ענין של יראה: פרשת עקב \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    הרב נהוראי משה אלביליה No Comments on ענין של יראה: פרשת עקב \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    מה עשה ניסוי ברכבת התחתית בוושינגטון?

    9:29
    19.03.24
    התעוררות No Comments on צחוק זה בריא; אבל יש גבולות | פינת אימא מאיר

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    עולם כל כך יפה ונפלא ברא הקב"ה מסביבנו, מלא בשלל צבעים. פירות, ירקות, עצים, שדות, חיות, הרים, ימים נהרות ועוד… כל אלו נועדו לעורר את חושי האדם להתבונן בגדלות ה'. מתי לאחרונה התבוננו ביופי הבריאה ואמרו "ריבונו של עולם איזה בריאה יפה בראת, הכל בחכמה יצרת". כל בוקר לפתוח את החלון, לחוש את אויר הבוקר, ולומר כמה טוב ה' יתברך…

     או שמא שחקה אותנו השגרה אל מעבר לפינה עד שאיננו לא מבחינות כלל ביופי הבריאה שחי סביבנו…

    בפרשת השבוע אנו קוראים את הציווי האלוקי: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

    ושואלים המפרשים – וכי מה משה רבינו לא היה לו משהו אחר לבקש חוץ מיראת שמים, מה כל כך התייחד במושג הזה שנקרא "יראת שמים"?

    על כך עונה לנו ה"אור החיים" הקדוש בפסוק זה, וזה לשונו: "כוונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שיש ב' הדרגות שחפץ ה' מישראל עשות והם זו למעלה מזו. א' היא היראה, למעלה ממנה האהבה, ואמר להם שאינו מבקש מהם כי אם היראה, וטעם הדבר היא לפי שהיראה תסובב אתכם ללכת בכל דרכיו כי הירא לא יחדל מיראתו אפילו באחת מאלף שעליו לעשות, ולא זו בלבד מגיעתו אלא עוד לו ולאהבה אותו הרי שהיראה היא פתח ליכנס לשער האהבה, ולזה כשאמר הכתוב מה ה' שואל כי אם ליראה דקדק לומר ועתה פירוש מה שהוא שואל ליראה הוא עתה בזמן הזה שאתה בא לישא עול האלהות אבל אין זה תכלית מה שחפץ ממנו עשות אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה".

    והביאור הוא נפלא ביותר – לימד משה רבינו את עם ישראל יסוד נפלא לחיים, אתם יודעים מה מיוחד ביראת שמים ?, כי היא מסובבת אתכם ללכת בדרך ה', והיא הולכת איתם כל הזמן יום יום שעה שעה 24/7, ועל ידי שאתם יראים את ה' אתם מבינים כמה אהבה וכמה נתינה נותן לכם הקב"ה, ומה הוא מבקש ממכם שתדעו תמיד "כי אם ליראה אותו ולאהבה אתו", רק על ידי הדברים הללו תדע את ה' יתברך באמת…

    ואיך נדע את ה' ?

     על זאת סיפר הרב דוד ברוורמן שליט"א (היא שיחתי – דברים):

    בכ"ב בטבת תשס"ז נכנס לרכבת התחתית "לאנפנט פלאזה" בוושינגטון איש צעיר הנושא כינור ישן למראה, האיש לבש בגדים פשוטים וכובע מצחייה, נעמד ליד פח הזבל באולם המבוא של התחנה וניגן במשך שלושת רבעי שעה, במהלך זמן זה חלפו על פניו אלפי אנשים, רק אחדים מהם נעצרו להאזין למוזיקה, ומעטים מתוכם הכניסו בכובעו כמה מטבעות. בסך הכל הצטברו בתיק 12 דולר, ועוד שטר של 100 דולר, שהונח על ידי אדם אחד שזיהה את האיש עם הכינור והתרגש כל כך, עד שהוציא סכום זה מכיסו ונתן לו.

    האיש עם הכינור היה מוזיקאי עטור פרסים ושמו ג'ושוע בל, איש הוגדר כאחד הנגנים הקלאסיים הטובים עלי אדמות. הכנסותיו מקונצרטים נאמדו בכאלף דולר לדקה(!). הכינור הישן למראה של בל היה כינור סטרדיבריוס משנת 1713 ששוויו מוערך בכ-3.5 מיליון דולר. האלבום הראשן שבל הקליט לאחר שרכש את הכינור נמכר ב5 מיליון עותקים. היצירה שניגן שם בתחנת הרכבת הורכבה משש מהיצירות הקלאסיות התובעניות בעולם, פרי עטם של באך, מוצרט ואחרים, שאם הייתה מוצגת באולם קונצרטים מכובד היא הייתה שיחת היום, אולם שם בתחנת הרכבת איש לא התרשם מהמוזיקה… לא עובדי הממשל בדרכם לעבודה, לא עובדי תחנת הרכבת, לא אנשים שעמדו בתור בדוכן לוטו שניצב באולם הכניסה לא הרחק מפח הזבל שניצב ליד בל. רוב האנשים שחלפו שם לא נהנו מהמוזיקה, ואפילו לא הבחינו בה.

    הופעת תחנת הרכבת הייתה ניסוי שערך העיתון "וושינגטון פוסט" כדי לברר איך אנשים מגיבים לאמנות גדולה כשאיש לא אומר להם כמה היא גדולה. תוצאת הניסוי והכתבה שנכתבה עליו הייתה זוכת פוליצר שזכתה באותה השנה להדים עולמיים.

    בסוף אותה כתבה שאל העורך גי'ן ויינגרטן בבדיחות הדעת: "אם מוזיקאי אדיר מנגן יצירת מופת ואיש לא שם לב לכך, האם המוזיקאי בכלל שווה משהו?"

    פרופסור פול בלום, חוקר מאוניברסיטת ייל, לשעבר נשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית ומחבר הספר "איך העונג עובד", משיב על שאלתו של גי'ן ויינגרטן, וכך הוא מסביר בספרו: "הניסוי של הוושינגטון פוסט הדגים בצורה ברורה שביצירות אמנות כמו בכל תחומי החיים, העונג שאנו חשים לא נובע ממה שקורה לנו, ממה שאנחנו רואים ושומעים, אלא ממה שאנחנו חושבים ויודעים על זה. פרטיטורה (יצירה) של באך שג'שוע בל מנגן על כינור סטרדיבריוס, היא מוזיקה מיוחדת מאוד שאתה יושב באולם קונצרטים וידוע שהכנר הטוב באמריקה מופיע מולך, אולם היא משהו אחר לגמרי כשמישהו שנראה כמו קבצן מנגן אותה בתחנת רכבת. זו לא רק שאלה של תשומת הלב של האנשים או המידה שבה מיהרו לעבודתם, כי אם משהו פיזיולוגי בגוף האדם שתענוג שהוא חווה נובע בעיקר מהידע שלו ומהקשר שלו לדבר".

    כן, אנו יכולים לראות מולנו נגן בעל שם עולמי, לשמוע את נגינותיו, אך… לא להתפעל מכך כלל. וכן אפשר גם להפך, שמרוב התרגשות למראה הנגן שזוהה על ידנו, נתרגש כל כך עד כדי שליפת שטר יקר מהכיס…

    ובדומה לכך זהו יסוד חשוב באדם, התבוננות. "מבשרי אחזה אלו-ה" רק מהתבוננות בגוף האדם ובחכמת בריאתו אנו רואים בחוש את הבורא. מהתבוננות בבריאה מרגישים את יד היוצר שברא בחכמה עולמות שלמים. ממילא מגיעים ליראת שמים, ליראה ואהבה גדולה לבורא שעשה הכל בתבונה ובחשבון מדוקדק.

    בואו נרים את המבט, נעצור משטף החיים, נראה מעבר לפני השטח, במבט מעמיק, בוחן, מתבונן.

    בואו נראה את היופי והטוב שסביבנו, נתרגש ממנו, ונוציא שטר יקר מהכיס- תודה לבורא, יראה ואהבה. 

    יראת שמים זה דבר שמלווה אותנו כל יום, רק נתבונן קצת 360 מעלות שאנו יוצאים מהבית, 

    המאמר נכתב לרפואת:

    יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

    דוד בן שמחה הי"ו.

    יפה בת זוהרה תחי'.



    0 תגובות