'לא יאמר אדם על עצמו לשונות מיתה וקללה'. בפרשתינו נאמר 'וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹקים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן'.

ולכאורה התנהגותו של יעקב תמוהה, באה אשה עקרה ושופכת לבה שאין לה ילדים, ובמקום לנחמה ולדבר על לבה, משיב לה דברים קשים.

ומבאר רבינו האור החיים הקדוש, שיעקב כעס על שהוציאה מפיה על עצמה לשון של מיתה, כי חשש שמא יזיק לה.

ובפרשת ויגש אומר הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו 'אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ', ושואל רבינו הקדוש מדוע הקדוש ברוך הוא הוצרך להבטיחו על מיתתו, ושיהא נקבר על ידי יוסף???

ומתרץ רבינו הקדוש, מכיון שיעקב אבינו הזכיר כמה פעמים לשונות של מיתה על יוסף, 'אך טרף טורף ', 'כי ארד אל בני שאולה', לכן הוצרך הקדוש ברוך הוא להבטיחו, שאין לו לחוש לזה, ולא יהא כשגגה היוצאת מפי השליט.

[אור החיים ויצא פרק ל פסוק א, ויגש פרק מו פסוק ד]