קומקום התהלך בארץ – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    אריאל שרפר No Comments on קומקום התהלך בארץ – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    האם יש קשר לא ברור ואולי גם לא ממש קשור בין חום לחיסון | מדוע אין סיבה לשמוח על אישור תקציב המדינה | מה יותר מפחיד מסגר בחגי תשרי | וגם: חומר למחשבה

    צילום: אריאל שרפר

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    מומלץ בחום 

    האם גם במוחכם צצה בשבוע החם באופן מוגזם הזה מחשבה שהצליחה להחזיק מעמד בלי להתעלף מהחום בסגנון הזה: למה מומחי משרד הבריאות לא "עבדו" על הציבור שאחת מתופעות הלוואי החיוביות של החיסון נגד זן הדלתא היא ירידה דרסטית בחום הגוף ותחושת צינון כאילו המבוגר שקיבל את מנת הבוסטר והצעיר שקיבל מנה רגילה הופכים מיד לגוש קרח עם תחושת קור כמעט כמו במקררים המאחסנים את תרכיב החיסון לפני העברתו למזרק? הרי מידע כזה היה מטיס לקופות החולים את כל מי שעדיין מתבלט אם בכלל לצאת מהבית בגל החום הבלתי נסבל! 

    השילוב המסוכן לבריאות בין גל חום נוראי וזן טורדני של נגיף שלא מעוניין לעבור מהעולם בשיטת "מחיסון לחיסול" גרם מן הסתם לכל אדם שחמתו בערה בו על עוד קיץ בצל קורונה במקום בצל העץ בפינת חמד בסגנון גן עדן, עלי אדמות לעליה מסוכנת ברמת העצבנות וחוסר הסבלנות וזה עלול להיות מאד לא נעים במיוחד כשיש ילדים קטנים בסביבה שלא מבינים למה אבא לא מחייך מתחת למסכה בתור לעוד פעילות קיץ בתו-ירוק לרואי שחורות. 

    ההשפעות המסוכנות ביותר של גל חום על אדם ממוצע עם ילדים שמנדנדים מעל לממוצע בקיץ שהחום בו הוא הרבה מעבר לממוצע הנורמלי ברמה מטורפת- הן שעמום וכעס- וכשאדם משועמם הוא בדרך כלל נאלץ לצאת מהבית ולעשות משהו, וכשהוא כועס הוא תמיד מחפש קרבן לריב אתו. השבוע יצא לי להביט מהצד במהלך נסיעה ברכבת הקלה בריב שכאילו הוזמן מראש בין צעיר עם מחסור באכפתיות ומבוגר אחראי מבוגר עם עודף אחריות סביבתית והיסטריה אישית- שמן השמיים החליטו כי ההתנגשות ביניהם ביום קיץ חם מהרגיל בלתי נמנעת. הצעיר לא עטה מסכה במקום סגור ובציבור, המבוגר הפך לפקח חסר סבלנות של משרד הבריאות, והצעקות לא איחרו לבוא כשהצעיר נכנע ראשון בקרב עם הדור הקודם ולא בנייד ושם מסכה בחוסר חשק מופגן כשהוא נמנע בכוונה מכיסוי האף. 

    או אז המבוגר חזר לצעוק שהאף הלא מכוסה הוא הסכנה הכי גדולה ושאף אחד לא מבין עד כמה המצב הנוכחי של המגפה העולמית בזירה המקומית גרוע בהרבה מפעמים קודמות. הצעיר שממש נבהל כנראה, או שיותר הגיוני פשוט רצה להשתיק סופית את המבוגר שלא הפסיק להתקיף בנבואות חורבן למרות שאנחנו בתקופת שבע דנחמתא, שם את המסכה כמו שצריך על האף והפה ומיהר להתרחק ממהיר החמה. אבל אז עלה לרכבת הקלה מקרה כבד בהרבה בצורת עובד ניקיון של הרכבת בלי מסכה בכלל. וזה גרם למבוגר שמשום מה לא רצה לשבת להתרתח שוב כקומקום ולהסתובב בקרון בחוסר שקט נפשי כשהוא צועק על איש הניקיון ומאיים בתלונה והדבר גרם לכך שהאחרון זרק את המסכה שלו לרצפה ובכך גם לכלכך את הקרון וחיבל במשימתו כאיש ניקיון וגם גרם למטיף המבוגר לאבד לגמרי את המעצורים (שלו, לא של הרכבת). 

    חיסון נגד קורונה

    פלאש 90

    בסוף הסיפור העובד ניקיון התרחק ככל שיכל לקרון האחרון, והמבוגר המשיך לבלוש בשבע עיניים אחרי כל עולה חדש לרכבת בלי מסכה. ולהעיר לו בצעקות עד שצעיר אחר עם מסכה צעק עליו שיפסיק לבלבל את המוח לכולם ושיעשה טובה לציבור וירד כבר מהפסים. 

    אז מה מוסר השכל מהסיפור הזה? 

    שהציבור לא אחראי? שהחום הכבד הופך אנשים משועממים למעצבנים? שהאף הגלוי הוא הגורם העיקרי להדבקה? שפייזר עשו טעות שלא הוסיפו רכיב מצנן גוף לחיסון שלהם? 

    לא. מוסר השכל הוא הרבה יותר פשוט. 

    אם לא רוצים להתחמם מהחום או מעצבים מהתנהגות של אחרים או להסתכן מאויבים בלתי נראים שעושים בלגן לא קטן- פשוט נשארים בצל הבית, מצטיידים במזון רוחני וגשמי ומתכוננים לסגר הבא עלינו כנראה ביחד עם השנה הבאה שכבר אפשר להתחיל להמציא לה ראשי תיבות. 

    "תהא שנת פייזר בוסטר" זו הצעה ראשונה לא רעה… 

    לא בא בחשבון 

    הממשלה צהלה ושריה מחאו כפים לעצמם על האישור הראשוני של תקציב המדינה הדו-שנתי לאחר זמן רב שהדבר לא בוצע(כמו בכל דבר שקשור לממשלה הנוכחית גם על הזמן שלא היה תקציב לישראל יש מחלוקת כמובן). מעבר לאי הנעימות שעשוי לחוש המביט מהצד ממקבלי החלטות נדרשות כדבר שבשגרה שמפרגנים באופן מוגזם לעצמם, רבים שאלו את עצמם האם יש מקום לשמחה על האישור הממשלתי לתקציב שנוי במחלוקת שרבים טוענים שהוא פוגע בהם אישית ובין סעיפיו הרבים שרוב האזרחים לא יכולים לקרוא הוטמנו מוקשים שיקשו על חייהם בעתיד הקרוב ויתכן שגם הרחוק. 

    ותשאלו למה אין זה ראוי למחוא כפיים על תקציב מדינה? 

    אז ככה: 

    לסייע בהפחתת מיסים על משקאות קלים וכלים חד-פעמיים? לא בא בחשבון 

    לסייע לזוגות צעירים לקנות דירות בגיל צעיר בלי לשעבד את עצמם לבנק כל החיים? לא בא בחשבון 

    לסייע לאימהות שחייבות לצאת לעבודה בסבסוד מעונות כדי שאברכים יוכלו להמשיך ללמוד תורה? לא בא בחשבון 

    לסייע בהקלות ביוקר המחיה באופן שיאפשר לצעירים להגשים את עצמם וחלומותיהם? לא בא בחשבון 

    אז אחרי שכל-כך הרבה דברים חיוניים ומהותיים לא באים בחשבון שיוגש לציבור בתוספת אפשרית של עוד כמה גזירות שקשה לעמוד בהן גם בעבודות הנעשות בישיבה- על מה בדיוק יש לשרי הממשלה למחוא כפיים לעצמם? 

    על זה שיש תקציב מאושר. ציבור לא מאושר? כמובן שבזה אשמה הממשלה הקודמת שלא מחאה כפיים לעצמה. מעניין למה. 

    ביקורת בקטנה: פתח לנו שער 

    המילה המדוברת ביותר בתקשורת לקראת סוף השבוע הייתה למרבה הצער- "סגר" ואחריה באו המילים "בחגי תשרי".

    אם בשל חוסר הסבלנות מהחום נוותר על הביקורת המתבקשת על תחזיות שגויות של מפחידנים מקצועיים בשירות המדינה ובחסות מרגיעים טבעיים של חברת שקר כלשהו,  הרי שאי אפשר לחסוך ביקורת ממי שכתב ספר שלמרבה ההפתעה לא הפך לרב-מכר(אולי כי אף רב לא כתב לו הסכמה) בשם "איך לנצח מגפה" הרבה לפני שהעולם גילה את הסוד כי למרבה הצער הוא עדיין מתמודד איתה , כיוון שהמחבר ששב מכורח המציאות לחסר בפעולות שגרתיות שהחברה הישראלית שמחה להתרגל אליהן מחדש כמו ארוחות שבת עם כל המשפחה המורחבת היה שותף פעיל בכל הסגרים הקודמים והיום מתוקף תפקידו החדש מגנה אותם בתוקף וקורא לביטולם והעברתם מהעולם. למרות שהוא יודע טוב מאד שבמציאות מסוימת ולמרבה הצער לא דמיונית- אי אפשר בלעדיהם. 

    תקיעת שופר. אילוסטרציה

    פלאש 90

    ידוע לכל שחודש אלול הוא הכנה לחודש תשרי. אולי כדאי להכניס לתפילות ולסליחות גם את התודעה באחורי הראש של הפסוק המפורסם משיאו של יום הכיפורים: "פתח לנו שער בעת נעילת שער"- ולקוות שנוכל כולנו לפתוח את שערי ליבנו בתפילות ובתחנונים לבורא עולם שיסיר מחלה מקרבנו ונוכל לפתוח בשמחה את שערי הבתים לכל בני משפחתנו ולצאת מהם יחד לתפילות ראש השנה יום כיפור סוכות ושמחת תורה כאיש אחד בלב אחד בלי פחד! 

    משהו לחשוב עליו (במקום טור בשבוע הבא) 

    בילדותי התקיימה בבית-ספרי בתחילת חודש אלול תחרות בין כל התלמידים כדי לומר בלי סידור את תפילת "לדוד ה' אור וישעי" הנאמרת בבוקר ובערב אחרי התפילה בכל חודש הרחמים והסליחות. לא זכיתי בפרס בתחרות אך הזכייה האמיתית הייתה שעד היום הזה אני זוכר בעל-פה את נוסח התפילה המיוחדת הזאת מספר תהילים ואת המשמעות הנסתרת בפסוק הראשון של המזמור: לדוד השם אורי- בראש השנה, וישעי- ביום הכיפורים, כי יצפנני בסוכו- רמז לסוכות. אחרי השנה המורכבת ומרובת האירועים שעברנו- אין ספק שאנו זקוקים יותר מתמיד לאורה ולישועה מן שמיא כמו אוויר לנשימה ואין זמן טוב יותר לדעתי מתחילת חודש אלול כדי להאט את מרוץ החיים המהיר מדי, להתבונן לעומק ליבנו בשלווה ולתקן ולשפר לקול השופר את מעשינו וגם להתפלל ביתר כוונה על כל מה שחשוב בעולמינו ולטובת בני משפחתנו וחברינו. 

    עם המחשבה הזאת – ובשל יציאה לנופש הכרחי שמגיע בזמן רגע אחרי בין הזמנים- אני משאיר אתכם עד שבעזרת השם ניפגש שוב בעוד שבועיים. 

    חודש טוב וזמן אלול מבורך! 

    רוצים לבקר את המבקר? [email protected] 



    0 תגובות