מלחמה על הבית ובחזיתו בזמן שברחובות ירושלים הכל מתנהל כבימי שגרה בידיעה ברורה שבאותו הזמן בדיוק חולית מחבלי חמאס שבה ושיגרה ובכך יצרה מצב בלתי נתפס בו חלק מהארץ במלחמה והשאר חווה אותה באמצעי התקשורת המוסיפים על הקולות והתמונות גם פרשנות שגורמת במודע להמון נפגעי חרדה.

בהערכת המצב הנוכחי המשתנה כל הזמן ואין לדעת מתי ואיך יסתיים הסבב הנוכחי נדרשים כולם בנוסף לסבלנות אורך רוח ותעצומות נפש וגבורה גם הבנה מכורח המציאות שחובה עלינו לשמור על הכללים מצילי החיים, לעזור ככל שניתן לסובלים בטווח הטילים- ולומר כמה שיותר פרקי תהילים.

השם עוז לעמו יתן- השם יברך את עמו בשלום. ויהי רצון שזה יקרה היום!

מה עכשיו
נדמה שבזמן חירום הדבר העיקרי שהציבור רוצה לדעת הוא מה קורה עכשיו ועוד יותר מכך מה יקרה בהמשך. מתחילת מבצע צבאי כלשהו מתחילים הפרשנים לשאול בקול "מתי תהיה הפסקת-אש", לאחר מכה חזקה באויב מתחילים הפסימיים לספור לאחור מחשש לתגובה, וכל הזמן מקשים ומפרשים הוגי דעות ובכירים לשעבר שהפכו לחופרים בהווה מה יקרה מתי ואיך.

הבעיה הגדולה היא שלעיתים חולפות שעות רבות ביממה בלי התרחשויות מיוחדות אך המשדרים המיוחדים נמשכים בכל זאת וכשאין מה לדווח מהשטח צריך להעביר את הזמן בהשערות מוגזמות ותרחישים בקולות רוחשים וגועשים שבמקרה הטוב משעממים ובמקרה הגרוע ביותר גורמים לעליה מטרידה במפלס החרדה והופכים אדם תמים לפקעת עצבים.

ההמלצה הטובה ביותר של מומחים בבריאות הנפש בזמן חירום היא לצרוך(במקום לצרוח) חדשות במידה הנכונה ולמצוא עיסוקים נוספים שמסיחים את הדעת מהסכנה.

לא חובה לדעת מה קורה עכשיו- אך תמיד כדאי לחשוב שבעזרת השם מחר יהיה טוב

מה שהיה הוא שיהיה
הארכיונים פעלו השבוע שעות נוספות וכתבים העלו בחכתם אוצרות כתובים ומצולמים מהעבר כדי להוכיח במציאות חיינו את האמרה המיוחסת למלך שלמה החכם באדם:
"מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש".

כך כתבתי באתר זה בטור מבקר המדינה לפני חמש שנים (בתאריך כ"ט בתמוז תשע"ו 04.08.2016 למניינם):
"שיר חסידי יפה של הזמר מרדכי בן-דוד מורכב מהשורה המחכימה הבאה:
"העבר אין, ואין עתיד עדיין, והווה- כהרף-עין. דאגה מנין?"

אז למרות ההסבר הנהדר הזה, תסמכו על היהודים שימצאו מקורות רבים מדי לדאגה מכל מיני סיבות מהעבר שכבר עבר ומהעתיד שעדיין לא ידוע מה הוא כולל אבל בכל כולל יודעים שכדאי להתכונן לקראתו כמו שצריך ולחכות לבואו בכל יום. וההווה- שבו כמצוין בכותרת המשנה לצערי אין (עדיין) בית-מקדש, חולף כהרף-עין ומביא אותנו במהירות אל העתיד שמתחזית אופטימית לפסימית וחוזר חלילה נראה הרבה פחות ברור ומובן ממה שעכשיו, צריך לעורר בכל אחד מאיתנו את השאלה מה אנחנו עושים כדי לזרז את המציאות המיוחלת של גאולה מכל אותם פרטים קטנים ולא תמיד חשובים וחיוניים שמעסיקים את הראש היהודי כיום הרבה יותר מדי, ולהביא את התקשורת הכל-כך מושמצת לאחרונה לדווח לשם-שינוי על בואו של אדם עני ורכוב על חמור שלא ילקח מיד לדיון בוועדת הרווחה- אלא יוביל את כולם למציאות בה החדשה הכי מרעישה היא מי יעלה בהר-השם ומי יהיו אלה שיצליחו להגיע לשם ראשונים בסיוע אווירי מארצות-הברית- כדי לספר לכל אלה שעדיין לא מבינים את זה מאז שנת 67 שהר-הבית בידינו והפעם לא נעזוב אותו לאחרים."

פינה שבועית: זכרנו לחיים שיש בהם
"בואו נתאחד"
ידידיה משה חיות ז"ל היה נער בשנת בר-המצווה שנהרג באסון הנורא במירון תשפ"א ואביו ואחיו נפצעו וניצלו בנס כשהאבא שמע את בנו שמואל קורא "שמע ישראל, אבא אני מת" אך בסופו של דבר שמואל ניצל ואף הצליח להזעיק כוחות הצלה לחלץ את אביו אך גילה שלמרבה הצער איבד את ידידיה אחיו. בהלווייתו דיבר האב אביגדור בשם בנו והעביר מסר לחיזוק העם היהודי כולו:

"יש לנו משותף אחד, אנחנו יהודים. לא מחפשים אשמים, אנחנו אנשים מאמינים שמה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא יודע מה עושה. אנחנו גדולים מאוד באסונות, כולם עוזרים אחד לשני. אנחנו לא צריכים להגיע לכאלה מצבים, מספיק. אנחנו מדינה קטנה, קצת יהודים מול כל העולם. הקורונה לא הספיקה לנו כנראה, בואו נתאחד! אף יהודי לא שונא את השני. זה מה שידידיה היה אומר אם היה מדבר".

ידידיה ז"ל ואביו הרב אביגדור חיות יבלח"א

יהיו הדברים האלה נר זיכרון לעילוי נשמת ידידיה משה חיות ז"ל מהרוגי אסון מירון.

ב"ה גם בשבוע הבא נאיר משהו משמעותי לחיי הכלל מחייו של אדם נוסף מ-45 חללי האסון הנורא.

יהי זכרם ברוך והחי ייתן אל ליבו.

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]