"בתוך החדר הזה" מצביעים הבנים על החדר בו אנו יושבים היה הרב'ה מקבל את כלל ישראל שהיה מגיע לכאן. ואני מסתכל ומנסה להרגיש מהקירות איך היו מרגישים היהודים שהיו באים לכאן, אך אין זה נצרך כי הפשטות זועקת מכל פינה..

בוקר יום ראשון, ניצבים אנו בשורות המנחמים הרבים הבאים אל הבנים האדמור"ים שליט"א, מצפים לקבל אולי כמה עובדות מאלפות על הרב'ה שכונה בפי כל "הרב'ה של הדרום", "תנסה להבין את דמותו של אבא זצוק"ל, אבל כמה שננסה להבין רב הנסתר על הגלוי", האדמו"רים שיחיו והחתנים לא מבינים עד כמה אפילו הם בעצמם לא הכירו אותו לעומק, "לתת 60 אחוז מההכנסות היומיות שלו לצדקה לא נראה לי שיש מישהו היום שיכול לעמוד בזה", אומר לי ר' שלום אליעזר זאב.

את הקדושה והאהבת ישראל ששימשו בערבוביה מופלאה ואת הרוח הקודש שפעמה בקרבו דבר יום ביומו, "בתור ילד", אומר לי הרה"צ ר' חיים מרדכי, אבא היה מסתובב ביערות עוד לפני שהכירו בעולם את תורת ר' נחמן מברסלב ומתבודד עם קונו, ושר בניגון מחייה לבבות: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו", לדעת לשם מה הגענו לעולם.

ועוד אתה יכול ללמוד מהעובדה שהיה מסיים בכל שנה ביארצייט של מור אביו הגה"צ האדמו"ר ר' דוד משה מקרעטשניף זצוק"ל, את הש"ס בלימוד יומי של כ7 דפים ליממה, דבקות בה' תמיד הייתה מנת חלקו, וכל דיבור סרק הקפיד תמיד שלא ישמע בגבולו.

באחד הימים הגיע אליו יהודי מחו"ל וסיפר כשהגיע לרב'ה ממש במיוחד, ובדרכו מירושלים הביא איתו חבר, ואותו חבר דיבר בדרך נושא שלא נעים לקרוא (עיתון לא כשר), וכשהגיע אותו יהודי לרב'ה, הוא רואה שפניו של הרב'ה אליו לא כתמול שלשום, הפטיר הרב'ה לעברו ואמר את המילים הבאות: "תגיד, ככה אתה חושב שמגיעים לרב'ה?, ופניו החוירו, ולמד בעצמו את הלקח, וגם כשהיה עושה מצווה היית יכול לראות את כל ה"ריתחא", תמיד היה אומר לנו "פעסט צאך אויף העבירה" [תפחדו מהעבירה], וכשהוא אמר זאת היית יכול לראות שהוא באמת מתכוון לזה.

ומה בקשר לעניני חינוך? אני שואל.

"היה גאון בחינוך", אומר לי הרה"צ ר' חיים מרדכי, אבא תמיד היה רגיל לספר את המעשה שפעם אחת מור אביו ר' דוד משה זצוק"ל, פגש את ר' לייב בנו של החפץ חיים זיע"א, ושאל אותו תאמר נא לי ווארט ששמעת ממור אביך בעניני חינוך?

אמר לו הבן: "מכירים אתם את אמרת חז"ל הידועה שהילד שמתחיל ללמוד תורה מגיל מתחילים ללמדו את "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", את הדברים הראשוניים ביותר שכתובים בתורה בשביל שיתחיל את החיים בתורה, אבל אם אתם שואלים אותי החינוך מתחיל כבר כעשרים שנה מלפני כן, ומתי זה עשרים שנה?

מתי כשהאבא נולד ומחנך את עצמו אז זהו הדוגמא האישית הגדולה ביותר, "ואי אפשר לומר שלא קיים זאת בעצמו הלכה למעשה", אומר הרה"צ ר' שלום אליעזר זאב הי"ו, ממנו יכולנו ללמוד מהו איש אמת.

ביום שישי האחרון התקשר אל הבית לנחם אברך מבולטימור ועובדא נפלאה בפיו: "לפני כמה שנים הייתי גר בירושלים, ושמעתי מפי כמה מקרובי משפחתי על גדלותו של האדמו"ר שגר בדרום בקריית גת ודרכו הנפלאה בקודש, ועז היה רצוני להכירו ולהתחקות אחר גדלותו ללמוד מדרכיו לחיים, כשהשתתפתי בשולחן הטהור של הרב'ה, הוא ידע שהגיע מישהו לבדוק אותו אז כיסה את עצמו ולא גילה מגדלותו, עודי מהרהר ביני לבין עצמי ואומר "רבש"ע אם זה רב'ה אמיתי שיתן לי הדרכה לחיים"!

ואז הרב'ה פונה אלי ואומר לי: יונגרמא'ן אתה רוצה ללמוד הדרכה לחיים, אז אני יגיד לך ממני הדרכה לחיים, גם אם אתה מוכר לוקש'ן (אטריות) תדע תמיד לומר את האמת שאתה מוכר אטריות ולא לסלף אותה, וכך גם עם האמת שלו היה עם הציבור שהיה מגיע אליו, לעולם לא היה אצלו מושג של "זה לא משלנו" את האהבה הזאת לכלל ישראל הנחיל וחינך גם אותנו הבנים, וגם את החסידים שהיו מגיעים אליו חינך תמיד לשמור על המסורת שלהם ולא לסטות ממנה כמלוא נימה.

ועוד סיפר לי חתן האדמו"ר ר' הרש'ל וייס הי"ו: פעם היה יהודי שקצת היה מעורער בנפשו והיה מגיע לרב'ה מדי שבת בשבתו, לשבות על שולחנו את סעודות השבת, ותמיד במהלך הסעודה היה זורק לעבר הרב'ה כל מיני מילים שקצת לא היו נעימים כל כך בלשון המעטה, והרב'ה היה מחזיר לו תמיד בחיוך ואומר לו שיאכל.

באחת הפעמים חרה הדבר לאחד מן החסידים, שאולי באמת הדבר גורם כאן לזלזול בכבודו של הרב'ה, לפני שהרב'ה הגיע פגש אותו חסיד את היהודי הנ"ל ואומר לו יש לי חידוש לומר לך יצא שולחן ערוך חדש על תהלים, לך תחפש אותו ותגיד לרב'ה מזה חידושים!, הלך אותו יהודי אל בית המדרש וחיפש וחיפש והעלה חרס בידו, ובינתיים הרב'ה הגיע לשולחן, ואיך כשהתיישב הוא שואל את הגבאי היכן פלוני?

אמר לו: אינני יודע, הרב'ה הרגיש מה קרה, וקרא אליו לאותו חסיד שאמר ליהודי לחפש שולחן ערוך על תהלים והוכיח אותו: "איך מלאך ליבך לבייש ככה יהודי ולומר לו לחפש שולחן ערוך על תהלים, אתה בעצמך חושב שקיים דבר כזה? לך תבקש את סליחתו ותקרא לו לכאן!.

"כל יהודי היה נדמה בעיניו כמרגלית יקרה"…

עוד סיפר לי הרה"צ ר' יחזקאל שרגא: "פעם אחת היה יהודי תימני רווק שהיה מקורב מאוד לאבא, כל הבעיות שהיו לו וכל הקשיים היה מגיע לכאן ופורק את אשר על ליבו, באחד הפעמים כשהגיע לרב'ה, בישר לו בשמחה שהנה רבי ב"ה אני זוכה להתחתן עוד כמה חודשים ובגלל שאני מאוד אוהב את הרב'ה אני רוצה לשיים שטריימל וקפאטע', מה הרב'ה אומר?

חייך אליו הרב'ה חיוך אוהב ואמר לו כך: "אני רוצה שתשים את הבגדים של אבות אבותיך בתימן, אין צורך שתשים את השטריימל והקפאטע', הקב"ה אוהב את התפלה של התימנים, את התפילה של המרוקאים, של החסידים ושל הליטאים, כולם עולים לרצון לפני הקב"ה, אין צורך שתשנה את לבושך ותתחיל להיות חסיד.

זו מבחינתי חינוך למסורת שכל יהודי ישמור על המסורת אבותיו, הוא לא ראה בזה קנאות, אלא מסורת של פסיפס יהודי טהור שעבר ועובר מדור לדור,

ויכולים אנו לומר שלראות את כל אלפי המנחמים שגדשו את קריית גת בשבוע האחרון, מאדמו"רים ורבנים חשובים, וכלה בפוליטיקאים מכל החוגים קצת אתה יכול להבין את גדלותו הנפלאה של הרב'ה שכבר מלפני 35 שנה נשלח לקרית ו"הפריח בה את השממה", הרוחנית והגשמית שהייתה כאן בעיר עוד בשנים ההם…

ונסיים את דברינו במעשה נפלא שסיפר לי הרה"צ ר' שלום אליעזר זאב ה"יו, לקראת סיום שאצים אנו עקב הגעתו של אחד האדמו"רים לנחם, במלחמת יום הכיפורים סיפר לי באופן אישי יהודי שאבא שלו לחם במלחמה ומזה תקופה ארוכה לא ידעו מה איתו, והאמא של אותו יהודי הייתה מאוד שבורה, ובאמצע המלחמה קמה ונסעה לקריית גת, ובכתה לפניו בדאגה לבעלה, [רק לשם ההבנה לקוראים הנכבדים, הרב'ה היה אז באזור גיל ה30 בגיל מאוד צעיר!] חשב הרב'ה הרבה ואמר לה: "אל תדאגי, עד שבת הוא יחזור הביתה", ושמחה מאוד על כך וחזרה לביתה , הגיע ערב שבת והבעל איננו, וחיכו וחיכו והבעל איננו, שעתיים אחר כניסת השבת דפיקות בדלת..

"ליבה של אמא הלם בפראות", כך מספר אותו יהודי.

פתחה היא את הדלת ולפניה ניצב בעלה, מה קרה? היא שואלת אותו הכל בסדר..

"ידעתי שתדאגי לי", אמר הבעל לאשתו, יצאתי באוטובוס של הצבא בדרכי הביתה וראיתי שזמן כניסת השבת דוחק, אז החלטתי לרדת באמצע הדרך ולהגיע ברגל עד הבית והנה אני כאן!

זכינו ודר בעירנו קדוש עליון שהצניע את עצמו ואת דרכיו הנעלות, מי יתן לנו תמורתו ויהיה בעז"ה מליץ יושר על כלל ישראל ועל קהל עדתו.

ת.נ.צ.ב.ה.