סיפור הקיר הנאצי בחווארה או איך ולמה האויבים פוחדים מיצהרניקים…?
הקיר שבתמונות נמצא במיקום מרכזי בחווארה. תושבי יצהר הודיעו אתמול בצהריים כי ירדו להרוס את הקיר ולטפל באחראים לו, ואכן ירדו לעשות זאת. כוח מג"ב כמובן חסם את כניסת היהודים לחווארה, אבל זה הספיק לחווארים להפעיל אזעקה על חדירת מתנחלים ולמחוק את הקיר בהקדם בעצמם!
ערביי חווארה מודים בפה מלא שהם מפחדים יותר מהמתנחלים מאשר מהצבא, ושמה של יצהר נקרא בפיהם "ג'אבל אל מג'נון"… הם יודעים היטב – עם יצהר לא מתעסקים.
איך ולמה זה קורה? כי במשך שנים ארוכות ביצהר מעסיקים רק יהודים. אין כניסה לבני מגזר האויב, אפילו אם הם נהגי סחורה או נהגי משאיות צבאיות. ביצהר בונים רק עם יהודים. גם המכולת ביצהר מבוססת על סחורה בייצור יהודי וכחול לבן כמה שניתן. גם אם זה כרוך במחירים יקרים יותר, גם אם זה אומר שלפעמים חסר מצרכים. כל שירות שתבקשו חייב להיות מבוסס עבודה עברית!
אם כף רגלו של בן המגזר דורכת ביצהר, הטיפול יותאם לטיפול שיקבל יהודי בשטחי A.
ביצהר אין גדר ואין שב"מ. (ניסו לעשות שב'מ אבל התושבים הדליקו את המצלמה היחידה שהונחה ומאז הובהר שלא יקום ולא יהיה. אף אחד לא יסמן גבולות ליהודים בארץ ישראל). יש פעולות יזומות מצד התושבים של ירידה לכפרים או הליכה מחוץ לגבולות הישוב בנינוחות ובעלות על השטח. שטח הישוב מתרחב כל הזמן על הבסיס הזה. מי שמחזיקים בגדרות, במיגון חלונות מפני אבנים, שביל בטחון ושמירות, הם תושבי הכפרים שסביב.
לפני שנים רבות ניסה מחבל לחדור לשטח הישוב, הוא נהרג ברוך ה' ברגע שהבחינו בו, הוא גם לא ידע להבדיל בין מגורי החיילים למגורי התושבים, משום שלא היה לו אף מידע מקדים על האופן שבו בנוי הישוב. התושבים שרפו את גופתו ועד שהחיילים הבחינו וכיבו את השריפה, הגופה הספיקה להצטמק באופן כזה שלא היה נעים לחבריו של המחבל לצאת ללוויה מפוארת.
ביום שבן הישוב אביתר בורובסקי הי"ד נרצח בטרמפיאדה בצומת תפוח, הכפרים בסביבה חוו התפרעויות במשך שבוע. תושבי הישוב לא הצטרכו נשק כדי לרדת בבטחון מוחלט ולהסתובב בכפרים בידיים חשופות, במקלות ואבנים ומצתים. אוטובוס תלמידות ערביות הותקף באבנים ונופץ כולו. לא היה מדובר ב3 אנשים, אלא בכמות משמעותית. (סליחה מאמילי עמרוסי שטוענת שחבריה מיצהר אף פעם לא פגעו בערבים, על ניפוץ האשליה)
אין דבר כזה מסיק בקרבת הישוב, המוסקים יקבלו כאמור התייחסות מותאמת ליהודי שנכנס לשטחי A, ושתבינו, הישוב מוקף ב6 כפרים ערביים: חווארה, עוריף, עינאבוס, עצירה אל קבלייה, מדאמה ובורין. אין לאף אויב או "חף מפשע" בסביבה את האפשרות לאסוף מידע על המתרחש ביצהר.
על כל זריקת אבנים או פיגוע שאפילו לא נעשה באיזור (למשל פיגוע בבאר שבע שנמצאת שעתיים נסיעה מיצהר) יש תגובה! התושבים יוצאים לשטח. יורדים לצמתים, חוסמים את הכביש לאויבים ודואגים להבהיר לשמשות הרכבים שלהם מה היה קורה לגופם של יושבי הרכב, לו היתה באפשרותם של החוסמים לממש את רצונם המלא.
אם אתם זוכרים את חווארה בוערת בעוצמה אחרי רצח האחים הלל ויגל יניב (שהיו תושבי הר ברכה, הישוב הסמוך) אתם מבינים מה עושים ביצהר..
הפרס של תושבי יצהר הוא באמת הרתעה מול האויב!המחיר שתושבי יצהר משלמים על ההתנהלות הזו מצד המדינה הוא כבד מאוד, מעצרים והתעמרויות על בסיס יומי! באלימות קשה וגם בדרכים שלא מותרות בחוק. כולל מעצרים מנהליים, חקירות שב"כ בעינויים ועוד, כמו אחרוני המחבלים. ברוך ה' זה לא מרפה את ידיהם.
ערביי חווארה עמלים לנקות את דגלי פלסטין וצלבי הקרס
כמובן שהתקשורת מוציאה אותם מפלצתיים וכמובן שמנפחת ומלעיזה שיהודי יצהר פוגעים גם בחיילים, כדי שהציבור בבית, אתם, תשנאו אותם היטב. כך על תושבי יצהר וגם על ציבור הגבעות שפועל בצורה דומה.
תדמית מבאסת ללא ספק אבל זה מחיר ששווה לשלם כדי לחיות בביטחון ורק בגלל זה תושבי חווארה מיהרו למחוק את הקיר הנאצי, לא בגלל שהם מוסריים במיוחד, לא כי הם מתקנים את טעויות השבאב הצעירים. הם עדיין רוצים לרצוח יהודים אבל מישהו דיבר איתם בערבית! לא מהיום, כבר שנים!
אם אתם יהודים ותרצו לבקר ביצהר, אפילו אם דעתכם רחוקה מאוד מהתפיסה הזו , תזכו תמיד לקבלת פנים אוהבת ועדינה. אנשים ידברו איתכם תמיד בכובד ראש ולעניין!
אם אתם יהודים וצריכים משהו, כל דבר! כולל כליה- תוכלו למצוא מענה אוהב וחם אצל תושבי יצהר. הישוב עם אחוז תורמי הכליה האלטרואיסטים הגבוה בישראל ובעולם.
בפרעות תשפ"א, עוד לפני שמישהו התחיל להבין שיהודים בערים המעורבות ממש בסכנה, חבורת יצהרניקים ונערי גבעות כבר הגיעה להתהלך ברחובות לוד ולהגן עליהם. שוב. בידיים חשופות! במקלות ואבנים, הרי את הנשק, למי שהיה, לקחו מזמן. מסתבר שהרתעה לא תלויה בכמות הנשק שמחזיקים, אלא במידת הגבורה והעוצמה שמפגינים ונקלטת היטב אצל האויבים. רק יומיים אחרי שהגיעו נערי הגבעות ותושבי יצהר הצטרפו נושאי נשק ויוצאי יחידות קרביות לחמ"לים שנבנו לעזרת התושבים, אבל הראשונים בחוד החנית היו בחורי וגברי יצהר והגבעות.
אברימי פרידלנדר תושב יצהר נפצע לפני 3 חודשים בפיגוע במעלה אדומים, פציעה קשה שפגעה בלסתו וממנה הוא עדיין מחלים, בשבת שמחת תורה השחורה הוא נטל את נשקו, עלה על הרכב ונסע לשדרות, להלחם שם כתף אל כתף ולהציל יהודים. כשהסתיימה הלוחמה, אברימי הצטרף לצוות הפסיכולוגי כדי לסייע לתושבים שנזקקו לסיוע רגשי.
כל מזור שיהודי יבקש, ימצא לו ביצהר. לא משנה מה הוא חושב וכמה הוא שונא פיאות וכיפה גדולה.
הבסיס התודעתי ביצהר הוא ערבות הדדית מלאה לבני העם היהודי ותפיסת בטחון יהודית על פי התורה!
לא על פי תכתיבים של מדינות מערביות. לא על פי מוסריות נוצרית חולנית של הגשת הלחי השניה או עיסוק אובססיבי בחיי אזרחי האויב.
ביום שמדינת ישראל תחזור לערכים האלה – היא תהיה המוסרית ביותר כלפי אזרחיה. באותו יום – נזכה להרתעה ראויה נזכה לרשת את ארץ ישראל ולגור בה בביטחון אמיתי!
גילוי נאות: הכותבת הינה תושבת יצהר לשעבר, יועצת זוגית ומדריכת כלות ופעילה ברשתות החברתיות.