מעבר לאתר המותאם



מטעמים לשולחן שבת: יתרו \\ הרב אמיר קריספל

מערכת האתר No Comments on מטעמים לשולחן שבת: יתרו \\ הרב אמיר קריספל

מטעמים לשולחן שבת – הרב אמיר קריספל עם דברי תורה לפרשת "יתרו"

הרב אמיר קריספל
16:53
03.04.20
קובי פינקלר No Comments on בצה"ל לוקחים פיקוד על ב"ב: "נבצע בדיקות מקיפות ונעביר חולים למלוניות"

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

"וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב. את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר …מדוע אתה יושב וכל העם נצב״ (יח' יג–יד)

פירש רש"י: יושב כמלך וכולן עומדים והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל.

ומקשים העולם מה שאלה זו, הלא כך הוא הדין שהדיינים יושבים ובעלי דין עומדים ?אלא מבאר רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע בספרו "דברי יהונתן" הסבר נפלא על פי הגמרא (סנהדרין יט'.) "מלך לא דן ולא דנין אותו", דכתיב (דברים יט.יז) "ועמדו שני האנשים", ודורשים מכך ששני הבעלי דינים צריכים לעמוד ואין כבודו של מלך לעמוד לכן לא דנין אותו, וגם לא דן משום קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. וכתבו התוס' (יח ע"ב ד"ה והא) שזה שאין מלך דן, הוא רק באופן שהוא נמצא לבדו, אבל יחד עם אחרים יכול הוא לדון. אבל בגמרא (שבועות ל') ישנה ברייתא אחרת ושם כתוב ש"ועמדו שני האנשים" הכוונה על העדים שיעמדו בדין. ולפי זה יש לומר שהבעלי דינים רשאים לישב וממילא אפשר כן לדון את המלך וכן הוא יכול לדון.

עכשיו מובן היטב דברי הפסוק: שכך שאל יתרו את משה: "מדוע אתה יושב לבדך" ממה נפשך, אם אתה סובר שהפסוק "ועמדו שני האנשים" הולך על בעלי הדינים שצריכים לעמוד, ולפי זה יהיה הדין שהמלך לא דנין אותו ולא דן לבדו אלא א"כ עם דיינים אחרים כשיטת התוס', א"כ "מדוע אתה יושב לבדך" הלא מלך אתה, ואם הנך סובר כברייתא ש"ועמדו שני האנשים" הולך על העדים ולא על בעלי הדינים ולפי זה המלך דן וגם דנים אותו, א"כ אז קשה למה "וכל העם נצב עליך" הרי לפי ברייתא זו אין הבעלי דינים צריכים לעמוד…

"והייתם לי סגולה מכל העמים" (יט,ה)

הגאון בעל "תוספות יום טוב" (ברכות פרק ז' ). שואל מדוע יש הבדל בין נוסח הזימון, לבין נוסח שלפני ברכות התורה. שבזימון אנו אומרים: "נברך אלקינו" שאכלנו וכו'. ואילו לפני ברכות התורה אומרים: ברכו את הוי"ה וכו'. וידוע ששם "אלקים" מורה על "דין". ושם "הויה" מורה על "רחמים", ומדוע איפה בברכת זימון האכילה הוזכר דין, ובברכות תורה הוזכר רחמים, ותירץ: כי באמת לענין אכילה כביכול זה מגיע לנו, כי הרי אי אפשר לנו, כי הרי אי אפשר לנו להתקיים מבלי לאכול, ובודאי ה' יתברך רוצה להחיותינו ולא למותינו, לכן משלוח האכילה והפרנסה הוא ענין שורת הדין, אבל תורה, הרי יכל שלא ליתן לנו את התורה, אך מרוב רחמנותו וחסדו יתברך נתן לנו את התורה, ולכן נזכר הנוסח בלשון "הויה" לומר שהוא רחמנות לפנים משורת הדין. ועל זה אנו מודים: "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת". כי צריך לדעת, כי הוא זכות גדולה לנו, לנגוע בדפי הספרים של התורה הקדושה.

וזכות גדולה לנו, להעלות על דל שפתינו את דברי תורתו הקדושה. ומכאן עלינו לדעת, שבשעה שאנו מברכין ברכות התורה בכל יום ואומרים "ברוך אתה אשר קדשנו במצוותיו וציונו על דברי תורה", צריך לאומרו אז בגיל ובשמחת הלב, וכן כשאומרים "ברוך… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ולא לאומרו ח"ו כקורא טקסט ונוסח כמצות אנשים מלומדה. גדולי ישראל, כאשר היו מברכין ברכות התורה, היו פניהם מאירים וכל גופם מזדעזע משמחה בהודאה לה' יתברך על זכותם שיודעים ולומדים התורה הקדושה, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום בתהלים (קיט, צז) "מה אהבתי תורתך – כל היום היא שיחתי" ואמר (קיט, קעא) "תבענה (יגידו) שפתי תהלה – כי תלמדני חוקיך".והיו גם כאלה שמרוב שמחה שהאירה עליהם שזוכים "ללמוד תורה", היו פורצים הדמעות מעיניהם – דמעות גיל… והייתם לי עם סגולה….

"אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת" (כ׳ ד׳)
מבאר רבינו יוסף חיים זצ"ל מחבר הספר "בן איש חי" פסוק זה מלמד אותנו – "אשר בשמים ממעל" שכאשר מדובר בעניינים רוחניים חובה על האדם להתבונן בבני אדם שהם למעלה ממעלתו שאז ילמד שעדיין יש לו מה לתקן. ומאידך "ואשר בארץ מתחת" בעניינים גשמיים חובה עליו להסתכל על בני אדם פחותים ממנו וכך יראה עצמו כעשיר שיש לו כל ולא יחפש לעצמו מותרות. והביא על כך משל מעניין למה הדבר דומה? לבעל בית אחד היה סולם בחצרו שהגיע עד לגג הבית.

קרא האיש למשרתו ואמר לו: סולם זה המוצב בחצר מהווה סכנה, כי עלול לבוא מאן דהוא ולטפס בו אל הגג וחלילה עלול ליפול משם, על כן עקור נא את שלבי הסולם כדי שאיש לא יוכל לעלות בו . המשרת, שהיה כסיל גדול, רץ מיד למלא את רצון אדוניו אולם עשה זאת באופן מטופש ביותר. עלה המשרת שלב אחד בסולם ועקר את השלב התחתון.

לאחר עלה אל השלב השלישי ועקר את השלב השני וכן הלאה… לבסוף עמד המשרת בראש הסולם אולם לא נותרו שלבים בהם יוכל הוא בעצמו לרדת מן הסולם. צעק המשרת ושוועתו הגיעה לאוזני בעל הבית. מיהר אליו בעל הבית ובעזרת אחרים שלשלו את המשרת הטיפש מן הגג בעזרת חבלים…

צעק בעל הבית על המשרת שוטה שכמוך! האם אינך יודע כי תחילה עוקרים את השלב העליון? כעבור זמן קרא בעל הבית למשרת ואמר: הנה יש בחצר בור גדול ובתוכו סולם, חושש אני שילדים שובבים ירדו אל הבור ויסתכנו, על כן עקור נא את שלבי הסולם .המשרת, שזכר היטב את ההוראות בדבר עקירת שלבי סולם, רץ במהירות והחל יורד בבור תוך שהוא עוקר תחילה את השלב העליון ולאחריו את זה שתחתיו… עד מהרה מצא עצמו המשרת בתחתית הבור ללא כל דרך לעלות ממנו…

צעק עליו שוב הבעל הבית שוטה שבעולם! האינך מבין שהיה עליך לעקור תחילה את השלב התחתון?…התגונן המשרת אבל אתה עצמך צעקת עלי כאשר עשיתי כן והורית לי במפורש לעקור את העליון תחילה?נ כון מאד הסכים בעל הבית אבל האם כל המקומות שווים? פעמים שיש לעשות כך ופעמים להיפך! כן הוא הנמשל המשיך רבינו יוסף חיים זי"ע אל לו לאדם לנהוג מידה אחת בענייני הרוח וענייני הגשם, לכל אחד מהם יש לנהוג בהנהגה המתאימה לו. ברוחניות יש להביט למעלה ואילו בגשמיות יש להביט דווקא למטה!…



0 תגובות