בפתיחת ההגדה אנחנו מכריזים,
"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.כל דכפין ייתי ויכול,כל דצריך ייתי ויפסח…"
אנחנו מציבים את המצה – לחם העוני שאכלו אבותינו בשנות השעבוד במצרים,
אל מול ההתנהלות שלנו באותו הלילה – בליל הסדר,התנהלות של בני מלוכה שלא חסר להם דבר, "כל דכפין ייתי ויכול,כל דצריך ייתי ויפסח..".

לכך..תמוה סיומו של אותו הקטע,
"השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל,השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" .
רק קודם לכן התייצבנו כבני חורין,ולא עובר רגע ואנחנו מכריזים "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" ??
אנחנו בני חורין אל מול שעבוד מצרים או שמא עבדים עם תקוה לגאולה ??

שאלה נוספת,
ליל הסדר הוא הלילה של "והגדת לבנך".
הבן שואל קושיות והאבא עונה.
יתכן ויהיה זה בן קטן שאינו חריף בשכלו,ויתכן ויהיה זה בן בוגר בגילו בעל ידע רחב וחריף בשכלו.
הכלל הוא, שהבן שואל את אביו.

א"כ כיצד יתכן שעונים את אותה התשובה מבלי הבחנה בזהות השואל ?
כיצד יתכן שעונים את אותה התשובה לכל הקושיות ?
"עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה…"
כיצד תתכן תשובה אחת שתהיה מדויקת ונכונה לכלל הרמות של השואלים ??
וכי את אותה התשובה שנענה לילד צעיר,נענה גם לבחור בן עשרים וכן הלאה ??

התשובה לשאלות,כך נראה לי,נעוצה בדיבר הראשון בעשרת הדברות,
"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים…"

מדוע לא אומר הקב"ה "אנכי ה' אלוקיך אשר בראתי את העולם", אלא "אשר הוציאתך מארץ מצרים",
הרי בריאת העולם מראה יותר את גדולת הבורא מאשר יציאת מצרים ?
אם בורא עולם רוצה "להציג" את עצמו בפנינו,מדוע "מסתפק"בהזכרת יציאת מצרים

,מדוע לא בבריאת העולם ??

ויקטור פרנקל שעבר את שנות הזעם במחנה ההשמדה אושוויץ ,ניתח בספרו "האדם מחפש משמעות" את מה שלמד שם על טבעו של האדם :
"אפשר ליטול מן האדם את הכול, חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות. לבחור את דרכו".

ויקטור פרנקל הבין שהאדם הוא יצור תודעתי.
הוא לא מובל ע"י הנסיבות.
הוא יכול לבחור את עמדתו בתוך מערכת הנסיבות ,ומשכך לבחור את דרכו.

מהותו של האדם היא התודעה.
התודעה מעצבת את תפיסת המציאות ולכן כוחה רב.
האדם צריך לבדוק את עצמו האם הוא חופשי בתודעתו,האם הוא זה שקובע את תפיסת המציאות לפי ערכיו שלו,או שמא נסיבות החיים מכתיבות לו את התודעה,קובעות לו את תפיסת המציאות.

יציאת מצרים עדיין לא הסתיימה.
אלפי שנים מאז ועדיין כל אחד שרוי במיצרים הפרטיים שלו.
באותם מיצרים שנסיבות החיים מובילות אותו אליהם.
כל אחד והקשיים שלו,הפחדים,הכאבים שלו..

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" , זו קריאת השכמה שמכוונת לתודעה של היהודי.
" ….אשר בראתי את העולם" זה אכן מעיד על עוצמת וגדולתו של הקב"ה אבל זה אינו מכוון בכינון ישיר את אותן הנסיבות -אל אותם המיצרים הפרטיים שלנו. אל אותן הקשיים,הכאבים שלנו.

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" מכוון את התודעה שלנו ישירות אל מול אותם המיצרים,אל מול אותם הפחדים.
תזכור תמיד – תפנים,כך פונה אלינו הקב"ה בדיבר הראשון, ששם בארץ מצרים מול כל הקשיים והפחדים,מול כול הנסיבות שהיו נראות נגדכם,שם הייתי וברגע אחד הכל הסתיים.
ומאז ועד היום בכל פעם שמישהו יהיה במיצר הפרטי שלו,גם שם אני נמצא,
שם – "אנכי ה' אלוקיך". וברגע אחד הכל יכול להתהפך.
אסור להיכנע לנסיבות, חייבים לשלוט על התודעה.
כי מי ששולט על התודעה,יכול לשלוט על תפיסת המציאות וממילא על רגשותיו ותחושותיו.

חג הפסח – ליל הסדר שיסודו הוא האמונה,
מובנה כדי להשריש בנו את תודעת האמונה.
אמונה שמנצחת את נסיבות החיים.

מצד אחד "השתא עבדי" ,אלו הן נסיבות החיים.
ומצד שני התנהגות של בני חורין,תודעה של בני חורין,תודעה של " אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
התודעה הזו מובילה לתקוה הגדולה – לאמונה הגדולה של "לשנה הבאה בני חורין".

לכן גם התשובה לכול הקושיות היא אחת,
"עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה…".

שנה את התודעה וממילא תשתנה תפיסת המציאות שלך.
רמת העומק של השאלה אינה משנה מאומה.
כי מקורה של השאלה הוא מתפיסת מציאות.

המפתח של התודעה היהודית,של תפיסת המציאות היהודית היא " אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".
תודעה של אמונה ותקוה אל מול נסיבות החיים.

ואם הגעתם עד לכאן…אז עוד דבר קטן.

המצה היתה מצד אחד סמל השעבוד.
במפרשים מופיע שפרעה היה מאכיל את בני ישראל כל שנות השעבוד במצות.
מאכל זול שמתעכל לאט.
ומצד שני סמל הגאולה.
שכשיצאו ממצרים לא הספיק בצקם להחמיץ.

א"כ מהי המצה ? שיעבוד או גאולה ?

אלא…שגם כשהנסיבות הן של שעבוד,של קושי,
גם אז ניתן להשליט את התודעה,תודעה של "אנכי ה' אלקיך …", – תודעה של חרות.
בדיוק כמו המצה שמצליחה לאחוז את שני הצדדים.

זוהי האמונה שטבועה במצה.

שבת שלום וחג שמח.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר במייל
a0527632660 @gmail.com