אין חדש – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    אריאל שרפר No Comments on אין חדש – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    הקושי לייצר דברים חדשים והשעמום המובן מאלי | למה המשטרה היא לא תמיד הכתובת לכל דבר | מה ההבדל המסוכן בין דיווח נצרך להפחדה מיותרת | הפינה "אמרי שרפר"- משחקי לשון אקטואליים לסיכום השבוע- במהדורה מיוחדת לקראת פגישת בנט-פוטין

    13:14
    28.03.24
    מהדורת הבוקר No Comments on ה'מתכון' של האור החיים למנוחת הנפש | הרב צבי אריה אדלר

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    לא מחדשים כלום

    לעיתים נדמה שבעידן של קדמה טכנולוגית בלתי ניתנת לעצירה(לא משנה כמה מאמצים משקיעים ולפעמים גם מסתכנים בדומה להתייצבות מול מכונית בכביש מהיר בניסיון טיפשי ביותר לעצור טרמפ) כשמידע בכל נושא ותחום הוא סחורה נזילה וזולה מדי הזמינה לכל מאן דבעי ולא בעי בלי הגבלה מסננים או מודעות עצמית- שלעוסקים בתחום החדשות והאקטואליה קשה עד בלתי אפשרי לחדש משהו לציבור בלי להרגיש במציאות הנוכחית ממש את המשפט שהגה כתב והנחיל לדורות הבאים החכם באדם שלמה המלך: 

    "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". 

    בימים אלה הקואליציה, שלמרות שחלפו יותר ממאה ימים מכינונה עדיין יש כאלה המכנים את הנהגתה "הממשלה החדשה"(ויש גם רבים החוששים ממימוש התרחיש בו תהפוך להיות "ממשלה ישנה" כשהם קיוו שתיפול עוד הרבה לפני כן ומבינים שכנראה זה לא יקרה בעגלא ובזמן קריב), נמצאת בשיאו של הליך אישור תקציב המדינה החדש- ועושה מזה סיפור גדול כי זה לא נעשה כבר כמה שנים. אבל האמת היא שגם בדיוני עבר על תקציבי המדינה וחוק האי-סדרים הנלווה אליו היו תמיד מחלוקות ויכוחים ועשיית שרירים עד למרתון הדיונים בחסות אדוויל במליאת הכנסת שבסופו אושר תקציב או שהכנסת התפזרה לכל הרוחות שממשיכות לנשוב בכיוונים מנוגדים עד שיביאו איתן עוד עונת בחירות שזה כבר ממש לא חדש ולא חדשות. 

    דוגמא נוספת לחוסר החדשנות בשוק הנייעס המקומי קיבלנו השבוע בציון יום הזיכרון ה-26 לרצח רה"מ יצחק רבין שבסיוע בני משפחתו משודר בחסות אגודת "שנאת חינם בעם" ובכל שנה מחדש משמש להשתלחות מחנות השמאל והימין אלו באלו בהטחת עלבונות וחיפוש אשמים שביניהם ניתן למצוא דרך קבע את השם נתניהו בין אם הוא בתפקיד או לא, נמצא בטקס או נעדר ממנו מסיבות טיפשיות. ומשום מה בכל שנה הכותרות חוזרות על עצמן כמו גלגל שטוחן קמח שכבר אינו ראוי למאכל אדם והעורכים חושבים שהמציאו אותו אך הציבור לא חש שמשהו מתחדש ומסרב להתרגש בבחינת היינו, עשינו, עייפנו.

    יש עוד הרבה דוגמאות כמו למשל חוקים פרסונליים שהכנסת מנסה להעביר בתחפושות מחודשות ולטעון לשמירה על הדמוקרטיה וערכיה למרות שכולם יודעים שהמניעים הפוליטיים והאישיים עומדים בראש סדרי העדיפויות של העוסקים בתרחישים פוליטיים באמונה בעצמם וביכולתם לשכנע את כל העם בצדקת דרכם אם רק יתנו להם לחדש משהו בספר החוקים(ואל תדאגו, לא יתנו להם), או לדוגמא הנושאים שנטחנו עד דק מכל זווית אפשרית כמו איום הגרעין האיראני התמידי, הסכסוך הישראלי פלסטיני שלא נגמר למרות הרצון של שני הצדדים לדבר באמצעות מתווך מצרי כזה או אחר, ואפילו הדעיכה מעוררת האופטימיות של הגל הנוכחי של הקורונה שעוד נדבר עליו בהמשך גם אם לא יהיה מה לחדש על זה. 

    כל הנושאים הללו מוכיחים כל פעם מחדש שהדבר הכי טוב לחדש זה לזה זה לימוד התורה שעליו נאמר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים אז למי שעייף מחדשות מומלץ לחפש אנרגיות חיוביות תמידיות בחידושים שאפשר למצוא בכל ספר בארון הספרים היהודי. תאמינו לי שהערך של המידע הזה שווה לחיים בימינו יותר מכל "פרסום ראשון" אפילו שמדובר במשהו שפורסם לפני שנים רבות ועדיין מצליח לשמור עלינו מכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם. אולי בגלל זה אנחנו לא מתרגשים מאיומים חדשים.

    לא לירות בשליח 

    אחד הנושאים המדוברים בעת האחרונה שלמרבה הצער מתחדש לשלילה כמעט מדי יום הוא האלימות הגואה ברחובות הלא בטוחים בחלק מאזורי ארצנו ובעיקר במגזר הערבי, שהפכה גם לבעיה מדינית הדורשת טיפול מידי וגם כלי שימושי ביותר להשתלחות יום-יומית במשטרה שכידוע יש לה בעיה תדמיתית גדולה מאז אסון מירון הנורא ומואשמת בחוסר אונים ומעש ובאי-מיגור הפושעים החמושים בכלי משחית ושנאה תהומית וזהו שילוב קטלני לכל הדעות. 

    אז נכון שמישהו צריך לתת את הדין והדעת על כך שכל ילד יכול להשיג אקדח אמיתי ותחמושת עוד יותר אמיתית בלי צורך ברישיון כשיש באמצעותו זהות בדויה ברשת וכרטיס אשראי שניתן על ידי האב האוהב שלא בידיעתו לצורך הגנה עצמית של בנו מכל מי שלא מסכן אותו אבל בא לו לא טוב בעין, אך אולי הגיע הזמן להפנות את חיצי הביקורת המעוררים דווקא כלפי היורים והמחנכים אותם לחיות על החרב ולא לעבר מי שאמורים לעקור אותה מידיהם רגע לפני שייטלו חיים וייקחו את החוק בידיים במקום את עצמם. 

    אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה | פלאש 90

    אנשי המשטרה ומפקדיה הם אלה הניצבים בדרך כלל בקו האש ומהווים יעד קבוע לביקורת- אך אולי במקרה הספציפי הזה של האלימות המרימה את ראשה המכוער (גם בבתי חולים שבאחד מהם הותקף השבוע חבר כנסת בידי העומד בראש הרשימה הערבית המשותפת שדחף ח"כ יהודי בידיו בכוח אחרי שכמה ימים קודם לכן בכה בתקשורת על האלימות במגזר שלו), צריך לבקר בחריפות ובלי מורא ומשוא פנים את אלה שמעלימים עין מהבריונות מתחת לאפם ומאפשרים באופן חופשי מסחר באקדחים ורימונים כפירות טריים בשוק ואחר-כך צועקים בזעם על המשטרה שלא מחרימה את הסחורה שהם עצמם אפשרו לה לשוטט חופשי ברחובות. 

    המשטרה מכונה בדרך כלל "שומר-הסף" ועל הסף ניצב בדרך כלל שליח שבחר בעבודה בסיכון ולפעמים גם זוכה לכפיות טובה במקום הכרת תודה וכשמצפים שעבודה תיעשה כראוי מומלץ לא לירות בשליח אלא להגן עליו מהמבקרים הרבים שבוחרים בדרך הקלה ורוצים את ראשו ולא כדי לשים עליו מדליה.

    לא לפחד מהפחד 

    אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים מפתחים רתיעה מחדשות ומחליטים על צמצום הדרגתי שעלול להגיע למניעה מוחלטת מכל סוג של צריכת מידע חיוני רשמי כולל פרשנות ושאר ירקות היא הפחד הבלתי נשלט שנדמה שהמערכות המייצרות את המידע לציבור מנסות להזריק בכוח. 

    גם כשהמצב נראה מעודד ומבטיח מבעבר תמיד יש צורך לכלי תקשורת כלשהו לזרוע אימה וחרדה בלב הציבור ולצאת בקמפיין ה- "אוי געוולד" התורן ולא משנה אם הסיבה היא איום פרסי שב"ה לא התממש מהמן ועד היום, איום בריאותי מיצור בלתי נראה או הפחדה טיפשית מהחומר שאמור לחסל אותו, או איום ביטחוני קבוע מכל כיווני האוויר של ישראל ודיווח עליו בטון היסטרי שיגרום לתושביה לחשוב באימה שהם על אדמתה לזמן שאול- ולא המלך. 

    ככל שמחריפה מגמת מערכות חדשות מסוימות לנקוט בגישת "והעיקר לפחד- כלל" כלומר שהכלל המנחה אותן הוא לגרום כמה שיותר פחד מיותר לציבור עד שיהיה זה הרגש העיקרי השולט בכל הפעולות כל הזמן, כך מאמירה לשחקים ההתנתקות מבחירה ממקורות המידע הרשמיים המאכילים אותנו חרד"ל(חרדה להמונים) והחלפתם בחיים של הכחשה ורעב לפירורי מידע שבור ומספיק בקושי כדי להרגיש מחוברים בעקיפין לכל מה שמפחיד את כולם בבחינת בתוך עמי ההיסטרי אני יושב ורוצה לברוח..

    חשוב להזכיר לפחות פעם בשבוע ואולי אף יותר מכך שממש כמו שנכתב בפירוש רש"י בחכמה רבה שניתנה רשות לרופא לרפא ולא לייאש- כך חובה על מעביר המידע ומקבלו להבין את גודל אחריותם הדו-צדדית ולא להפוך אותו למסחר בלתי חוקי ברגשות שליליים הגורמים שיתוק רע למערכות החיוניות של הפרט והכלל ומוציאים את החשק לצאת מהבית ולהפסיק להתחבא מתחת לשטיח. 

    "והעיקר לא לפחד כלל" הוא כלל גדול בתורת התקשורת ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני אלוקים ואדם ומצהירים לאבא שבשמיים בעצמה המספיקה לכל השבוע בכל מוצאי שבת(ויש כאלה העושים זאת גם בלחן מעודד ונחוש): "לא נירא ולא נפחד- רק ממך בלבד!"

    "אמרי שרפר" והשבוע: משחקי לשון בין ישראל לרוסיה 

    הוחרם ממזוודת רה"מ בנט עם נחיתתו במוסקבה: לחם פרוסקי

    תלמיד ישיבה דובר רוסית שהתלווה לבנט כמתורגמן: ולדי-מיר

    תופעת לוואי חמורה- החיסון הרוסי מאתר נעלי ספורט מזויפות: "ספוט-נייק" 

    סיכום פגישת בנט-פוטין: דוס ודא-נייט (הסבר: "דוס- וכן-אין", נשמע כמו להתראות ברוסית)

    רוצים לבקר את המבקר? [email protected] 

     



    0 תגובות