בכל פעם כשמגיעים לשירה ששרו בני ישראל- שירת הים. "אז ישיר משה ובני ישראל…" המילה "אז" נראית לי לא במקומה.

מדוע מופיעה המילה "אז"? וכי ציון העובדה שהדבר התרחש באותה נקודת זמן אינו ברור גם ללא המילה "אז"?

השבוע מצאתי מציאה שעל פיה, המילה "אז" שפותחת את סיפור שירת בני ישראל, באה להפנות זרקור לימינו שלנו.

דוד המלך בתהילים (קל"ה)אומר, "לעושה נפלאות גדולות לבדו,כי לעולם חסדו".

השפת אמת מגור מביא על זה את דברי הזוהר
כי במילה "לבדו", הכונה היא לניסים שידועים רק לקב"ה ולא לאדם שאיתו ארע הנס.

כגון מי שהולך ברחוב והיה צריך להכישו נחש או כל מקרה מצער אחר, והקב"ה מצילו, מבלי שהאדם יודע מכל מה שהתרחש.

א"כ מקשה השפת אמת, "לעושה נפלאות גדולות לבדו"-מה ה"לבדו" שהתרחש בקריעת ים סוף?
הרי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי? הרי הנס פורסם בכל העולם?

מה ארע בקריעת ים סוף שידוע רק לקב"ה התשובה,  עונה, בחלקו השני של הפסוק,במילים, "כי לעולם חסדו",עם דגש על המילה "לעולם".

הנס לא היה רק אז לשעתו.
אנחנו היום,3333 שנים אחרי הנס של קריעת ים סוף ממשיכים לחיות באותו הנס.

מה שבנ"י ראו וכל העולם שמע זה את מה שהתרחש אז.
אבל הקב"ה שהוא "עושה נפלאות גדולות לבדו", רק הוא- "לבדו" יודע ופועל שהנס ימשיך להתרחש כל הדורות אצל עם ישראל.

הנס של קריעת ים סוף ממשיך ומתרחש גם היום.

"אז ישיר משה ובני ישראל" -המילה "אז",כך אני חושב לפי דברי השפת אמת, באה לומר שבני ישראל שראו את מה שהתרחש שרו שירה,

אבל זה רק על החלק הראשון.

הם שרו על מה שהיה "אז". אבל באמת האמיתית של הנס,הוא מתרחש גם היום, ועל מה שמתרחש איתנו בכל יום, את זה הם לא ראו ועל זה הם לא שרו.
הם לא שרו את השירה הפרטית שלנו.

כשנקרא בשבת את שירת הים,זו לא רק חזרה על מה שהיה אז. זו שירת הים שלנו.
זו ההזדמנות שלנו להתחבר לשירת בנ"י "אז",ולשיר את הבית שלנו בשיר.

זו השירה של כל אחד ואחד על הניסים הפרטיים שלו שמתרחשים באופן ישיר מנס קריעת הים שממשיך ופועל גם היום.

החיים של כולנו מלאים בניסים. אנחנו בריאים, משפחה, ילדים,פרנסה. זה לא מובן מאליו.
חז"ל כבר קבעו שזיווגו של אדם ופרנסתו של אדם קשים כקריעת ים סוף.
אם רק היינו מרגישים…,
הרי "אין אנו מספיקים להודות…".

באיזה עולם מופלא היינו חיים אם היינו מרגישים את הניסים שלנו?
משפחה, ילדים, פרנסה,_______,______,( תמלאו לבד).
הרי לא היינו מפסיקים לשיר ולרקוד.

ובשביעי של פסח זו ההזדמנות.

זו ההזדמנות שלנו לבקש מהקב"ה שיסיר מאיתנו את כל מה שמונע מאיתנו לשיר.
שלא יהיו לנו טרדות,משקעים ופחדים.
שנוכל להנות ולהתבונן בישוב הדעת בכל הטוב שיש לנו. שנצא כל אחד מהמיצר שלו.

תשימו לב לדבר מעניין בשירת הים. כשעוברים על הפסוקים שמתארים את קריעת ים סוף,שמים לב שהתרחשו שני ניסים.

נס אחד,הצלת בני ישראל שנמצאים במצב שאין להם לאן לפנות כדי להינצל,והקב"ה קורע להם את הים כדי שיוכלו לעבור בתוכו.

ונס שני שהמצרים שרודפים אחרי בני ישראל נכנסים אחריהם לים וטובעים ומתים.

א"כ מדוע כל הפסוקים בשירת הים,עוסקים במיתתם של המצרים, ורק פסוק אחד בסוף,"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים", מתאר את עצם הנס של בני ישראל שיכלו לעבור בתוך הים?

וכי טביעתם של המצרים בתוך הים גדולה יותר מהליכתם של בני ישראל בתוך הים? מה יוצא מגדרי הטבע,ללכת בתוך הים או לטבוע בים?

יתכן,כך אני חושב,שאכן ברור שהליכתם של בני ישראל בתוך הים הוא נס יותר גדול מאשר טביעתם של המצרים.

רק..שכל עוד ובני ישראל חששו מהמצרים, לא היה להם את ישוב הדעת להתבונן בנס. רק אחרי שראו את המצרים מתים,הם יכלו להתבונן ולהודות על הנס הגדול, "…הלכו ביבשה בתוך הים".

בשביעי של פסח זה הזמן לבקש כל אחד על המיצר שלו. לא לחינם מוזכר בספרים הקדושים ששביעי של פסח זה זמן שמסוגל לפעול ישועות.

זיווגים,פרנסה,ובכלל.. זמן שמסוגל לצאת מהמיצר, כל אחד והמיצר שלו.

כי זהו יום של שירה, זהו יום שבו כל אחד יכול לשיר את השיר שלו. לקבל את כך מה שהוא זקוק כדי שיוכל לשיר.

שבת שלום וחג שמח
אפרים אפשטיין