כתוב במדרש ומה ראית לומר עובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה. כך השבת הזו בין ישראל ובין הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות לא, יז) ביני ובין בני ישראל. לפיכך כל עובד כוכבים שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא קיבל עליו לימול חייב מיתה (דברים רבה דברים א, כא; שמות רבה כה, יא).
מפרשי המדרש מסבירים שהשבת היא יום של קדושה, ואסור להסתפק ביום מנוחה שבועי. השבת היא אות ועדות על בריאת העולם. גוי רואה בשבת יום מנוחה, ומוריד את שמירת השבת לדרגה נמוכה. גוי לא מסוגל להבין את הקדושה, אצלו שבת היא יום מנוחה. הוא מוריד את השבת לרמה שלו, וזה זילזול בקדושת השבת.
לא נוכל להגיע לקדושת השבת ולרוממות של השבת בלי שמירה אמיתית על כל פרטיה ודקדוקיה, ומצד שני בלי קידוש וסעודה, השמירה על הלכות שבת תיראה כמו בית סוהר, לא נרגיש את האוירה הנכונה. הנשמה היתירה צריכה גם את השמירה וגם את הזכירה, וכך נגיע אל מעלת השבת.