מעבר לאתר המותאם




1

חתונות הקורונה – האמנם? \\ ש. אבישי • דעה

ש. אבישי 6 Comment on חתונות הקורונה – האמנם? \\ ש. אבישי • דעה

בתקופה האחרונה החל שיח ציבורי בקהילותינו בנושא החתונות וקיימת תמימות דעים בקרב הציבור להפוך אירועי החתונות לאירוע קטן ומינימלי סטייל אירועי הקורונה. ש' אבישי מנסה להפריך את הטענה ויוצא נגד היוזמה

אולם אירועים. אילוסטרציה
18:25
10.07.20
דוד קליגר No Comments on שירין ורחשין: מב"ד הפתיע ואירח את המלחין האגדי יוסי גרין • האזינו

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

אנו נמצאים עתה בעיצומו של מסע תעמולה למען צימצום ההוצאות בחתונות, וזאת עקב ההתעוררות מחתונות הקורונה, כשהציבור ראה איך אפשר לשמוח שמחה אמיתית בחתונה גם ללא כל ההוצאות המרובות.

ברצוני לבחון את הנושא במבט יותר מעמיק ואובייקטיבי ולראות האם באמת כך הם הדברים, או שזה טרנד פופוליסטי חולף שנוצר באופן רגעי על ידי כמה אנשים שיתכן שאינם מבינים כלל במה המדובר, ואין בינו לבין המציאות האמיתית כלום.

כותב השורות האלה רואה לנכון לציין, כמי שחיתן כבר כמה וכמה צאצאים בשנים האחרונות, שודאי ראוי לחסוך ולא לבזבז כספים מיותרים, אך דבר זה אינו נוגע כלל לחתונות הקורונה, וצריכים לומר דברים כהווייתם ולהעמידם על דיוקם.

גם אני הייתי בין אלה שנשלח אליהם שאלון ה-10,000 של איגוד קופות הצדקה. מנסחי השאלון הוסיפו דברי מבוא שבהם תיארו את שתי האפשרויות:

תחילה תיארו חתונה מקובלת שבה מזמין המחותן המון רב אנשים מפאת הנימוס, ורבים חשים חובה להגיע כדי לא לפגוע וכו'. כמובן שהוא נאלץ להזמין כמות גדולה של מנות (ומנות בר) כדי להשביע את רעבון הקרואים. במהלך החתונה אין לו כלל זמן לרקוד עם בנו החתן כיון שכל רגע הוא נאלץ לקבל פני אורחים שכמעט ואינו מכיר ואף לצאת מידי פעם מחוץ לאולם. בסופו של הערב הוא מותש, מרגיש ששרף רבבות שקלים בגלל "מה יאמרו" ולא הצליח לשמוח כלל את שמחתו האישית.

לעומת זאת, בחתונות הקורונה שהיו במחוזותינו לפני הפסח האחרון היה נפלא. הגיעו רק הקרובים ביותר שהמחותן שמח באמת בנוכחותם, הייתה הוצאה קטנה מאד על האוכל, האב יכול לרקוד כל החתונה ושמחתו הייתה שלמה.
לשאלון זה צורפו לאחר מכן כמה הצעות מעשיות שעלו בתובנתם של המתלהבים, ונצטט דוגמא אחת:

"ובכן הצעתי לחזור לימי הקדם כמו שהיה נהוג בקהילות ישראל בעבר שאת החופה ערכו בחצר בית הכנסת!!!. יותר נכון מאימתי המנהג שחופה וקידושין עורכים באולמות מרוחקים מהערים? זה מנהג מודרני לחלוטין!".

מה נרוויח?
כל המכרים של בעלי השמחה יבואו ל'שטיבל/ביהכנ"ס' (הם הרי ממילא באים לתפילות ולימוד) שם יהיו נוכחים בעת החופה. שתיערך בחצר ה'שטיבל/ביהכנ"ס' (או חצר הת"ת וכדומה) ויברכו את החתן והמחותנים בברכות לרוב. לאחר מכן, משם החתן והכלה נכנסים לחדר יחוד שגם יכול להיות בבית אחד המחותנים הגר קרוב (כמו שעשו בחתונות חודש ניסן השנה). לאחר מכן הקרובים ממש או בהגדרתו הנוכחית – המשפחה הגרעינית – יגשו לאחד האולמות השכונתיים ויטלו ידיהם לסעודת המצווה. (כנהוג בהכנסות ס"ת…).

בהזמנות לחתונה נכתוב "הנני להזמין את מע"כ לנישואי בני/בתי וכו' החופה תיערך בחצר ביהכנ"ס 'זכרון משה' בשעה 5 וזהו, תו לא מידי. אולי למשפחה הגרעינית יהיו הזמנות רגילות (אם יש צורך בכלל הם הרי אמורים לבוא גם בלא הזמנה…)

לציבור המכרים וודאי נח יותר לבוא לחופה גם זה בתוך העיר, גם זה בשעה נוחה יותר ולא באמצע הלילה. גם זה מהר יותר ולא מסובך… גם נחדל מהמנהג המוזר שלכל חתונה של איזה מכר רחוק או קרוב צריך להתחפש בבגדי שבת.. בחופה שבחצר בית הכנסת אין צורך בכך.

והגדול מכולם שמצב זה משריש שיש שני אירועים 'החופה' אליה מוזמנים כולם. והסעודה ששייכת למשפחה בלבד."

המסקנות העולות מרעיונות אלה הם כדלהלן: א. כיום מוזמנים לסעודת החתונה מאות אנשים מיותרים מחמת הנימוס ולחצים חברתיים. ב. אנשים מגיעים בעל כורחם כשהם נאלצים ללבוש בגדי שבת ושורפים שעות יקרות. ג. מאידך, בעל השמחה כלל לא נהנה מכך. הוא טרוד כל החתונה לרוץ מאורח לאורח, אין לו כמעט זמן לשמוח עם בנו החתן, ועוד הוא נאלץ להוציא על התענוג המפוקפק רבבות שקלים. ד. הרצוי הוא לקיים חתונה שכונתית בחצר בית הכנסת, כשכל המכרים יבואו לחופה (לבושים בבגדי חול), המשפחה הגרעינית תסב לסעודה. החתונה תארך פחות זמן (לא ברור בדיוק מי ירקוד ומתי ירקדו).

לא נעים לומר, אך יש פה עיוות של הנתונים, ושמא אף דמגוגיה זולה של אחד שסימן מטרה מראש. ישנה גם התרפקות על העבר (נוסטלגיה) שמסתכמת בכך שהיא מאוד נחמדה, ונעים לספר אותה בשעת רעווא דרעווין, אך כידוע, אין בין תיאור זה לבין המציאות העכשווית ולא כלום, ומי שמדבר כך אין לו מושג על מה הוא מדבר.

האמת היא שההצעות של העסקנים בעקבות השאלון היו הרבה יותר מעשיות, אך לענ"ד גם הן מיוסדות יותר על משאלת לב.

יתכן שאיני מכיר את מה שמתחולל היום בכל הארץ, אך אני מכיר היטב את סגנון החתונות של בני התורה הירושלמים, העורכים ברובם את שמחותיהם באולמי השמחות שבגבעת שאול, ומתכונת זו לענ"ד היא מציאותית ומביאה בחשבון את מצבנו כיום.

אתייחס קודם כל לנתונים:

א. צריך לדעת שהיום התברכנו במשפחות ענקיות בלעה"ר. ניקח משפחה ממוצעת שיש בה שמונה ילדים שמחתנת את בנה האחרון. משפחה כזו מונה לכל הפחות כ-40-50 נפש שרובם יושבים ליד שולחן (וכשמדובר בחתונות הילדים הגדולים יותר יש במקום האחיינים וכו' את בני הדוד שכאן מגיעים בהמוניהם). נוסיף על כך את הדודים והדודות היינו אחי ואחיות המחותן (עם בני זוגם), את ילדיהם היינו בני הדוד הראשונים של החתן והכלה שלחלק גדול מהם יש קשר חם וקרוב עמם. כמו כל יש את דודי המחותנים שבדורנו הרבה מהם עדיין בחיים ואנו מתכבדים בנוכחותם, וכן ילדיהם בני הדוד של המחותנים שאין להם כמעט הזדמנות להיפגש עמם חוץ משמחות. כל בני המשפחה הנ"ל מתגוררים בכל רחבי הארץ ואינם זמינים ליד השטיבל המקומי בשעת מנחה-ערבית.

יש גם חוג מכרים אישי, היינו חברותות, חברים לעבודה, שכנים קרובים וכדומה שאנו מאד שמחים כשהם שמחים בשמחתנו ובשמחתם אנו משיבים להם כגמולם. יש גם את חוג החברים הקרוב של החתן והכלה שיכול להגיע לכמה עשרות לכל אחד, חברים אלו רוקדים בדבקות כל החתונה, ולא מתקבל על הדעת שלא לתת להם כיבוד ראוי.

כל הציבור הנזכר יכול להגיע לכדי 100-150 איש מכל צד, שאחוז גבוה מאד מהם מתיישב לסעודה בשמחה (ולא מתוך אי-נעימות), ואנו שמחים שהם מכבדים את שמחתנו בהשתתפותם. לאחר מכן מגיעים כל המכרים והשכנים מהמעגל היותר רחוק שאנו מזמינים מצד הכבוד וכו' ושבדרך כלל טועמים רק מהבר. יוצא שחתונה של 300-400 מוזמנים היא כמעט דבר מינימלי, אלא אם כן עושים במוצהר חתונת צנע שבה אנו מודיעים לחלק נכבד מחוג מכרנו הקרוב שאנו מוותרים על נוכחותם.

ב. הועלתה הטענה שבעלי שמחה רבים מזמינים קרואים (ובמקביל הם טורחים להגיע לשמחות של אחרים) מחמת אי נעימות, ובעצם קרואים אלה סתם מטריחים את בעל השמחה שנאלץ להפסיק מהריקודים כדי לקבל את פניהם מחמת נימוס גרידא.

ובכן, אני לא יודע מי הם האנשים האלה, בציבור שאני חי בו אין "פריירים". מזמינים את כל המכרים, אפילו הרחוקים, מצד הכבוד והנימוס, ויודעים מראש ש-90% לא מתכוננים להגיע ושאף אחד לא מתכונן לשרוף ערב של נסיעה הלוך וחזור לגבעת שאול כדי להגיד מזל-טוב. לרוב ניגשים לבעל השמחה לאחר התפילה ומאחלים מכל הלב שיהיה בשעטו"מ וכולם מרוצים (חלקם מנסים להתנצל וכמובן שהתנצלותם מתקבלת בברכה).

המשחק ברור והכללים ידועים. בסך הכל השקענו כ-80 אג' להזמנה (מחלקים בשכונה בעצמנו בתיבות הדואר) בשביל היחסים הטובים עם השכנים. ואלה שבאמת טורחים להגיע, אנו מאד מעריכים זאת, מקבלים את פניהם במאור פנים ומודים להם שטרחו להגיע ומזמינים אותם לטעום מהכיבוד.

ג. צריך להבין עוד נקודה, שלא שמים לב אליה, בנוגע לריקודים של המחותן. בדרך כלל המחותן אינו אדם צעיר, ואע"פ שאולי היה רוצה בכך אין לו הכוחות לרקוד במשך כל החתונה. את זה משאירים לצעירים… מדי פעם המחותן פורש לפוש קמעה והוא שמח לקבל אז אורחים.

ד. בנוגע לחתונות הקורונה. מאחר שהשתתפתי בחתונה כזו (ויצאתי בשן ועין מאחר שהוברר שבעל החצר שבו נערכה החתונה היה חולה קורונה, וכמה אנשים נדבקו באותה חתונה), צריך לומר שהחתונה הייתה "מסכנה מאד". יכלה להשתתף בסעודה רק המשפחה הגרעינית ביותר, אי אפשר היה לרקוד, ואלה שרקדו הסתכנו בנפשם, והשמחה הגדולה שהייתה לא הייתה שמחת חתן וכלה כפשוטה, אלא השמחה על כך שהצלחנו לקיים בכל זאת את החתונה במועדה על אף כל הקשיים.

לסיכום לא ניתן ללמוד כלל מחתונות אלה על נושא החיסכון בהוצאת הנישואין. חתנים וכלות רבים אף יצאו בטראומה מחתונות אלו. (עלי לציין ששמעתי בימים האחרונים שיש בחו"ל תופעה נרחבת של גירושין ל"ע אצל זוגות שהתחתנו בצל הקורונה, בין השאר כיון שלא הייתה שמחת חתן-כלה כנדרש. אני מקווה מאד שיתברר ששמועה זו אין לה בסיס).

לסיכום, בנוגע לגודל החתונה ומספר המוזמנים לענ"ד כמעט שאין מה לעשות. החתונות הם בגודל 300-400 איש, ועוד 200 מנות בר. כך מקובל במקומותינו. כמובן שיש חריגים במקרה של משפחות קטנות וכדומה. כמובן שאין להפריז בסממנים יוקרתיים ובזבוז על כסאות כלה שעולים אלפי שקלים, אך ראוי שמעמד החתונה לא יהיה מסכן ועלוב אלא חגיגי כיאות לאירוע מעין זה, ושהאורחים לא ירגישו שעושים להם טובה שמארחים אותם בעין צרה.

יש נושא נוסף של הוצאות שאינו קשור כלל למספר המוזמנים, והוא הוצאות צילום ותזמורת, וכן ההכנות של ביגוד משפחות החתן והכלה, שזה באמת נושא שכדאי לדון בו, אך הוא אינו נוגע כלל לחתונות הקורונה, ולהיפך אז הוציאו אף יותר על דברים אלה. בנוגע לתזמורת צריך להבין שלפעמים תזמורת טובה יוצרת את שמחת החתונה יש מאין. הייתי פעם בחתונה שלא היו הרבה חברים לחתן, וגם זמן הריקודים היה מוגבל מסיבות שונות, אך כיון שהיה זמר טוב ש"הרים" את העניינים הייתה לבסוף חתונה שמחה ומוצלחת מאד.

כידוע, מלבד הוצאות החתונה עצמה יש הרבה הוצאות אחרות כגון קניית פאה שיכולה לעלות כ-10-15 אלף ש"ח ועוד כהנה וכהנה. יש שבת שבע ברכות שכאשר מדובר במשפחות כשלנו מדובר על 70-80 איש, וב"ה שבשנים האחרונות בטל מנהג האופרוף המורחב במעמד שתי המשפחות, ועושים את שבת השבע ברכות ביחד על הוצאת שני הצדדים שווה בשווה. עכ"פ נושא זה אינו קשור כלל לחתונות הקורונה, ואפשר לדון בו בכל זמן ועת.

לסיכום, ודאי שאפשר לחסוך בחתונות וצריך לחסוך. יש מן הסתם אנשים שמאוד נהנים לעשות אירועים יוקרתיים כדי למצוא חן ולהיות בסטייל. רחמנות על אנשים כאלה. אולי צריך לשלוח אותם לטיפול, או כפי שזה מכונה היום, לסדנאות אימון אישי שבו ילמדו ויקבלו את תעצומות הנפש לחיות בצורה נכונה. אך לא נראה לי שעבורם מתנהל מסע התעמולה הנוכחי. הטרנד לחיסכון בחתונות, לאחר דוגמת חתונות הקורונה הוא פופוליזם לשמו ואופנה חולפת שתתנפץ על קרקע המציאות האמיתית.



6 תגובות

מיין תגובות
  1. 6

    כאחד שחיתן לאחרונה ויש לי משפחה מורחבת משני הצדדים, ב"ה עשר גיסים מכל צד, וכן לצד השני כן, הכותב צודק בכל מילה. פחות מ300 איש לסעודה זה ממש להודיע לחברים הכי טובים שהם לא מוזמנים. או להודיע למשפחה לא להביא ילדים, שכל כך מחכים להגיע לחתונה של הדוד.

  2. 5

    המאמר כתוב ומנומק יפה, אבל ממש לא נכון
    אני עצמי הגעתי בשנה האחרונה לפחות לחמש חתונות שלא רציתי להגיע אליהם בכלל
    ובתוכם חתונות של חברות לעבודה שאין לי איתם קשר והייתי צריכה להגיע מתחילה ועד הסוף
    חתונות של בני דודים שאני בכלל לא מכירה
    ומי מדבר בכלל על החתונות של בני דודים של בעלי, שבהם בכלל אני לא מכירה כמעט נפש חיה
    הכל כדי לכבד את המוסכמות…
    50-100 אורחים ודאי יכולים לרדת בכל חתונה לטובת כל הצדדים!
    וגם אם כן, אפשר להגיע למזל טוב בריקודים ולא צריך לבזבז ערב שלם על חתונה של מישהו שאני לא מכירה.
    ומדיבור עם הסביבה שלי, אני ממש לא היחידה שמרגישה כך.

  3. 3

    כל כך נכון, מרגיז אותי לשמוע אנשים שאומרים את זה, תתכבדו נסות את זה על עצמכם (עצמכם ממש ולא ילדכם) ואז תגידו לי האם זה היה שמח ויצאתם מרוצים
    ספויילר לא!
    מניסיון, חיתנתי חברות טובות ובנות דודות קרובות בלי אפשרות לשמח אותן כמו שצריך

  4. 2

    מאמר יפה,
    סופסוף משהו כותב את האמת!

  5. 1

    מנומק היטב. העמק השוה נראה יותר בכיוון של מאמר זה, אבל אני לא מבין למה להתרגש כל כך מתעמולה של כמה עסקנים. מי שקורא את הדברים מבין מיד אם מדובר בתיאורי הגזמה או במציאות, וחתונה מנהלים בד"כ לפי מציאות. ואולי התעמולה נועדה למי שמכפיפים עצמם למוסכמות חברתיות בעיני הדמיון ולא מתנהלים ע"פ מציאות.
    ו- 10,000 עד 15 אלף ש"ח לפאה, לענ"ד זו רק סיבה נוספת ללכת לפי האוסרים פאה. גם צניעות וגם כלכלה.