היא לפעמים סותמת אותך…

כן לא נותנת לך להתקדם ואתה לא מוותר…

מנסה לפרוץ את חלון הזכוכית הזה שנכנס פתאום לחייך אבל אתה…

לא מצליח, כי תמצאו לי מישהו שאוהב להילחם, יש דבר כזה? 

אלא, אתה נותן לאותו כסיל לגשת פתאום אל חייך ולייאש ללא גבול.

אבל כנראה שאתה קצת שוכח את דברי הפייטן: "מכסא כבוד חוצבה לגור בארץ ערבה", הרי נשמתך נחצבה מתחת לכסא הכבוד מקום אש להבת שלהבת..

ואכן כשקורים הדברים שאנחנו לא מסתדרים, מה אנחנו עושים? דבר ראשון מתייאשים כי מלחמה הרי לא בסקאלה שלנו…

למה?

אתם חושבים שיש לזה פתרון?

אולי זה מקפצה לדברים גדולים יותר?

בואו ננסה למצוא את זה ביחד בפרטים מתוך המגילה (ב,יא):

"ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה".

וכתב רש"י הקדוש: "זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה, דוד ומרדכי. שנאמר (שמואל א', יז,לו) "גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך" אמר, לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו, להילחם עם זה. וכן מרדכי אמר, לא ארע לצדקת זו שתלקח למשכב נכרי, אלא שעתידה לקום ולהושיע לישראל. לפיכך היה מחזר, לדעת מה יהיה בסופה ע"כ.

דוד המלך, אריה הגיע, דוב ומגיע, והוא יודע שאם הקב"ה שלח אותם אליו אז זה כנראה בשביל להילחם איתם ולצאת מזה בגאון כשידו על העליונה, וכן אצל מרדכי היהודי שאמר שאם הקב"ה גילגל שאסתר תילקח לביתו של אחשורוש, זה בשביל שיגדל מזה תשועה גדולה לישראל.

וכותב האדמו"ר מו"ר ר' יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ראב"ד מרוקו (כתבי הרי"ף עמוד שיח) דברים נפלאים בזה עם מסר גדול לחיים:

"הנה רבותינו הקדושים לימדו אותנו יסוד גדול, שכיום ואפילו הקטן ביותר, הקורה בחיי האדם, על האדם לדעת שזהו סימן משמיים לדברים גדולים וחשובים. וכל דבר הוא לימוד גדול ועל האדם לפתח כל דבר קטן בחייו, ללמוד ממנו מה מסמן על ההמשך של הדברים.

ורבותינו דרשו (תמיד לב.) איזהו חכם? הרואה את הנולד. מי נקרא חכם, מי שראה מה נולד מדבר וסימן קטן שהיה לו, ולמד איך לנהוג ואיך להתנהג. וכן מרדכי ודוד המלך, הבינו שדבר שקרה להם מסמן את ההמשך. דוד הבין שנס גדול שאדם מנצח אריה ודוב, זה לא דבר סתם וטמון בזה לימוד, שאם יתחזק וידבק בבורא, הוא ינצח מצבים גדולים ומורכבים מזה, ויזכה להוביל ולהדריך את עם ישראל.

וכן מרדכי הבין שאשה צדיקה כאסתר, לא מגיעה למצב כזה להילקח לבית גוי, [שזה לכאורה מצב ייאוש הכי גדול שיש] אלא אם כן טמונה כאן ישועה גדולה.

וגדולי עולם אלו מרדכי ודוד, למדו מהסימן הזה מורה דרך לדברים עצומים, שידעו להוציא מדברים הנראים פשוטים, וזה נתן להם העוז והתעוזה לשאוף לדברים גדולים לטובתם, ולטובת כלל עם ישראל וכך הביאו את הדברים הקטנים לדברים גדולים ועצומים…".

כמו מצב שתינוק מתחיל לזחול, שזה לכאורה מצב שהוא לא וודאי עבור התינוק, אך הוא מתחיל לזחול והשאר כבר הופך להיות חלקת העבר באיזה ספר היסטוריה משפחתי טוב, שזה קידם אותו להליכה וכדו'…

אך בינינו מה באמת אפשר לצפות מתינוק קטן שהרגע התחיל לזחול, שיאכל סוכריות? ואז תלמד ממה שהוא עושה?

אלא לא, זה לקח מאלף לנו המבוגרים, קורה משהו או מישהו שאנחנו לא מסתדרים איתו, והוא הולך ומלשין לבוס בעבודה, על חוסר תפקוד /קורדינציה/יכולות עסקיות שיווקיות/ יכול להיות שהקב"ה רוצה שאתה תצא מכאן, ולא תשאר דווקא באותה משבצת שבה אתה עומד, לכאורה, תעלה מעלה, אפילו שסוחב אותך ייאוש ואפילו שאתה סוחב איתך דברים אחרים שמוציאים לך את שלוות הנפש, טיפה אחר טיפה.

אלא למען זה ובשביל זה, נועד חג הפורים, שיתקיים "מאשפות ירים אביון", והלקח המופלא שאחנו יכולים ללמוד ממנו שלא משנה, מי, מה, למה כמה?, אף פעם לא להתייאש!!!

כי אם מתייאשים עכשיו בשביל העתיד, לא רואים את האור בקצה המנהרה…

ואשתף אותכם במשהו אישי:

לפני שבעה חודשים עבר בני בכורי ניתוח מוח עקב אפילפסיה לא מאוזנת שממנה הוא סובל מאז היותו תינוק.

כמובן לפני הניתוח למי שיודע, לא הסתפקנו רק בחוות הדעת הרפואית של הנוירולוגית המטפלת, אלא הלכנו לעוד כמה וכמה רופאים בתשלום שיסתכלו על הבדיקות והרישומים הרפואיים ויחוו דעה מה ניתן לעשות.

ואכן כל הקווים הובילו לניתוח, ובברכתם של גדולי ישראל הוא נעשה.

בחדר ההמתנה לניתוח הלב שלי ושל רעייתי פרפר בעוז, והמון בכיות ולחץ עברו שם, ומחשבות בסגנון של: "אולי נוותר על זה?, אולי זה בסופו של דבר עדיין לא מתאים לו ונחכה בעוד כמה שנים"?, וכך כשהם רצות להם ואני מלווה את בני לתוך חדר הניתוח ודמעות בעיני הוא נכנס פנימה…

שעות רבות לא עזבנו את ספר התהילים וקריאת ספר דברים לרפואת בננו ולהצלחת הניתוח…

באמצע, הרמתי ידי לריבונו של עולם ואמרתי: "ריבונו של עולם, התפללנו, עשינו את שלנו, נתנו צדקות, ריבונו של עולם זה הילד שלך!!!

תעזור לנו ותרפא אותו שהניתוח יעבור בשלום..

לא תאמינו, הניתוח עבר בהצלחה מעל המשוער…

כיום ב"ה בני משתקם ואט אט משתפר, ומקווים בס"ד שיפתח את פיו ויאירו דבריו.

כשמרגישים את ה"זחילה עד הקצה", כך קרן האור תהיה גדולה אנחנו לא יודעים אפילו עד כמה..

פורים שמח ומלא באור וישועות לכל בית ישראל !!!
המאמר נכתב לרפואת

בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

בתושח"י.