שלום הרב!

רציתי לשתף את הרב במשהו שהוא הרבה יותר מתחושה. משהו שנובע מהרגשה אמיתית. שבמוצאי שבת קרה פה משהו בסדר גודל של קריעת ים סוף.

אני ד"ר לפיזיקה ועבדתי מספר שנים בתעשייה הביטחונית בארץ, בפרויקטים שהם עדיין חוד החנית של מדינת ישראל. כשאני מסתכל על מה שקרה במוצאי שבת, ברמה המדעית זה פשוט לא יכול לקרות. הסבירות, שהכל, אבל ממש הכל מסתדר, לא קיימת במערכות מורכבות כמו מערכות ההגנה שפעלו.

הן לעולם, אבל לעולם, לא רק במדינת ישראל, טרם נוסו בזמן אמת.

לקחתי עיפרון וצללתי לחישובים כדי לבדוק את הסבירות שתוצאה כזו תתממש. הריבוי הגדול של האירועים שהיה צריך לטפל בהם, כשכל טיל או כטב"מ מטופל באופן עצמאי (קרי-טעות אנוש או סטיה כלשהיא של פעולה אחת, אינה מתקזזת בפעולות מוצלחות אחרות), מכפיל את הסיכוי לטעות. עם כל הטכנולוגיות הגבוהות, הצפי היה לפריצה בהגנה על שמי מדינת ישראל.

גם אם היינו מקבלים הגנה של 90% זה היה בגדר של נס.

מה שקרה זה שכולם, אבל כולם – הטייסים, מפעילי המערכות ומפעילי הטכנולוגיות פעלו כאיש אחד ברגע אחד באחדות כוללת. אם זה לא מעשה אלוקי אז אני כבר לא יודע מה זה נס.

זה יותר חד מהניצחון של מלחמת ששת הימים או מלחמת העצמאות. שם ניתן להסביר על פי הטבע.

ההצלה שהתחוללה לעם ישראל במוצאי שבת היא פשוט בלתי אפשרית באופן טבעי. אני מאמין שהנס הזה חסך חיי אנשים רבים מעם ישראל.

אם מערכת ההגנה היתה נכשלת ביירוט מספר טילי שיוט, התוצאה היתה גוררת אותנו למערכה מאד מורכבת. אני לא הייתי מהמר שבפעם הבא זה יעבוד ככה ללא השגחה אלוקית. ההוכחה הפשוטה לדברי היא שמנהלי התעשיות הביטחוניות המפתחים ומייצרים את המערכות האלו, מבטיחים לא יותר מ 90% הצלחה!

"כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות", חג שמח!

(מתוך עמוד הפייסבוק של אהרון אגל-טל)