בתפילותינו שתקנו לנו חז"ל אנו מביאים שפע טובה וברכה לעולם משני סוגים, הסוג הראשון הוא נתינה ושפע ממידת טובו יתברך שכבר מוכנים מאת ה' יתברך, אלא שהאדם צריך 'להוריד' את השפע וברכה הנ"ל על ידי תפילתו.

אך יש סוג שני סוג אחר של טובה וברכה שנוצרת על ידי כוח התפילה, כזאת שיוצרת 'יש מאין' כוח תפילה שיש בכוחו לשדד מערכות טבע וליצור שפע עליון מאת ה' יתברך הגם שאיננו קיים כלל ללא התפילה.

בספרים הקדושים למדים זאת מהקורות את יעקב אבינו והאמהות, רחל אמנו הייתה זווגו הראויה ליעקב מעת בריאתו, ואילו לאה אמנו הייתה זווגו של עשו אך על ידי תפילותיה של לאה אמנו שבקשה מהקב"ה לא להיות רעייתו של עשו הרשע, הצליחה לאה לשנות את זווגה, ליצור 'יש מאין' ולהיות גם כן זווגו של יעקב אבינו (מסיבה זו בספרים הקדושים נקראות שתי הבחינות 'בחינת לאה'-יש מאין 'בחינת רחל'-יש מיש)

כמו כן עוד מעט נקרא בפרשת בראשית "וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלוהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה" (בראשית ב' ה') מבאר רש"י כי עשב השדה אכן קיים מתחת לפני האדמה אלא שהעשב טרם יצמח אל מעל פני האדמה, וזאת משום שצריך את תפילות האדם שטרם נברא, ללא תפילה האדם לא שייך שיקרא פעולה כל שהוא בעולם.

בדברי הפסוק ובדברי חז"ל המובאים ברש"י הנ"ל מבואר כי לעיתים מוכן לאדם שפע רב של ברכה מן השמים, אלא שהאדם צריך להתפלל על כך בכדי שהברכה הגדולה תצא מן הכח אל הפועל אפילו שהברכה כבר קיימת בעולם, ואין זה בבחינת 'יש מאין' אלא בבחינת 'יש מיש'.

בתפילות ראש השנה וכיפור שהתפללנו, עם ישראל יצר שפע וברכה מתחת ידו הרחבה של הקב"ה, מדת הרחמים אכן התגלגלה על ישראל ומדת טובו של ה' יתברך יוצרת טובה וברכה בבחינת 'יש מאין' אל עם ישראל, ולאחר יום הכיפורים הרי שנוצר שפע וברכה בעולם העליון לטובת עם ישראל.

הטובה והברכה הללו הרי הם כמו שיח השדה שנאמר בבריאת העולם, יש צורך בערוץ תפילה נוסף בכדי 'להוריד' את הברכה אל העולם הזה בבחינת 'יש מיש', היום המיוחד בו מתנקזים כל התפילות של חודש אלול וראש השנה וכיפור, זהו יום הושענה רבה.

מסיבה זו ביום הושענה רבה יש 'חביטת ערבה'-'הערבה דומה לשפתיים', במוח האדם יכולות להיווצר רצונות ומחשבות רבות, אבל כל עוד האדם לא יצוק את המחשבות אל דפוס המלל בשפה ברורה הרי שאין להם קיום בעולם, כך חביטת הערבה שדומה לשפתיים מסמלת את סיומם של ימי הרחמים והסליחות הטובה והברכה שהקב"ה משית עלינו בעולמינו.

בקריאת התורה של שבת חול המועד נקרא על החלק השני של כח התפילה 'יש מאין': "וחנותי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט) מבארים הפרשנים כי המילה 'אחן' היא מלשון 'חנ'ם, והמילה 'ארחם'-רחמים שורשה 'רחם' שממנו נוצר וולד וחיים חדשים, כלשון חז"ל 'ורחמתי את אשר ארחם'-אע"פ שאיננו הגון', האמונה ברחמים 'יש מאין' מהקב"ה היא אמונה בסיסית ביהדות, 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל יתיאש מן ה"רחמים".

יהי רצון שהתקבלו תפילותינו בחג הסוכות בכלל ובהושענה רבה בפרט ברחמים וברצון, ושנזכה לקבל את שפע הטובה והברכה 'יש מיש' ו'יש מאין' מבעל הרחמים!

חג שמח!