יש מצוה בתורה שנקראת חסד….

מי לא מכיר? חידשתי לכם משהו?

לא נראה לי..

זה לעזור ולעזור באמת מכל הלב ובוודאי שללא כל תמורה..

חשבתם פעם על שינוי ממלכתי/ תודעתי/השכלתי, שכל אדם יכול לעשות לעצמו ולהתחזק בזה – שהלב יהיה רך כלפי השני, פשוט סתם כי לא משנה הסיבה?

כמו אותם שני ילדים, אודי ודודי שמותיהם שהיו כמו שקוראים לזה כולם: "אחים שלא יפרדו".

כשגדלו, יום אחד ישבו על כוס קפה ושאלה הייתה בפיהם: "מה הניע אותנו"?

"מה מניע אנשים לאהוב אחד את השני, ולהתחבר מכל  הלב והנשמה"?

כשעיינו יחד בפרשת השבוע מצאו את התשובה לכל שאלותיהם,…

הבה ונראה בפרשת השבוע את השאלה העולה מאליה בליבו הרחום של הכהן הגדול (כח.כט):

"ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד".

והשאלה כאן מתבקשת ועולה – מדוע עלתה במחשבתו (כביכול) של ריבונו של עולם שהחושן יהיה כתוב בדווקא על הלב, ולא בראש לדוגמא שהוא מקום השראת השכינה כמו תפילין וכדו'?

ואיך הלב יכול לחשוב על השני שגם אם צד אחד מושך לשלילי וצד אחד לחיובי, תמשוך תמיד לצד החזק ביותר?

על כך כתב רבינו עובדיה ספורנו: "כדי שיתפלל עליהם שיזכו במשפט".

איזה משפט? לכאורה מדובר כאן?

ראיתי שמביאים בשם רבנו דון יצחק אברבנאל זיע"א, מגדולי הראשונים –  שהמשפט הזה, זהו הדיון התמידי בכל יום יום בהורדת שפע משמים עבור כל יהודי, לפי צרכיו ומשאלותיו. אהרן הכהן היה עמוד התפילה של כלל ישראל. כדי שתפילתו תהיה מעומק הלב לטובתם של כלל ישראל, עליו לשאתם על ליבו תמידים כסדרם, ללא היסח הדעת.

ומאי נפקא מינה אלינו?

אנחנו חיים ב"ה היום בחברה שמעורה מאוד אחד עם השני, ולכל אדם באשר הוא על פני הארץ על פני הגלובוס וכדו', יש קשת נרחבה של אנשים שאיתם הוא בא במגע יום יומי, מי בקשר של ידידות ומי בקשר יותר חברי, אם אדם מכל האנשים האלה יעבור איזה שהוא טלטלה רפואית / משפחתית וכדו', האם אנחנו באמת ליבנו יהיה אליו רך כחמאה, בתפילה עבורו שהחיים שלו יראו טובים יותר?

אולי…

וזה אולי המסר הגדול ביותר אלינו – לא משנה מי אתה ומה אתה ובמה אתה עוסק, שיהיה בתוך הלב שלך פינה חמה עבור כלל ישראל, "כל ישראל ערבים זה לזה", זו לא קלישאה אלא דרך חיים ברורה.

שמעת מישהו שאתה מכיר שעובר משהו, את שמו ושם אימו? קח לך דקה של פרק תהילים, ותאמר עבורו.

אין לנו מושג לפעמים, מה יכולה לעשות דקה של פרק תהילים, לא עבורנו, בעבורנו זה דבר יעזור ויושיע, אבל בעבור כלל ישראל.

אם אהרן שכל כולו היה "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וכל סדר יומו היה תלוי בלהשכין שלום בעם ישראל, בו בחר ה' שיישא את שמות על ליבו.

כי הלב הזה שרך, הלב הזה שמרחם, הוא ראוי שעליו יהיה החושן.

פעם אמרו בשם ר' ישראל סלנטר זצוק"ל מייסד תנועת שיהודי עושה מצווה בצד אחד של העולם, המצווה מועילה ליהודי בצד השני של העולם, וכן להיפך!

וכמה זה מחייב.

תשמעו את מה שסיפר מרן הרב שטיינמן זצוק"ל על החזון איש זיע"א ואז נוכל לקבל תשובה נפלאה (חכימא דיהודאי, עמוד 201):

"ידוע לי על ראש ישיבה שרצה לזרוק בחור מהישיבה, והלך לחזון איש להתייעץ. אמר לו החזון איש אם הבחור מפריע לך בישיבה ואי אפשר לך יותר להחזיקו, יש לי רעיון מה אתה יכול לעשות. תשוחח איתו ותוך כדי, תיסע לתל אביב, וכך תמשיכו לשוחח, עד שתגיע איתו ללב ים בעומק, ואז לפתע תדחוף אותו שיפול למעמקי הים וכך הכל יסתדר…

אמר אותו ראש ישיבה תפסתי את משמעות הדבר, שלזרוק בחור הכוונה להרוג אותו. החלטתי שאני יעשה עוד מאמץ, למדתי אותו. וכיום הוא אחד ממרביצי התורה".

יש לב – חמאה.

לב שקל לו לשמוע על הצרות של השני, ממילא הוא יכול לתת לשני כל מה שירצה.

ויש לב – שצריך לדעת ולהרגיש ה-כ-ל.

וממילא תבוא ההרגשה והחמלה כלפי השני..

את המסר הזה רצה להעביר החזון איש זיע"א.

לא מדויק?

תחשבו על זה שוב…

–

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים

המאמר נכתב לרפואת

בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

בתושח"י.

ובברכת מזל טוב לבני

איתמר בן ספיר רעיה הי"ו.

לרגל שמחת החלא'קה בשעטו"מ.

יהי רצון שיזכה לכל הטוב לגדול בתורה ויראת שמים!!!!!!!

אמן ואמן.