כשבאים לספר לאדם בשורה טובה שהוא מצפה לה בכיליון עינים, לאחר שנות יגון וצער, צריך לספר לו זאת בהדרגה, כי אם יספרו לו הכל בבת אחת, לפעמים יתעלף ויכול לבוא לידי סכנה, ולכן מומלץ לספר בהדרגה, כדי שהאדם יעכל את הבשורה לאט לאט ולא יסתכן.

כך נהגו השבטים הקדושים עם יעקב אבינו, כשבאו לבשר לו אחרי עשרים ושתיים שנה שלא ראה את בנו יוסף, וכבר חשב שהוא נפטר מן העולם.

ואם היו אומרים לו מיד שהוא חי והוא מלך במצרים, עלול היה יעקב אבינו לבוא לידי סכנה, לכן סיפרו לו זאת בכמה שלבים, בתחילה אמרו לו שיש להם בשורה טובה לספר לו ולא פירטו עדיין, לאחר מכן סיפרו שיוסף חי ונושם, לאחר מכן סיפרו שהוא מושל בכל ארץ מצרים.

ולשון קודשו של רבינו האור החיים הקדוש כך: 'נתחכמו לבשרו בדרך שלא יסתכן יעקב, כי דבר ידוע הוא כי בשורה טובה כשתהיה על יגון ומה גם כשתהיה מופלאת, לרוב השמחה יסוכן האדם ויחלש ויגוע פתע פתאום, אשר על כן חששו על הדבר. ונתחכמו לדבר אליו בדרך שלא תארע תקלה, והוא אומרו 'ויגידו לו לאמר', פירוש אמרו לו שיש להם בשורה לאמר לו, ובזה תתרחב נפשו וישמח לבו, ואחר כך אמרו לו 'עוד יוסף חי', ולא נסתכן כי הוכן בלבו הכנת קבלת בשורה טובה'.

[אור החיים ויגש פרק מה פסוק כו]