נשימותיה הכבדות מילאו את החדר. האוויר הנעים שזרם לתוך החדר לא מנע את תחושת המחנק. לרגע היא ביקשה לצאת מהחדר , לברוח ממנו , ממני, מהחוויה האינטימית הסוגרת עליה  אך מנגד חרדה היתה להינטש, להיעזב, להישאר לבד.  היו פגישות בהן נראתה כלוחמת צדק , תוקפת כל עוול הקיים בעולם . ראשה היתמר מעלה ,עיניה היו יוקדות , דבקות במטרה . יכולתי לדמיין אותה עומדת מעל בימה מול קהל רב המשתוקק לבלוע כל מילה היוצאת מפיה, ורגע אחרי כבר היתה נפולה, דיבורה מרוסק וחלש,  כילדה קטנה, חסרת ישע ואבודה בעולם.  

בספרות המקצועית נכתב רבות על הסימפטומים וההתנהגויות של הסובלים מהפרעה אישיות גבולית. על הסערה הרגשית העומדת במרכז חייהם, על מערכות יחסים סוערות ובלתי יציבות שהם מקיימים, על השינויים החדים והתנודתיות הרבה במצבי הרוח, על  תחושת ריקנות מתמדת, על התקפי הזעם הבלתי נשלטים, האימפולסיביות והמניפולציות, על פגיעה עצמית ועל חווית חוסר השליטה המרכזית בחיים.

בשבוע שעבר חיים ולדר במאמרו הדגיש את ההתמודדות המאד קשה של בני המשפחה החיים עם אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית. מתוך ניסיון  של שנים בטיפול עם הסובלים מהפרעה זו ברצוני במאמר זה לפתוח חלון לעולמם הפנימי והרגשי, ולאפשר מפגש נפשי עם עולמם המבולבל והקרוע, המוצף בחרדה וזעם ובעיקר בכאב וסבל בלתי יתואר.

מה גורם להתפתחות הפרעת אישיות גבולית?

הסובלים מהפרעת אישיות גבולית (להלן גבוליים) ככל הנראה נולדו עם קושי בוויסות הרגשי ועם נטיות אימפולסיביות ותוקפנות עוצמתית. הטרגדיה הגדולה היא שתינוקות אלו שהיו זקוקים מכל לטיפול הורי מכיל , מרגיע ומווסת גדלו עם הורות לא יציבה בעליל.  המחקרים מצביעים כי אנשים עם הפרעת אישיות גבולית גדלו ככל הנראה עם הורים גבוליים בעצמם  שלא הצליחו להעניק סביבה יציבה, בטוחה ומתקפת חוויה. רבים ביניהם אף גדלו בקרב סביבה מתעללת וטראומטית שלא אפשרה לילד לפתח אישיות מאורגנת, בשלה, יציבה ואחידה .

אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?

 אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית מסתובב עם תחושת בלבול קשה בכל הנוגע לזהות העצמית שלו . הוא עסוק בשאלות של  מי אני? מה אני מרגיש? אני לא יודע מה אני רוצה? האם אני ילד או מבוגר? נשי או גברי? חזק או חסר אונים? נורמלי או לא?

ילד שגדל עם הורה שמבטל את חווייתו בצורה שיטתית ועקבית "אין מה לפחד" , "לא יכול להיות שאתה רעב הרי רק אכלת". "אתה בטח אוהב  את זה.." "זה וודאי נעים לך.." כשהוא חש ההיפך הגמור , נוצרת אצלו חוויה של חוסר אמון ואמינות כלפי  מה שהוא מבין, חושב ומרגיש.  הוא איבד את היכולת לסמוך על התחושות העצמיות שלו. כל דבר שהוא מרגיש מתערער ומוטל בספק כך שהעצמי נחווה לא אמיתי, מזויף ושברירי.

כן לא, שחור לבן

הגבולי חווה את העולם על פי חלוקה דיכוטומית של שחור ולבן, של טובים ורעים, צדיק ורשע, ברגע  מסוים האדם נערץ ונאהב ורגע אחרי מופנה אליו בוז, השפלה ושנאה. פיצול זה הינו מנגנון הגנה שעוזר לו להתמודד עם חוויות הבלבול ועם החרדות שמציפות אותו.  הפרדוקסים שהם מהות החיים נחווים אצלו  כשתי קצוות שלא ניתנים לגישור ולכן, החוויה העצמית היא תמיד של תלוי ועומד בין שמיים לארץ,  בין ימין לשמאל וכו'.

זה לא שאתה לא יכול. אתה פשוט לא רוצה!

הגבולי מרגיש ומאמין  שאנשים סביבו היו יכולים למלא את מחסורו  אם רק היו רוצים.  קשה לו לקבל ולהאמין שהשני לא יכול.  הם לא מוכנים להכיר במוגבלותו של הזולת ולא של המציאות. הם לא מוכנים לוותר, הם לא מוכנים להרפות.  מגבלות וגבולות אלו נחווים על ידם כהתקפה על קיומם וכדחייה  אישית קשה. מצב זה נראה כתוצאה מכך שאנשים אלו גדלו עם הורה מתעתע, מפתה, מזמין  אך ברגע לא צפוי הופך את עורו למתנכר ודוחה.

כמו אוניה בלב ים סוער העומדת כל רגע להתפרק

אחת החוויות המרכזית  של הסובל מהפרעת אישיות גבולית היא חוויה מתמדת של התפרקות.  הם חווים עצמם נופלים לתהום, מתפרקים, מתמוססים, מתאיידים. לא צריך טריגר מיוחד כדי שירגישו שהם מתפרקים. מספיק אם הדברים לא הלכו כמצופה שיערער להם את עולמם הפנימי השברירי.  מצב זה הוא לא פעם תוצאה של חיים עם הורה היסטרי שמתפרק מכל סיטואציה וחוויה שיש בה מידה של תסכול.

עור דק ועור עבה

הגוף והעור משמשים גם סימבולית כמעטפת השומרת ומגנה על הפנים מפני פגיעות מבחוץ. אצל הגבולי מעטפת נפשית זו נפגעה ונקרעה כך שכל דבר חודר ופוצע פנימה. אנשים גבוליים עשויים לתאר כיצד הם חווים את נפשם וגופם נקרע, נתלש, נבזז.  עבורם זו לא מטאפורה אלא חוויה סנסורית חושית שמאיימת על תחושת קיומם.  מנגד הם מנסים לפתח  "עור עבה"  שמנותק רגשית מהחוויה ומהאדם שמולם. הפגיעות העצמיות של הגבולי הם לרוב ברקמת עור גופו ובהפרעות אכילה.

אני לא מסוגל איתך ולא בלעדיך!

הגבולי חי את עצמו דרך השני, חי בתוך השני ונמצא מתחת עורו של השני אך גם חרד מלהיבלע על ידי השני. הוא  מנסה להתקרב לאנשים אך מתמלא בעתה וקלסטרופוביה, הוא מתרחק מהם וחווה אגורופוביה. הוא דבק ותלותי בשני , חודר ופורץ את גבולות השני אך ברגע אחר הוא מגלה ניכור והתרחקות ובלתי נגיש.  כמיהה  חזקה מתעוררת בו לחזור לחוויה ראשונית של פעם, של היותו ברחם בטוח ומוגן, מתמזג עם אמא כחלק ממנה ומגופה.  אך מנגד, יש קפיצה ובריחה לחוויה עתידית, מאגית, כל יכול, "אני לא צריך  אף אחד", אני שולט על הכל ועל כולם, אני חזק ועל.

הטיפול שם במוקד את החוויה והיחסים עם המטפל כמרחב להתנסות טובה של פיתוח המסוגלות הנפשית להיות איתך וגם בלעדיך.

זכותי ! מגיע לי!

חוסר התיקוף הרגשי יוצר תחושה של זכאות. חוויה של מגיע לי. הגבולי מרגיש שמה שהוא תובע ודורש זה להשיב לו את מה שנגזל ממנו .הוא זועק להבנה זו. הוא מרגיש שהוא לא בורך, שלא זכה. והוא מבקש שנכיר בכך. הוא מרגיש שקולו לא נשמע  ואף אחד לא מבין אותו. לפיכך, הוא ינסה להעביר לנו מסר זה  בכל האמצעים והמניפולציות שלרשותו  בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

חרדת נטישה מתמדת!

ההתנסויות הרבות וחוזרות של כל ילד עם הורה מטיב יוצרות בתוכו אובייקט פנימי ומופנם שמרגיע ומהווה בסיס בטוח. נוספת לכך, התחושה של "פת בסלו"  במהותה מרגיעה ומעניקה תחושת בטחון.

אנשים  הסובלים מהפרעת אישיות גבולית למעשה לא זכו להפנים אובייקט מטיב, מרגיע ומגן. בזמני מצוקה הם  מתקשים להעלות מתוכם אובייקט מופנם. גם ברגעים הקטנים בהם הם מצליחים להעלות חוויה של הימצאות אובייקט פנימי הוא נחווה להם כזמני, רגעי ואז מתעוררת בהם חווית חרדת נטישה בלתי נסבלת. חוויה זו מולידה תחושה של חוסר ישע המלווה בהתקפי זעם רבים.

יתר על כן,  ילדים אלו גדלו עם הורים שבעצמם סבלו מחרדת נטישה ולא איפשרו לילדם לנוע לקראת עצמאות ואוטונומיה בשלב הנפרדות. ילד כזה מצוי בתוך פיצול רגשי עוצמתי שמצד אחד רוצה לגדול ולהיפרד מההורה ומהקשר הסימביוטי איתו מצד שני מתמלא רגשות אשם על כך.

חרדה ורגשות אשמה עצומים אלו מייצרים שימוש במנגנוני הגנה פרימיטיבים  כמו פיצול, השלכה והכחשות מה שהופך את החיים לבלתי נסבלים בעליל.

הטיפול בגבולי ינוע תמיד בין חוויות של תלות והתמזגות לבין נפרדות ואוטונומיה אישית.

תחושת ריקנות פנימית תהומה

ילדים שלא הפנימו אובייקט הורי מספק וממלא , חווים ריק פנימי תמידי. אנשים אלו חווים תמיד חסר בתוכם כי האובייקט ההורי שהיה צריך להיות מופנם ולמלאם הוא נעדר, חסר ולא נמצא. זוהי חווית ריקנות פנימית תהומה.

לכן, אחת המטרות העיקריות בטיפול היא להגיע למה שאנו מכנים "קביעות האובייקט הרגשית".  כאשר קיימת באדם קביעות האובייקט , קיימת בו גם קביעות העצמי. ילד שמצליח להפנים הורה מטיב , קבוע ויציב יוצר בתוכו גם עצמי מטיב, קבוע ויציב.

טיפול ממושך עם מטפל יציב, מכיל ומתקף חוויה מאפשר הפנמה של אובייקט מטיב .

תמיד מחפשים אותי!

דבר נוסף שגורם חוסר קביעות של אובייקט הוא חווית הרדיפה. אנשים שאין להם קביעות אובייקט יוצרים בפרנויה אובייקט מלאכותי.  בפרנויה הרי כל הזמן מישהו עוקב אחרי, בוחן אותי, רואה אותי. כלומר כל הזמן מצוי איתי!  זה מצב שמעורר אומנם חוויה של רדיפה אך עדיף  קביעות אובייקט שלילית שרודף, מייסר, מאשר ריקנות, בדידות, עזובה נפשית.

החיים תמיד בבלגן!

החוויה של הגבולי תמיד שישנם בלגנים בחיים שלו.  המאורעות כאילו תוקפות אותו. הכל לא מסתדר. הכל לא הולך. חלק מזה זה הקושי בוויסות הרגשי שמקשה עליו לחוות את החיים בפרופורציות מתאימות.  הטפל והעיקר מתמזג, הכל נעשה חשוב ודחוף. אי אפשר לוותר על שום דבר וכך הגבולי סובל מלחצים וסטרסים יומיומיים ממה ששכנו יחווה כשגרת חיים.

לא מסוגל לחשוב!

העדר התקשרות בטוחה מובילה להעדר חשיבה ותודעה עצמית ותודעת סביבה.  כשיש התעללות יש גם התקפה על החשיבה. לחשוב את המחשבות של האחר מעורר תחושה של סכנה ולכן עדיף לא לחשוב, עדיף לא להבין את תודעת  השני, העדר הבנת תודעת האחר חוסם גם העדר תובנת העצמי.

לכן מטרה נוספת של הטיפול היא לפתוח את יכולת המנטליזציה.  הטיפול עוסק בהרחבת היכולת  לראות אלטרנטיביות, לנוע ביניהם בצורה יותר גמישה ומשחקית, להעשיר ולהעמיק את ההבנה של סיטואציות חיים.

בעבר היתה הנחה כי לא ניתן לטפל באנשים עם הפרעות אישיות בכלל והגבולית בפרט בגלל חוסר המודעות למצבם וכן בגלל חוסר העקביות והיציבות להתמיד בטיפול .  בעשורים האחרונים הצטבר ידע רב ומומחיות מקצועית ענפה בטיפול באנשים הגבוליים ובמשפחתם,  וכיום הם מהווים את עיקר הפונים לקליניקה.

להיות, או לא להיות, וזו השאלה:
To be or not to be– that is the question
Whether ’tis nobler in the mind to suffer
The slings and arrows of outrageous fortune,
Or to take arms against a sea of troubles
And, by opposing, end them.

הטיפול באדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית הוא מסע נפשי בעל עוצמות רגשיות רבות שבו המטפל והמטופל נמצאים במערכת ייחודית מנטלית שנעה בין אשליה והתמזגות לבין מציאות ונפרדות תוך כדי שהמטופל מגבש בתוכו תחושת זהות עצמית לכידה המאפשרת לו לנוע בגמישות בין נפתולי החיים וליהנות מפרי יצירותיו הוא ומיחסיו עם השני על כל מגבלות האנושיות.

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת נפשית במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית, זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.  חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה במכללה החרדית מבח"ר . מנהלת את הפורום "פורטל הנפש". לשאלות ולתגובות  [email protected] או לנייד 052-6346334