דודו היה אדם מאוד קשוח…

חבריו ידעו איך להתנהג איתו, אבל תמיד הסלידה הקטנה מאישיות כזו בתוך הלב תפסה את מקומה..

עסקיו היו חובקי עולם, בתור יצרן מתחיל של מוצרי צריכה חייו לא היו דבש, בעמל ויזע עבד בשביל להשיג כל שקל ושקל, ועם הזמן "פרוטה ופרוטה התצטרפה לחשבון גדול", ונהיה עשיר מופלג, עם עסקים חובקי עולם..

בזה תם סיפורנו?

לא…

ביום מן הימים פוגש אותו בסופר השכונתי שלמה, אחד מידידיו הטובים עושה קניות כמו כולם.

"דודו מה הענינים"?

"מה שלומך"?

"פ'סדר", הפטיר, ספק עונה ספק נאנח.

"מה קרה"?

"אתה באמת רוצה לדעת?", שאל דודו.

"אם אוכל לעזור למה לא?", ענה שלמה.

"התמודדתי על מכרז בשטח לבניית נדל"ן במיקום מאוד אסטרטגי שהיה יכול להניב לי רווחים מאוד מאוד נאים",

"נווו?, ומה קרה לבסוף?".

"לא זכיתי", וכאן כבר נפתח מעיין הדמעות… שגרר את מבטי האנשים הנדהמים בסופר.

"בוא נמצא רגע איזה פינה"…

שלמה החל להרעיף טללי נוחם על ידידו משכבר הימים, רעיונות באמונה מחורזים עם מעלת מידת הבטחון בה' התגלגלו על לשונו…

ובסיום השיחה הארוכה אי שם שהתגלגלה בסופר השכונתי, סיים שלמה במשפט מעניין: "אולי באמת הקב"ה החליט שכרגע זה לא מגיע לך, ובהמשך יגיע משהו יותר טוב, לפי הזכויות שלך..

תחשוב על זה…

שמביטים בפרשה שלנו אי אפשר לפספס את המרגלים, אנשים נבחרים מכל שבט ושבט שהחליטו לעשות ע"י מינויו של משה רבינו את השליחות הרת הגורל לרגל את ארץ כנען, "הטובה היא עם רעה, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים. "השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין".

לבדוק את הכל מאל"ף ועד תי"ו.

ועדיין אחרי הכל  משה רבינו התלבט, לשלוח או לא…

וזאת מובא ג"כ במדרש (רבה, טז,ה) שגם משה רבינו לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד משבט פלוני ואמר לו ראויים הם".

ואז שלחם.

כתב רש"י הקדוש על הפסוק הראשון בפרשתנו: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם".

וזה לשונו: "שלח לך, לדעתך" וכו', לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה", ומביא השפתי חכמים (שם) שטעו המרגלים באומרם בהמשך "ארץ אוכלת יושביה".

ושואל הגאון ר' יעקב ניימן זצ"ל בעל "הדרכי מוסר" – א"כ מדוע קיבלו עונש כל כך חמור אם זה היה טעות מלכתחילה?

ומבאר ביאור נפלא ביותר וזה לשונו: נראה לי לבאר, דיש מדרגות באמונת ה', כדי להבין שהקב"ה ברא את העולם לא צריכים חכמה יתירה, היות וכל מי שרק אינו כסיל ושוטה מבין שהקב"ה ברא את העולם, אפילו מחט קטן שראשו אחד חד וראשו השני יש בו נקב, אם אדם יאמר שמחט זה מאליו נעשה, הרי יהיה ללעג ולקלס, על אחת כמה וכמה אם אדם יאמר על שעון שכל הגלגלים שבו נעשו מאליהם הרי יגידו לך שהוא חסר דעה, וכו'.

ב. "אך יש מדרגה יותר גדולה באמונה, להאמין שאפילו מה שהאדם עושה בעצמו שלא יאמר על זה "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא להאמין באמונה שלמה שהכל נעשה ע"י השי"ת כי אין עוד מלבדו," וכו'

ג. אך יש מדרגה גבוהה יותר באמונת ה', והיא מה שהאדם רואה נגד שכלו, שלא יחקור כי אם יאמין אמונה פשוטה בלא שום שאלות, בשעה שמשה רבינו בא לבני ישראל ואמר להם שהקב"ה יוצאם ממצרים כתוב "ויאמן העם", זו הרי מדרגה לא גבוהה באמונה היות ומה הפסידו שהאמינו בדבריו, הרי כעת עבדו בפרך ומבטיחים להם שיקבלו ארץ זבת חלב ודבש מדוע שלא יאמינו? וכן בשעת קריעת ים סוף מדוע לא יאמינו בשעה שרואים שונאיהם פגרים מתים וראו נקמה בשונאיהם".

ומסכם הרב: "אם הקב"ה אמר על ארץ ישראל "טובה הארץ" אז לא יתכן שיהיה טבע שיסתור את הדברים ואפילו שהנכם רואים שקוברים מתים הארץ נשארה טובה. בני ישראל יצאו ממצרים בזכות האמונה שכתוב "ויאמן העם", אבל כפי שביארנו לעיל לא הייתה זו המעלה העליונה באמונה , ומעלה זו הספיקה להוציאם ממצרים מעול הגלות, אבל להיכנס לארץ ישראל ארץ חמדה היה צורך בזכות גדולה, וזוהי המדרגה העליונה באמונת ה', למרות שלנו נראה כסתירה לדבר ה' עלינו להאמין באמונה תמימה, ללא מדרגה זו לא היו יכולים לזכות להיכנס לארץ ישראל.

זה לא היה מגיע לנו…

בלי אמונה בה'… [בדרגות המובאות לעיל].

פעמים שאנו פונים בקריאה נרגשת לריבונו של עולם, אחרי שכל כך התאמצנו והשקענו את כל הלב והנשמה שלנו, "ריבונו של עולם", תעזור לי עם עניין פלוני ואלמוני".. וכך בקשתנו חוזרת פעם אחר פעם…

ואם זה לא קורה, אז…

האם חשבנו פעם, שבמידה וזה כן היה קורה האם זה היה מגיע לנו? זה לטובתנו?

אמרו חז"ל: "כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו", אם לא הגיעה השעה כרגע, אז סימן שעכשיו זה לא טוב לך, וככה החליט ריבונו של עולם, ואל לך לנסות ולזרז זאת".

המרגלים ניסו לדחוק את הזמן, והחליטו לדבר לשון הרע, כגון ארץ אוכלת יושביה וכו'.

וכך אנו צריכים ללמוד אנו שאם הקב"ה זימן לנו איזה ענין, בל ננסה אחרת ממה שהגיע, כי אם הקב"ה זימן לך באופן הזה, בשעה הזאת, ובמקום הזה.

זה מגיע לך וזה הכי טוב בשבילך…

רק תאמין בזה !!!

ומביא על כך מעשה נפלא ראב"ד מרוקו מו"ר הגאון ר' יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בספרו "מעשיהם של צדיקים, עמוד 19):

מובא מעשה בבעל שם טוב הקדוש, שפעם נסע עם תלמיד אחד במקום שאין שם מים, ובכמה פרסאות בקירוב לא נמצא מים. התלמיד צמא מאוד ואמר לבעל שם טוב רבי צמאתי מאוד ולא השיבו, כשראה התלמיד שבא לסכנת מוות חזר ואמר רבי צמא אני מאוד והנני בסכנה, השיבו הבעל שם טוב הקדוש מאמין אתה שברגע שברא הקב"ה את העולם ראה את כל זה? וכן את הצרה שיש לך והכין לך מים לשתות? ולא השיבו התלמיד תיכף עד שנתיישבה דעתו, ואמר רבי אני מאמין באמת. השיבו הבעש"ט המתן מעט, נסעו משם דרך מועטה ובא גוי אחד נושא שני כלים מלאים במים על כתפיו. כשבא אצלם נתנו לו כמה פרוטות ונתן לו לשתות.

שאל הבעש"ט לגוי: "מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר שמם?"

"אמר לו השר שלי השתגע, ושלחני אחר מים אל מעיין אחד ואני נושא המים ג' פרסאות ואיני יודע למה",

אמר הבעל שם טוב לתלמידו: "ראה את השגחת ה', ה' ברא בבריאת העולם את כל הדברים שהשר יאבד את דעתו, בשביל שיהיה לך מה לשתות".

האמונה של האדם בהקב"ה צריכה להיות חזקה ביותר, ויחזק בדעתו שהקב"ה בבריאת העולם ברא וראה את הכל. ראה גם את הצרה והבעיה שלך, ואת הפתרון לבעיה שלך גם ברא, בזמן המתאים והטוב ביותר לך, וכאשר יראה כך האדם את דרך העולם, תנוח עליו דעתו שהגיע לדרגה הטובה של אמונה".

"מה שמגיע לך יגיע עד אליך"….

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

המאמר נכתב לרפואת: בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו. דוד בן שמחה הי"ו. יפה בת זוהרה תחי'.