את מויישי ליויתי במשך תקופה ארוכה.
יותר נכון,את ההורים של מויישי.
זה לא היה קל.
מכל כיוון או זוית שניסיתי,שום דבר לא עבד.
הוא כאילו התעקש לומר,"איתי לא תצליח.אף אחד לא הצליח וגם אתה לא.."

האמת… שהוא כמעט צדק.
רציתי להרים ידיים.
הבעיה היא, שההורים שלו הקדימו אותי.

יום אחד הם הגיעו אלי ובמקום לנסות ולראות מה עוד אפשר לעשות,הם אמרו רק משפט אחד,
"אין לנו יותר כח,אנחנו מרימים ידיים".
בליבי,אני הבנתי אותם,הרי זה בדיוק מה שאני רציתי לומר להם…

אבל איך שהם היו נראים,עם עיניים כבויות,נשארה לי רק ברירה אחת.
לספר להם על מוטי.

את מוטי פגשתי באחד הימים בהמתנה בתור לרופא בקופ"ח.
היות ולשנינו לא היה יותר מידי מה לעשות,אז התחלנו לשוחח ,ומוטי סיפר,שהוא עוסק ביעוץ זוגי.
כשהוא אמר יעוץ זוגי,זה מיד הזכיר לי את הסיפור על הרב אריה לוין שהגיע לרופא יחד עם אשתו,ואמר את המשפט המפורסם
"ד"ר,הרגל של אשתי כואבת לנו".
"נו,אז תגיד לי",אמרתי למוטי,
"על רגל אחת,איך מגיעים לכזו רמה של קשר?
תן לי את עצת הזהב"

ואז מוטי ענה לי תשובה שהפתיעה אותי.
"לעולם אל תותר לאשתך".

אני השתתקתי והוא המשיך,"בכל פעם שאתה מבליג או נותן או מנסה..,
אם תרגיש שויתרת לאשתך זה יחזיק מעמד פעם ,פעמיים,שלוש.
בפעם הרביעית אתה תגיד,"עכשיו התור שלה לותר".
תעשה את מה שצריך,בגללך,בשבילך,בשביל האמת,
בגלל שהיא חלק ממך.

"אתם מבינים",אמרתי לאותם הורים,
אולי ננסה לאמץ את השיטה של מוטי.

ננסה להשקיע במויישי בלי לצפות לתוצאות.
ננסה לעזור לו כי זו האמת.
נעזור לו כי אתם נבחרתם למשימה הזאת ע"י בורא עולם.

"הרווח בשיטה של מוטי הוא", כך המשכתי להסביר,
"שגם אם לא הצלחנו,לכל הפחות לא הפסדנו,כי הרי זו האמת וזה מה שצריך לעשות.

בתחילת פרשת השבוע,התורה מספרת על הנסיון של יהודה להשפיע על יוסף,שישחרר את בנימין.
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני…"
הדברים באמת עושים "רושם" על יוסף, כפי שמעידה התורה " ולא יכול יוסף להתאפק…".

אבל…רגע..
רק בשבוע שעבר,בסוף פרשת מקץ,
יהודה אומר ליוסף את אותם הדברים, ולא קורה כלום.
הדברים של יהודה בסוף פרשת מקץ לא גורמים ליוסף להתודע אל אחיו.
מה המיוחד בדברים שמדבר יהודה עכשיו??

את התשובה מצאתי בגמרא מופלאה, במסכת בבא בתרא דף קעג:.

"אמר רב הונא,מניין לערב שמשתעבד?"
מאיפה יודעים שבהלואה, אדם יכול להיות ערב לחברו?
איך יתכן שאדם,רק ע"פ רצונו יהיה משועבד לחוב שאינו שלו?
במה העביר את החוב של חברו גם לחובתו?
מהיכן הגיע המושג ערבות?

"דכתיב,אנוכי אערבנו,מידי תבקשנו".
יהודה הוא זה שהמציא בפעם הראשונה בהיסטוריה את המושג "ערבות".

אם יהודה לא היה מחדש את המושג "ערבות",
אז גם בהלוואה לא היה מתקיים דין ערב.

כשראובן אומר ליעקב,
"את שתי בני תמית אם לא אביאנו אליך",
יעקב עונה לו, " לא ירד בני עמכם…"

כשיהודה אומר ליעקב,
"אנכי אערבנו,מידי תבקשנו..",
יעקב מסכים.

מה ההבדל בין שתי האמירות??

ראובן מוכן לשלם מחיר כבד,לשלם בילדים שלו.
אבל עדיין הוא ראובן לעצמו ובנימין הוא בנימין לעצמו.
יתכן והוא יעשה הכל כדי שבנימין יחזור.
אם בנימין לא יחזור,הוא ישלם בבניו….
אבל עדיין זה מחיר..

יהודה נכנס ערב.
ערב פרושו שהוא ובנימין הם אחד.
הוא מקבל על עצמו להיות חלק מבנימין.
הוא יעשה הכל כדי שבנימין יחזור.
אבל לא בגלל המחיר שיצטרך לשלם.
אלא בגלל עצמו.
הוא ובנימין- הם אחד.
הוא נושא את בנימין על כפיו.

כשאני עושה קידוש בליל שבת ויוצא ידי חובה,
אם יכנס אח"כ יהודי שלא עשה קידוש,מותר לי לעשות בשבילו קידוש,וכך גם עבור אלף יהודים אחריו.
אני,בשביל עצמי לא מחוייב בקידוש.
אני לא יכול לפרוע את מה שהוא חייב.
אבל אני ביחס אליו,מחוייב בקידוש.
אני ערב,אני כמוהו בדיוק.
כל ישראל ערבים זה לזה.

ערבות זהו חידוש גדול שכמעט ולא נתפש בהבנה.

לכזו עסקה יעקב מסכים.

כשהייתי ילד היה נפוץ המשפט, "גם את הראש שלך היית שוכח?"
חפצים,חשובים ככל שיהיו,אפשר לאבד- לשכוח.
אבל את ה"ראש",אף פעם לא שוכחים.
לא בגלל שהוא מחובר לגוף.
אלא בגלל שהוא "אני".

יהודה בתחילת הפרשה אומנם חוזר על אותם דברים שאמר בסיום הפרשה הקודמת.
אבל בשינוי אחד שעושה את ההבדל.
הוא מוסיף "כי עבדך ערב את הנער".
יוסף מחכה לאמירה הזאת.

יוסף גם יודע שהם נכנסו בעשרה שערים כדי לחפש אותו.
אבל זה לא מספיק.
הם אומנם מחפשים אותו. מוכנים אפילו לההרג.
אבל עדיין זה רק מחיר שהם מוכנים לשלם בשבילו.

יוסף לא מחפש לראות כמה הוא חשוב לאחיו.
הוא רוצה להיות חלק מאחיו.

כשיהודה מספר ליוסף על החידוש שחידש,
על הערבות.
בנקודה הזאת, יוסף כבר לא יכול להתאפק.
את זה יוסף חיפש.

אתם זוכרים את השיטה של מוטי?
לא לותר לאישה!
לעשות הכל בגלל שזו האמת.
לדעת שמה שכתוב "והיו לבשר אחד",זו לא מליצה.
פשוט כך להתנהל.

החידוש של יהודה.ההבנה שאפשר להרגיש כלפי השני ערבות.
שאני ואתה זה דבר אחד.
כך בדיוק התנהל הרב אריה לוין כשאמר הרגל של אשתי כואבת לנו.

אני חושב שגם מויישי,ברגע שההורים שלו עשו בגלל שהוא הבן שלהם,בגלל שאכפת להם,בלי לחפש ולחכות לתוצאות.
הם לוקחים את הקשיים שלו כקושי שלהם.
כואב להם כמו שלו כואב.
אז הוא הרגיש מחובר אליהם.
הוא הרגיש את הערבות שלקחו עליו.

הגדרה יפה שמעתי פעם מבעל מוסך,שכעס על לקוח שלא משלם.
"למה הוא לא משלם? צדקה הוא רוצה?
אני יחליט למי לתת את הצדקות שלי.
מה?? (בטון שאי אפשר לכתוב)
הוא רשום לי בת.ז ??

ומאיפה אני יודע שאני צודק?
כי את מה שאתם קראתם כאן,סיפרתי והסברתי יום אחד למויישי,והוא אישר והסכים.

עברו ימים וגם שנים ומויישי התייצב ונהיה לאיש.
זכיתי גם לראות אותו מקים בית של תורה.

יום אחד אני מקבל ממנו שיחת טלפון.
הוא היה נרגש,"אתה חייב לשמוע מה מצאתי",ואז הוא המשיך,
ה"שפת אמת" מגור מקשה,מי אמר ליהודה שיצליח?
מי נתן לו את העוז לגשת ליוסף,ולבקש להישאר לעבד במקום בנימין?
למה שהמשנה למלך מצרים,בכלל יקשיב לו?

ועל זה הוא עונה תשובה מופלאה.
"יש לומר שידע יהודה,שכיון שהתערב על בנימין,סימן שבידו להביאו לאביו בודאי…"

"אתה מבין למה ההורים שלי הצליחו?
זה לא רק פסיכולוגיה שראיתי כמה באמת אכפת להם ממני.
איך הם אוהבים ומשקיעים,גם אם אין תוצאות.

לפי דברי ה"שפת אמת"
זה בגלל שהם לקחו עלי ערבות.
הם עשו הכל בשבילי,רק בגלל שאני הבן שלהם,חלק מהם.
הם עשו הכל משום שהם ערבים עלי,פקדון של בורא עולם.
הם לא ציפו לכלום.
מי שנכנס בערבות חייב להצליח.

אתם מבינים?
אם נבין שאנחנו ערבים על הילדים שלנו,
שאנחנו ערבים על האושר של האשה,של הבעל
שהם חלק מאיתנו,
אם נעניק וניתן בלי לחכות לתמורה או לתוצאה.
רק בגלל שזו האמת,שאנחנו ערבים לאושרם.
מובטח לנו שנצליח.

לא מאמינים? תשאלו את מויישי.