רבינו האור החיים הקדוש מפרש את הפסוק 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ' בכמה אופנים, שמרמז ומלמד על התנאים איך להשיג ולקנות את התורה, ורק אז, יש ערך ושכר ללימוד התורה.

א. תורה בלי יראת שמים ומצוות, אין לה ערך ומעלה, וזה מה שאומרת התורה 'אם בחוקותי תלכו', תנאי לדבר 'ואת מצוותי תשמרו'.

ב. הלומד תורה שלא לשמה, אפילו אם אינו לומד לקנטר, אלא שלומד להתכבד על ידי התורה, אין התורה מצילתו מן החטא, ולזה צריך ליזהר בשני דברים בשעת הלימוד,

ג. שלא ללמוד על מנת לקנטר.

ד. שלא ללמוד על מנת להתכבד. וזה הפירוש שבשעת עסק התורה יקיימו שני המצוות, ועל ידי זה יהיה להם שמירה מן החטא, ויחשב להם כאילו 'ועשיתם אותם' וכמו שאמרו חכמינו ז"ל 'ישב אדם ולא עשה דבר עבירה כאילו קיים מצוה'.

ה. התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים המנויים במסכת אבות, וצריך האדם להימנע מתאוות גשמיות, וצריך לעשות הרבה דברים בכדי לקנות את התורה, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שרוצה לקנות התורה, הוא רק על ידי 'ואת מצוותי תשמרו' שישמור עצמו מתאוות הגשמיות 'ועשיתם אותם' את הדברים המנויים במסכת אבות המסוגלים לתורה.

ו. צריך האדם ליזהר שלא תהא חכמתו מרובה ממעשיו, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שאם תרבו בעסק התורה ובהשגת חכמתה, צריך באותה מידה להרבות גם בקיום מצוות ומעשים טובים, כדי שלא תהא חכמתו מרובה ממעשיו.

מאמר ב: 'לימוד התורה בדרכים, סגולה לשמירה'

רבינו האור החיים הקדוש, מביא את דברי הזוהר הקדוש, שאנשים שהולכים בדרך, ואין ביניהם דברי תורה מתחייבים בנפשם, ומוסיף רבינו הקדוש ואומר, ואדרבה, אם האדם כן לומד בדרך, הרי התורה מגינה ושומרת עליו. ובלשון קודשו: 'כשיש עסק התורה, כוחותיה מלוין את האדם'.

יתירה מכך, הלומד תורה בדרכים, מקיים את הפסוק 'בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' שקשה לו להתנתק מן התורה הקדושה, גם כשהוא עסוק בדרכים.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אם בחוקותי תלכו', שצריך ללמוד גם כשהולך בדרך, וגם אז ילך בבטחה, ולא ינזק, חס ושלום.

בספרו 'ראשון לציון' מביא רבינו הקדוש עדות מבהילה על האלשיך הקדוש, וזה לשון קודשו: 'סיפרו לי על חד בדרא [יחיד בדורו] הלא הוא הרב משה אלשיך ז"ל, כי באותו זמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף, באותן שעות חיבר פירוש על התורה כולה, כי ידיו היו עסקניות ומחשבותיו חכמניות בתורה'.

רבינו הקדוש מביא זאת להוכחה, שגם בשעה שמתעסקים במלאכה, עדיין הראש והמחשבה יכולים להיות שקועים בתורה.

ועל פי רעיון זה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק בפרשת וילך 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ', שגם כשהגוף והידיים מתעסקים במלאכה, עדיין הפה והלב יכולים לעסוק בתורה.

[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק ג]