הסליחה שלי: צוות קול חי בפרויקט מחילה

    אתר קול חי 3 Comment on הסליחה שלי: צוות קול חי בפרויקט מחילה

    באווירת יום הדין פנינו לצוות קול חי בשאלה הבאה: "מהי הסליחה שלך לשנה החולפת?" | התשובות היו מגוונות ואף מפתיעות

    תקיעת שופר ברחבת הכותל צילום: פלאש 90
    9:29
    19.03.24
    התעוררות No Comments on צחוק זה בריא; אבל יש גבולות | פינת אימא מאיר

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    ערב יום הדין, תחושת הרוממות ויראת הדין מורגשת באוויר. בזמן הזה כל אחד מבקש סליחה מאחרים אם פגע ואף בסתר רוצה לקבל את סליחתם של אי-מי שפגעו בו. פנינו לצוות קול חי בשאלה הבאה: "מהי הסליחה שלך לשנה החולפת?" התשובות היו מגוונות ואף מפתיעות. מסליחה לעצמנו, דרך סליחה למאזינים היקרים עד דרישה לבקשת סליחה לכל מתנגדי החיסונים.

    יצאנו לדרך.

    יענקלה פרידמן עם איתי גדסי במהדורת הבוקר

    יענקלה פרידמן, מגיש את מהדורת סוף השבוע יחד עם איתי גדסי כל יום חמישי בשעה שמונה בבוקר, דורש ממתנגדי החיסונים לבקש סליחה.

    "את הסליחה הכי גדולה השנה חייבים לצעוק מתנגדי החיסונים למינהם! (כן, גם אלה שבתוכנו!)" הוא כותב. "בגללם אנחנו סופרים עשרות מתים כל יום. בגללם אנחנו סופרים אלפי חולים חדשים כל יום. בגללם כל בתי החולים ב200% תפוסה ללא יכולת לקבל חולים חדשים. בגללם מאות אלפי אנשים שזקוקים לטיפול כזה או אחר שמחכים לו חודשים ארוכים, מקבלים דחיה וביטולים. האמת", הוא כותב בכאב: "הרשימה מתארכת מרגע לרגע אבל המסר ברור. אין בית אשר אין שם מת. כל אחד מאיתנו כבר איכשהו קיבל מכה מהקורונה. מתנגדי החיסונים הם כיום מפיצי המחלה העיקריים".

    פרידמן מסיים: "לא רק סליחה ומחילה עליכם לבקש אלא גם לעשות מעשה! רוצו להתחסן. ויפה שעה אחת קודם".

    אריאל שרפר, מגיש חדשות קול חי

    אריאל שרפר, מגיש חדשות קול חי מחדד: "סליחה על קבלת דברים כמובנים מאליהם. מנהג העולם המוכר והידוע לכולם הוא לבקש סליחה מבני אדם.

    ולא על דברים כלליים שאינם יכולים להגיב לבקשה". כותב שרפר. "למרות זאת – כשחשבתי על מה אני הכי רוצה לבקש סליחה בשנה זו, הדבר הראשון שעלה בראשי היה סליחה על מנהגי האישי השכיח (עד כדי אי הרגשה מיוחדת) לקבל יותר מדי דברים בחיים כמובנים מאליהם. במשך השנים התרגלתי שהיכן שהתפללתי בראש השנה שם בע"ה אתפלל גם בעוד שנה, וחשבתי שבמה שעסקתי רוב השנה אמשיך בע"ה לעסוק כרגיל ובאותו אופן גם בשנה הבאה וכל המנהגים המשפחתיים והמוכרים לי משנים עברו ימשיכו להתנהג כרגיל גם בשנה החדשה".

    שרפר ממשיך: "השנה האחרונה הוכיחה לי ולרבים שכל הדברים הטובים והרגילים בחיינו אינם מובנים מאליהם ולכן אני מרגיש צורך לבקש סליחה על שהתייחסתי אליהם כך- ולהתפלל למי שאמר והיה העולם שכל מה שטוב בו לא יגמר אף פעם שנזכה להודות על הטובה בכל יום חדש ולהשתדל להוסיף משהו טוב משלנו לטובת הכלל. בהזדמנות זו אני גם מבקש סליחה מכל אדם שעזר לי באיזשהו שלב והתייחסתי לזה כמובן מאליו".

    מירי שניאורסון, מגישת התכנית בוקר "עניין משפחתי" מדי יום שלישי בין 10 ל-12 בוחרת לספר סיפור מיוחד: "הרכבת החלה לנסוע, שקשוק הגלגלים, צפירה, נסיעה, עצירה. פתאום ראיתי שהבחור שישב לצידי דבוק לשמשה. בכל פעם שהרכבת עצרה, הוא התבונן בציפיה, נצמד לחלון.  כאילו חיכה למשהו..

    כנראה שהבחין במבטי הבוחנים ופנה אלי: “את בטח לא מבינה למה אני מתבונן בחלון? קבע. “ובכן, אספר לך מה עבר עלי עד עתה”. “הנסיעה הזו, היא נסיעתי הראשונה לאחר 3 שנים בהם לא נסעתי ולא יצאתי לרחובה של עיר. הייתי אסיר שלוש שנים בבית הסוהר. הגעתי ממשפחה ענייה ובאחד הימים, בהם הייתי זקוק לכסף בדחיפות, הלכתי וגנבתי סכום כסף קטן על מנת שאוכל להשתמש בו. אני יודע שעשיתי מעשה שלא ראוי, ואני מצטער על כך, אולם כאב לי ביותר כאבו של אבי.

    השמועה התפשטה חיש מהר על דבר הגניבה. לא ידעתי שהמעשה שעשיתי יגרום צער כה רב לאבי. במשפט שנערך מיד לאחר מכן גזרו עלי מאסר. אבי לא ידע את נפשו מרוב כאב ובושה. עכשיו, כשהשתחררתי מבית הסוהר, רציתי כל כך לחזור הביתה, לראות את אבא, להתחרט, לבקש סליחה. אבל לא ידעתי אם יסכים לקבלני לאחר עגמת הנפש העצומה שגרמתי לו. החלטתי לכתוב לו מכתב. כתבתי לו שאני, בנו, רוצה מאוד לחזור לראותו, ואני מצטער על הכל, אך אינני יודע אם חפץ הוא שאשוב הביתה. “לכן אבא”, כך כתבתי, “יש לי בקשה יחידה: אם רוצה אתה שאשוב לביתך, אני מבקש שתתלה בתחנה צעיף כתום, כך אדע שקיבלת אותי ואני יכול לרדת בתחנה, כך אדע שאני יכול לחזור. אבל…. ” הרים אלי הבחור עיניים דומעות, “אם לא יהיה בתחנה צעיף כתום, אדע שאבא לא אבה לקבלני ועלי להמשיך הלאה ברכבת, לנסוע ליעד בלתי ידוע, ולא לחזור עוד לעולם…

    “אני מסתכל בכל תחנה, בכל מקום, לראות אם יש צעיף כתום תלוי, אני מתבונן ומחפש, אולי אבא תלה את הצעיף בתחנה אחרת כדי לא להתבייש בי בעיר שלו, ואולי אני צריך לרדת מוקדם יותר.”

    עכשיו, לא רק הוא הביט בחלון גם אני הבטתי בכל תחנה, מחפשים סימן לצעיף, לצעיף הכתום. “בעוד שתי תחנות- זו התחנה שליד הבית שלי”, הוא לחש.
    ושנינו הבטנו בעיניים מצועפות דרך החלון. הרכבת עצרה בתחנה נוספת, נותרה עוד תחנה אחת. התחנה האחרונה!

    אחזנו בחלון כמבקשים לצאת דרכו, עתה, היינו שנינו מתוחים, מצפים, מחכים, מי יודע? הרכבת עצרה בתחנה לה חיכינו כל הדרך. הצעיר מביט לתוך מראה התחנה הנשקפת, כולו מבולבל…. לא, לא היה שם צעיף כתום… הוא מסתכל שוב ומשפשף את עיניו בתדהמה. היו שם עשרות צעיפים כתומים! כל התחנה הייתה מלאה בצעיפים מתנופפים ברוח. קוראים לבן לשוב הביתה. ואבא, אבא עמד שם מחכה, מצפה לבנו אהובו, ועל צווארו- צעיף כתום".

    שניאורסון מסיימת: "עברנו שנה שבה בוודאי עשינו טעויות. יש מי שנפגע מאיתנו. ומחכה שנבקש מחילה בכדי להמשיך בלב נקים. הם רוצים לסלוח, ואנו רוצים שיסלחו לנו. כל שעלינו לעשות זה לשים את האגו בצד, וללכת לבקש את השלום אישה מרעותה. גמר חתימה טובה!".

    צבי טסלר

    כתב הבריאות שלנו צבי טסלר מבקש סליחה שלא היה נחרץ יותר בדיווחיו:

    בשנת תשפ"א נפטרו בישראל 5,961 חולי קורונה. כמעט 6,000 משפחות שחטפו מכה נוראה, ובמשפחות רבות המוות הכה מספר פעמים ה"י. בקשת הסליחה שלי היא על שלא הייתי יותר נחרץ בדיווחים שלי – גם על הסכנות ועל הצורך בשמירה על כליי הריחוק החברתי, ובהמשך בקריאה בלתי מתפשרת לצאת ולהתחסן.

    בשבוע שעבר, יום לפני ראש השנה נודע לי על אשה חרדית שאושפזה לאחר שחלתה בקורונה באופן חמור, והרופאים נאלצו להקדים את הלידה על מנתת להצילה. הידיד שפנה אלי, הסב את תשומת ליבי לכך, שהאשה לא התחסנה, וסיפרה שעשתה את זה על סמך דברים שכתבתי. התפלאתי מאוד, מאחר שהמאזינים ברדיו ועוקביי ברשתות יודעים עד כמה אני קורא להתחסן כבר מתחילת המגיפה, ובפרט לנשים שאמורות ללדת בשעה טובה, שעבורן הנחיצות להתחסן עוד יותר דחופה. אולם להפתעתי התברר שהיא קראה שכתבתי על מחוסנים שנדבקו, והסיקה שלא כדאי להתחסן. אני מודה שזה לא תמיד נעים להיות זה שמזהיר מהסכנות, זה שמקבל תלונות ממאזינים שאני מנבא שחורות, ומותקף מקוראים שלא אוהבים את ההמלצה הגורפת להתחסן.

    אם חס ושלום התלונות הללו גרמו לי להתבטא, באופן לא מודע, בצורה פחות נחרצת, אני מתנצל על כל מעומק ליבי. בימים אלו שבהם המגיפה מכה ללא רחם בעיקר במי שלא התחסנו, בעיקר בני 60 ומעלה אבל גם גם ב-280 צעירים מתחת גיל 60 שמאושפזים במצב קשה (45 מתוכם מתחת גיל 18), ועוד מאות שנשארים בביתם עם מחוללי החמצן, צריך לגבור עוד יותר הקריאה הדחופה לצאת ולהתחסן כהוראת גדולי ישראל.

    "אני מקבל על עצמי קבלה טובה" מסיים טסלר. "להוסיף באור ולהשתדל להציל חיים, ולא לתת לנאצות ולטירוף של מתנגדי החיסונים ומכחישי המגיפה לרפות את ידי. בתפילה לשנה בריאות ושנת גאולה שלימה".

    למכתבו הגלוי מצרף טסלר גרף: "בגרף המצורף, נתוני התחלואה הקשה של הגל הנוכחי מול הגל השלישי – ניתר לראות שמספר החולים קשה בקרב לא מחוסנים גבוה כמעט פי שניים מול שיא הגל הקודם, בעוד מספרם של החולים המחוסנים באופן מלא נמוך במיוחד (פי 40 יותר חולים קשה לא מחוסים מול המחוסנים)".

    מנחם טוקר באולפן

    השדרן הפופולרי מנחם טוקר, מגיש התכנית 'זמן אוויר' ו'מוצ"ש חי' מבקש סליחה מהמאזינים שלו:

    "הסליחה שלי היא מהמאזינים שלי, שהם כמו המשפחה שלי, שאני נפגש איתם כל יום ואני חושב עליהם כל היום – אם פגעתי, אם לא הצחקתי מספיק ואם לא קיבלתם פרסים (תכנית הרדיו 'זמן אוויר' היא כנראה התכנית עם הכי הרבה פרסים שמחולקים בארץ) וקורה שלפעמים אנחנו נופלים. אם לא ענינו, אם לא הגשמנו חלומות, אם לא הנעמנו לכם את הזמן – משתדלים בשנה הבאה להשתפר וגם אם לא, כבר מעכשיו אני בקש סליחה לשנה הבאה".

    שלמה ריזל

    כתבנו לענייני חוץ ומדיני  שלמה ריזל מסכם שנה רווית אירועים ומבקש סליחה אם קרה והלחיץ יותר מדי: 

    "למי שלא גר בשדרות או בעוטף עזה, אירוע בטחוני שמתרחש ממש מחוץ לבית הוא אירוע נדיר, ולי לי היתה זכות מפוקפקת כזו בשנה האחרונה. אירוע שכזה, אם הוא אכן קורה מהווה רווח לשלשה: לעיתונאי, לכלי התקשורת בו הוא עובד ולמי שמאזינים או קוראים אותו. העיתונאי חווה מקרוב את ההתרחשות ולא אמור לנחש אם גם הפעם מדובר בפייק שרץ בקבוצות. הוא גם לא זקוק לטובות מחברים שיעבירו לו חומרים מהזירה.

    כלי התקשורת מרוויח מאזכוריו לאור זאת בקבוצות שונות והמאזינים או הצופים מקבלים דיווח נטול כפפות. המהומות הקשות בלוד שחלקן התרחש מחוץ לביתי היו הזדמנות פז כזו. הדרמה והטראומה, האמיתיים כל כך, הועברו על ידי כפי שהם לכל אורכם.

    וכאן מגיעה בקשת הסליחה. סליחה ממי שנכנס לחרדה או פחד בגלל הדיווחים, שבחלק מהם ניתן היה לשמוע את קולות הירי והפיצוצים מבחוץ, ובקולם היה ניתן לשמוע את סכנת החיים שבה היינו מצויים.

    "אך דעו נא רבותי" מסיים ריזל: "כי לא היתה לי ברירה. לעיתים, אם לא נעביר את המציאות הקשה כפי שהיא, לא נוכל לשנות. זה היה ניסיון להביא את קולותיהם של תושבי לוד הנצורים והמצויים בסכנת חיים לאוזניו של הציבור ושל מקבלי ההחלטות. מאחל לכולנו לשנה נטולת דרמות וסכנות. שנה שבה נבשר על ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש".

    אפרת ברזל, מגישת התכנית "עומקא דליבא" בכל יום שני בוחרת לבקש סליחה מקורית:

    "הסליחה שלי היא בדיקה פנימה של תהליך מחול. נגינה של תנועה אישית וסודית. לא סתם המילה 'מחילה', התגנבה לה לריקוד הזה. ההבדל בין ריקוד ומחול זה שמחול, נעשה תמיד במעגלים. ריקוד, יכול להיות גם בשורות, או בזוגות. מחילה, סליחה, אלה הם תהליכים מעגליים פנימיים שהאדם צריך לעבור עם עצמו. זה מרתק לראות אותנו מבפנים. אם נשב בשקט ונקשיב מה קורה שם ברגעים האלה שאנחנו מבשלים 'בקשת סליחה' בתוכנו, נגלה איך שלב אחרי שלב, אנחנו הולכים (ולא בקלות בכלל) אל שמחה גדולה שסוגרת לנו כזה מעגל גדול, אנחנו יכולים אחרי בקשת סליחה אמיתית לעמוד באמצעו של המעגל הזה לשלוח מבט למעלה לבורא עולם, ולהגיד לו, ללא מילים, הנה אני כאן".

    ארי טננבוים

    ארי טננבוים, עורך באתר 'קול חי' חותם בסליחה משלו: "כשעובדים באופן אינטנסיבי להביא לקוראים את הכתבות הכי טובות והכי מעודכנות, הן במוזיקה והן בכלל בנעשה בחצרות קודש, בארץ ובעולם, קורה לפעמים שמפספסים או לא עונים או מדלגים (או כל האופציות נכונות) על אי-מי ששלח הודעה ולא קיבל את היחס הראוי לו. אין הנחתום מעיד, אך אציין שלכולם התאמצתי לענות מיד ולהסביר פנים ואם חלילה בכל אופן מישהו נפגע הן מהודעה שלא נענתה לו והן מהנכתב באתר באופן שלטעמו לא היה ראוי – בְּכֻלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְּהוֹן".

    מנהל האתר, יהונתן שורק: יום כיפור הוא יום דין. משפט בית דין של מטה יכול לסיים את חייו של האדם, להעניש אותו, להרע לו, לפגוע בחירותו ולעיתים אף בגופו. אך מאידך; גזר דין יכול לפתוח דף חדש, הזדמנות חדשה, ואתגרים לא צפויים. במהלך החודשים האחרונים התחלתי את תפקידי לשירותכם באתר "קול חי", לאחר שנות עבודה בהדרכה ובתקשורת מקומית. אני מבקש סליחה עם לא עשיתי מספיק עבורכם, אם חטאתי לתפקידי ולשליחותי ולא הייתי קשוב מספיק לבקשותיכם. אני מתנצל בפני עובדי "קול חי" ובראשם עורכי האתר המסורים, אם חשתם שהייתי תובעני מדי, מנג'ס וחסר רגישות, לא זו דרכי ואני מבטיח לשפר אותה בשנה הבאה.

    יהונתן שורק

    מגיש הרדיו יואב דיליאון התחכם בחינניות השמורה רק לו: מבקש להקדיש שורה אחת בלבד עבור בקשת סליחה מאתר "קול חי" שלא מילאתי את מבוקשכם בפסקת הקדשת הסליחה.

    אנחנו כמובן סולחים לו;)

    יואב דיליאון



    3 תגובות

    מיין תגובות
    1. 3

      ואנחנו מאזיני הרדיו וצופי האתר מבקשים סליחה על הכול ומודים לכול צוות קול חי וכמובן גם מיכול צוות קול חי מיוזיק ומאחלים שנה טובה ושתזכו לשדר לנו את הגאולה!!!

    2. 2

      חחחחחח
      יואב דילאון הגדולללל