חז"ל מלמדים אותנו שצריך ללמד זכות על כל יהודי.
במבט שטחי זה נראה אולי כמו איזה רעיון חברתי.
לתת מקום לאחר, גם כשלא נראה לנו.
מן שיטה כזאת של חשיבה חיובית שיכולה להפוך את העולם למקום נעים יותר לחיות בו.

אבל ..זה ממש לא כך.
לימוד זכות זה להבין שאנחנו לא מבינים.
לימוד זכות זה ההבנה שהמבט הראשוני שנראה לנו כעובדה ברורה,
יתכן שהאמת העובדתית שונה לגמרי.

יום אחד הזדמן לי לשבת עם מנכ"ל של אחד מהמשרדים הגדולים בארץ שעוסק בתחום הפיננסים. אותו אחד, חזותו העידה עליו שהוא אינו שומר תורה ומצוות.
תוך כדי שיחה, שמתי לב שמתוך אחד הארונות מציץ לו נרתיק של תפילין.

ואז כמשיח לפי תומי אמרתי "אני רואה.. שאתה מקפיד על הנחת תפילין".
אותו מנכ"ל הסתכל עלי ואמר לי משפט שהימם אותי באותו רגע,
"הא.. התפילין…,אלו תפילין של ר"ת שאני מניח במשרד. בבוקר בתפילה אני מניח תפילין של רש"י, אני לא מספיק להניח גם את של ר"ת".

הייתי המום.
כיפה לא הייתה מונחת על ראשו.
והוא מספר לי בכזאת פשטות שבבוקר בתפילה הוא לא מספיק להניח גם תפילין של ר"ת ולכן הוא מניח אותם במשרד.

את הסיפור הזה סיפרתי פעם בסיום מסכת שאותה למדתי תקופה ארוכה עם קבוצה של נערים מתמודדים. אמרתי להם שאומנם נראה לי שאני מכיר ויודע את הקושי והעמל שהם עברו כדי להגיע לרגע הזה. אבל מאז אותן זוג תפילין של ר"ת ,אני יודע שאני לא יודע.

וכנראה שאם הייתי באמת מכיר את הטרחה והעמל שהם עברו בדרך,
אז לא אני הוא זה שצריך לעמוד ולדבר.
לא אני הוא הראוי לעמוד ולדרוש.
אלא כל אחד ואחד מהם.
כי בוודאי שלהם ודאי גדולה משלי.

ואם תשאלו מי אמר לי שתמיד צריך לחשוש מאי ידיעה ?
אז יש לי ראיה מפרשת השבוע.

בפרשת השבוע מספרת התורה,
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו…."
אח"כ, לאחר שהתורה מספרת על החלום "ויחלום והנה סלם מצב ארצה…" ודברי הקב"ה וההבטחות אומרת התורה ,"וישכם יעקב בבוקר וייקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אתה מצבה…,ויקרא את שם המקום בית קל.."

מדוע מדגישה התורה שיעקב עשה את המצבה עם אותה האבן ששם מראשותיו?
וכי מה אכפת לנו מאיזו אבן נעשתה המצבה?

שני פסוקים קודם מספרת התורה,
"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש אלוקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי".
רש"י במקום מוסיף, "שאם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה".

התורה מפרסמת את אמירתו של יעקב, "ואנכי לא ידעתי".

כשיעקב בונה את המצבה לזיכרון על ההתגלות של הקב"ה אליו באותו המקום, הוא בדווקא לוקח את אותה האבן ששם מראשותיו כשנשכב לישון.

יעקב אבינו מנציח את הידיעה, שאי הידיעה לא שוללת את העובדה שיתכן שאנחנו כרגע נמצאים במקום הכי קדוש.

בעולם בשל הסתר, אין ידיעה חשובה מזו. חובה עלינו לחשוש מאי הידיעה.

מסופר על הרב בן ציון אבא שאול, שהיתה תקופה שהוא היה נוסע לישיבה יחד עם ההסעה שהסיעה את הילדים לת"ת. האחרים שהיו שם שמו לב, שבכל תחנה שהרכב עוצר, הוא היה קם ממקומו וטורח לפתוח בעצמו את דלת הרכב כדי שהילד יוכל להיכנס.

האברכים שהיו באותו רכב הסעות הרגישו שלא בנחת שהרב מטריח את עצמו וניסו לומר לו שהילד יכול לפתוח בעצמו את הדלת או שלכל הפחות אחד מהאברכים ייקח על עצמו את ה"תפקיד".
הרב סרב.

הוא פנה אל אותם אברכים ואמר, בבית הכנסת אף אחד מכם לא היה מסרב לתת לי את הזכות לפתוח את ההיכל. שם בביהכנ"ס מדובר בספרי תורה, כאן…הרי הזכות גדולה יותר..
ילדים, תינוקות של בית רבן.

פשוט לדעת שאנחנו לא יודעים.

לימוד זכות, היחס לאחר, הגישה לילדים ולבני הבית,
אם היינו יודעים…לא היינו ישנים.

–
שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר גם במייל
[email protected]