בנט באזכרה לנשיא פרס: "הכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב"

    איתי גדסי No Comments on בנט באזכרה לנשיא פרס: "הכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב"

    ראש הממשלה נאם בטקס: "פרס מבטא במידה רבה געגוע לתקופה אחרת, למנהיגות שרואה את המשימה כיותר חשובה משליחיה, שרואה את ה-אנחנו כמשמעותי בהרבה מה-אני. את הרוח הזאת, שכמעט ושכחנו כי קיימת, אנחנו משיבים כולנו לחיינו. מוכיחים שאפשר גם אחרת"

    ראש הממשלה, נפתלי בנט צילום: ALEX KOLOMOISKY/POOL
    9:52
    29.03.24
    הרב אהרן לוי No Comments on מלכודת גיוס החרדים \\ פרשת צו עם הרב אהרן לוי

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    ראש הממשלה, נפתלי בנט נשא דברים היום (שני) בטקס האזכרה לזכרו של נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס ז"ל, בהר הרצל: "בדברים שנשא ביום הולדתו ה-90, אמר שמעון פרס, בין היתר, את המשפט הבא. תנסו לדמיין את זה בקולו: "היום אני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב", אמר בנט.

    "בחרתי לפתוח את דבריי דווקא עם האמירה הזאת, כי נראה לי שהיום כולנו מבינים עד כמה היא מדויקת, עד כמה באמת רב כוחו של הרצון הטוב. הרצון הטוב בין אנשים, לפעמים עם דעות שונות ועם רעיונות שונים, אבל בכוחו של הרצון הטוב לגשר על המפלג ועל השונה ולהעצים את המכנה המשותף של כולנו, של המדינה הטובה הזאת, של העם הטוב הזה. הרצון הטוב שמאפשר להניח בצד מאוויים אישיים ומשקעי-עבר שוליים ולהתלכד למען מטרה חשובה".

    "הרצון הטוב, זה שמציב את טובת המדינה לפני הכול, תוך נכונות לשאת במחירים אישיים למענה. החודשים האחרונים מוכיחים לכולנו כמה עוצמה יכולה להיות טמונה ברצון טוב".

    "אז הנה, שמעון פרס היקר, דע לך שהרצון הטוב ניצח. תפישתך, אותה ביטאת בתמצית לפני כשמונה שנים, הולכת ומתהווה כמציאות חיים, כאן בתוך המדינה, כמצפן בהנהגתם של העם והמדינה שכל כך אהבת".

    "מכובדיי, שמעון פרס, שעם זכרו אנחנו מתייחדים היום, הוא האיש שתמיד התייצב. תמיד בא, אמר "הנני" ועשה. לא פסיבי, אקטיבי. לא פסימי, אופטימי".

    "הוא היה שם ליד ערש הולדתם של התעשיות הביטחוניות וצבא ההגנה לישראל, התייצב ואמר "הנני". הוא התייצב כאשר נדרש להפוך את חזון הקריה הגרעינית מהלכה למעשה, ואמר הנני".

    "הוא התייצב לצידו של אבי האומה, דוד בן-גוריון, כעוזר וכאיש סוד. הוא התייצב ואמר "הנני" כאשר הוא דחף בכל כוחו לגיבוש התכנית לשחרורם של חטופי אנטבה. הוא התייצב כאשר האינפלציה השתוללה והמשק שיווע לתכנית אמיצה אבל כואבת, לא פופולרית, קשה, ואמר "הנני". הוא התייצב כאשר נדרשה חשיבה יצירתית ופורצת דרך ביצירת קשרים עם מדינות האזור".

    "שמעון פרס תמיד התייצב למשימה למען המדינה הטובה שלנו. פועל, מניע ומוביל משך 70 שנה של עשייה ציבורית בצמתים הכי קריטיים למדינת ישראל. הוא חלם – והגשים, שאף – ומימש. וגם כשחלומותיו לא תמיד זכו להפוך למציאות, כל בוקר הוא היה מתעורר עם חלום חדש".

    "שמעון פרס היה מאבות האומה שלנו, וגם אם חלקת על עמדותיו, ודאי אני לא הסכמתי תמיד עם כולם, אי אפשר שלא להעריך את החזון היוקד, את ההתלהבות של נער נצחי, את המחויבות חסרת הפשרות שלו לעם ולארץ שלו".

    "משפחת פרס יקרה, חמש השנים שחלפו מאז הלך האבא והסבא האהוב לעולמו, היו בעבורכם בוודאי רצופות געגוע וזיכרונות אין-סוף. מי שבעולם היה במשך עשרות שנים אחד המנהיגים הישראלים המוכרים והאהודים ביותר – היה עבורכם אבא, סבא, ראש משפחה, שחיבוקו החם ומבטו האוהב בוודאי ניכרים בחסרונם. אבל דעו לכם שהיעדרו מורגש גם אצל רבים אחרים".

    "הוא מבטא במידה רבה געגוע לתקופה אחרת, למנהיגות שרואה את המשימה כיותר חשובה משליחיה, שרואה את ה-אנחנו כמשמעותי בהרבה מה-אני. את הרוח הזאת, שכמעט ושכחנו כי קיימת, אנחנו משיבים כולנו לחיינו. מוכיחים שאפשר גם אחרת".

    "בשנותיו האחרונות זכיתי להכיר את שמעון פרס בסדרה של מפגשים, קודם בבית הנשיא, אחר כך במרכז פרס. שיחות חובקות עולם שנעו על ספקטרום מהתנ"ך ועד מזון. הוא היה מסביר שגבולות זה פאסה, והיינו מתווכחים. היום בעידן של רשתות חברתיות, הן המדינות החדשות. אבל תמיד יצאתי מלא השראה, מלא אנרגיה, מלא אופטימיות. ולכן, אמנם זו אזכרה ואנחנו אמורים להיות עצובים, אבל אני לא יכול להיות בלי חיוך. בכל פעם שאני נזכר בשמעון פרס – אני מחייך. מחייך על האופטימיות".

    "אני זוכר גם טלפון קצר שבו ביקשתי ממנו: אנחנו רוצים להגביר את ההשתתפות של ילדי ותלמידי ישראל, בלימוד 5 יחידות מתמטיקה. הוא אמר: "ברור". אמרתי לכם, הנני. תמיד התייצב בכל כוחו ותרם תרומה ממשית להכפיל את מספר התלמידים".

    כששמעון פרס סיים את כהונתו כנשיא המדינה, הוא אמר: "הייתי נשיא האוהב את עמו, ומעתה אני אזרח המאוהב בעמו". האהבה הזאת לא הייתה חד-צדדית. כגודל אהבת העם לנשיאו התשיעי – כך תחושת חסרונו מחיינו. יהי זכרו של שמעון פרס ברוך ונצור בליבנו לעד".

    נשיא המדינה יצחק הרצוג, אמר בטקס: "לרבים מהיושבים והיושבות כאן יש זיכרונות רבים משמעון פרס זכרונו לברכה, אבל אני חושב שאני מהיחידים, חוץ מבני המשפחה כמובן, שיכולים להעיד שהם מכירים את שמעון פרס כמעט מהרגע שהם נולדו. הרי אני עוד זוכר מילדותי איך אמא שלי, שתיבדל לחיים ארוכים, סיפרה בחיבה ובהומור שכבר בשנות ה-50 היא קראה בכף ידו של שמעון – כפי שכולנו כינינו אותו בבית –  שהוא עתיד להיות ראש ממשלה. אני מזכיר את הסיפור הזה לא רק כאנקדוטה חביבה, אלא בגלל שעבורי שמעון היה מורה דרך עצום, כל שנותיי כאדם בוגר. אלפי שעות של שמעון פרס צברתי בחיי. שעות שלא אשכח. רגעים משמחים ומרגשים, ורגעי משבר ועצב. לרגעי העצב הללו הצטרפו גם השעות ההן, שלא יישכחו מלבי, בהן פקדתי את בית החולים שיבא, שותף לתפילות ולתקוות של העם בישראל כולו, ששמעון יקום ממיטתו בבית החולים וישוב לחלוק מתבונתו, להורות דרך, לייעץ, להיות שם עבור כולנו. תקוות שנמוגו בעת ששמענו בלב דומע על פטירתו לפני חמש שנים בדיוק".

    "כידוע לכם, לפני שלושה חודשים נכנסתי, לנעליים שאותם מילא בעבר הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמעון פרס. אין כמעט זוג נעליים שאותם הוא לא מילא בתולדות מדינתנו, ואין כמעט תפקיד ציבורי בו הוא לא נשא; ובכל זאת, בכל פעם שנכנסתי לכהן בתפקיד, ואפילו בתפקידים בהם לא כיהן הנשיא פרס בעבר – חשבתי – במודע ושלא במודע – על השיעורים אותם למדתי משמעון. ברשותכם, אני מבקש לחלוק שלושה מהשיעורים הללו. השיעור הראשון הוא גיוון החיים והאישיות, מה שאקרא לו כאן – הוורסטיליות. היכולת להיות גם וגם, ולא להינעל למרחב צר מבחינת יכולות, ידע ופעולה מעשית. כי צרות אופקים – במחשבה ובמעשה – לא מאפשרת תמרון והשפעה לאורך שנים. בוורסטיליות אני מדבר על היכולת לא רק להבין, אלא לדעת ולהוביל מהלכים שנגעו בכלכלה, במדע ובטכנולוגיה, בתרבות ובספרות. בוורסטיליות אני מדבר על ידע אינסופי, ויותר מזה סקרנות – צמא אינסופי לידע. בוורסטיליות אני מדבר על היכולת של אדם להיות מר ביטחון, או איך שכינה אותו אבי – חיים הרצוג, הנשיא השישי – כינה את שמעון: "שני אך ורק לבן גוריון בתרומתו לביטחון מדינת ישראל"; להניח את היסודות למערכות ביטחון, בהן כאלה שהשיאו ערך עצום – ביטחוני וכלכלי – רק עשרות שנים לאחר שהוא הקים אותן; להתוות תפיסות ביטחוניות רואות למרחוק. ולצד זה להיות מנהיג שמזוהה עם חתירה בלתי מתפשרת לשלום. להיות מי שפרץ במו ידיו דרכים שנחשבו עד אז דמיוניות לחלוטין, לבריתות חשובות ולהסדרים שנראים לנו היום מובנים מאליהם".

    "השיעור השני הוא ההתמדה והיכולת לא לוותר. אני זוכר רגע אחד שסימל את התכונה ה"פֶרֶֶסית" הזו אולי יותר מכל. לא מעט חשתי ששמעון מגלם את אותו "עצב נבו", אם לנקוט את לשון הביטוי בו השתמשה רחל המשוררת, ביטוי שמהדהד את הטרגיות של משה רבינו – אשר לא זכה להיכנס אל הארץ המובטחת. ב־1996 שימשתי לו יועץ מיוחד. הייתי איתו שם ברגע החלפת השלטון לאחר הפסדו. באותו בוקר של חילופי שלטון, שמעון ישב בכיסא ראש הממשלה, כשכונניות הספרים מאחוריו ריקות. הוא קם לקבל את ראש הממשלה הנבחר – בנימין נתניהו. בפנים עגמומיות, אך גם בהבעה של המורה המעביר את השרביט לתלמיד. צוות הלשכה הזיל דמעה. לאחר זמן ביחידות יצא שמעון פרס את החדר בשתיקה. והנה למחרת, בעודנו המומים, כבר הזמין את כולנו ללשכתו הזמנית בתל אביב כשפניו אל העתיד, אל משימות חדשות, אל יעדים מעוררי השראה. ההתמדה הזו, הנחישות, היכולת לקום מכל נפילה ולפעול בכל הכוח לשינוי המציאות, לטובת העם והמדינה, היא השיעור השני אותו למדנו משמעון פרס".

    "השיעור השלישי מגלם בעיניי את דמותו של הנשיא התשיעי – הנשיא שמעון פרס יותר מכל: החזון. רבים כל כך מסתכלים אך ורק על ההווה, בוודאי בשדה הפוליטי. הכאן והעכשיו שואבים אותנו ואת כל משאבינו. כנשיא התשיעי של מדינת ישראל, ידע שמעון פרס להתבונן בעתיד, לצפות למרחוק, להמריא עוף. ההרגשה הייתה תמיד שהוא מעין שחקן שחמט, ולוח השחמט בעינו הוא ההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל. תמיד שלושה, חמישה, עשרה מהלכים קדימה. צופה את האתגרים, ויותר מכך – וחשוב מכך – מזהה הזדמנויות. את ההון האנושי, הכלכלי, המדעי, הטכנולוגי. את ההתפתחות האנושית והכיוון שלה. את שלושת השיעורים הללו, את שלוש התכונות הללו – הוורסטיליות, ההתמדה, והחזון, הביא עימו שמעון פרס אל מוסד הנשיאות, והוביל את המוסד החשוב הזה לפסגות חדשות. הוא הצליח לגשר בין שורשיו העמוקים, בין גדלות אינטלקטואלית וידע היסטורי ותרבותי פנומנלי, לקידמה וטכנולוגיה, ולחיבור לדור העתיד של מדינתנו. הוא השכיל להוביל את מדינת ישראל למקומה המרשים במשפחת העמים, בשום שכל, במדינאות מזהירה, ובנחישות חסרת פשרות. במובן הזה, אין ספק שהלווייתו הבלתי נשכחת, שהביאה איתה לכאן את המנהיגים הבולטים ביותר מכל רחבי תבל, שיקפה היטב את דמותו ומעמדו הבינלאומי. רגליו היו נטועות בקרקע, אך עיניו צפו אל מעבר לאופק, הוא, שהגשים כל כך הרבה, לימד אותנו תמיד לחלום. מתוך אופטימיות אינסופית ואמונה באדם. מתוך הבנה, שכפי שהוא נהג לומר: "אופטימיים ופסימיים מתים באותה דרך, אבל חיים אחרת".

    "בשמי ובשם רעייתי מיכל אני רוצה לחבק אתכם – משפחת פרס היקרה, חמי, ציקי ויוני, את הנכדים, והמשפחה כולה את כל החברים, החברות ומוקירי זכרו ובראשם כמובן הצוות היקר של מרכז פרס לשלום ולחדשנות. יהי זכרו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל וראש הממשלה השמיני שמעון פרס ברוך ונצור בליבנו לעד ולעולמי עולמים".



    0 תגובות