"שנים חיפשתי אנשים שילמדו אותי חמלה. אצלנו בקיבוץ סגדו למשטר הסוציאליסטי, לא דיברו על הפרט, ואני חשבתי שאני היחידה הרעה והאחרים מושלמים. לא היה לי מושג שהנשמה שלי מורכבת מטוב ורע". 

"קחי כוס מים", מציעה אחת החברות בשולחן, ונטע לוקחת נשימה ארוכה ועמוקה. הסוד שלה הולך להתפוצץ. "משהו מתחיל להבשיל אצלי לאור המפגש האחרון שלנו", היא לוחשת כממתיקה סוד. ״עלה בדעתי רעיון – להקים בביתי סניף נפלאו"ת, חשבתי על זה כל הזמן״. עיניה נוצצות כשהיא טווה את החזון. ״לפתוח את הבית פעם בשבוע, זה חלום. אני לוקחת מכאן את מודל הפתיחות והנתינה. יש הרבה חד-הוריות אצלנו, אלמנות, גרושות וסתם כאלה כמוני – שהבעל כבר לא מתפקד שנים. אני הרי חילונית", היא ממשיכה להצדיק את קיומו של השיעור המתוכנן. "פעם זה היה דוחה אותי, אבל היום אני מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת 'ימות המשיח' וקל לי לתווך את המושגים הללו לאוזניים חילוניות".

"אבל רגע", היא מזהירה, ואני חושבת: הנה זה בא… "לפני שאני קופצת למים אני מוכרחה להיות באינטגריטי עם עצמי לגבי התכנים. יש לי צורך להתחבר לחזון הגדול שלכם, הדתיים, אבל אני עדיין מחפשת את תפקידי בעולם. עקרו את האלוקים מקרבי מיום שנכנסתי לבית התינוקות בקיבוץ. אם הייתי מכניסה את הרוחניות לחיי – דברים פשוט היו מסתדרים".

בפרשת עקב אנחנו לומדים שלמרות חטאי ישראל, ה׳ לא מפר את הברית שכרת עם האבות. הוא רק שב ומבקש מבניו שישמרו גם הם את הברית, שידבקו בתורה ובמצווה ובדרכי ה'. משה מזכיר שוב את החסד הגדול שעשה ה' לישראל בהוציאו אותם ממצרים, את נפלאותיו במדבר ואת הארץ הטובה שהוא עומד להעניק לישראל.

בין דברי הברכה אומר משה את פרשת "והיה אם שמוע תשמעו", הידועה כ'פרשה שנייה של קריאת שמע', ובה נזכרת חובת היהודי לאהוב את ה' ולעובדו בכל לב ובמסירות נפש. ההבטחה היא למטר השמיים ולברכת הארץ. אך אם לא תישמר התורה – יפגע חרון אפו של ה' בישראל והוא יעצור את כל שפע הברכה. כמו בפרשה ראשונה של שמע, נדרשים בני ישראל ללימוד התורה, למצוות תפילין, לחינוך הילדים לדרך התורה וללימודה ולמצוות מזוזה. ובסיום כל אלו, שוב מופיעה ההבטחה לאריכות ימים וירושת הארץ מתוך שלום וביטחון.

בדבר מלכות לפרשת עקב מסביר הרבי שליהודי יש כוח לעורר את עצמו ולעורר יהודים אחרים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב"ה – דהיינו להגביר את העבודה מלמטה למעלה. ומעניין שדווקא בסוף השנה העניין הוא ברוך השם הפצת המעיינות עד חוצה שבחוצה. זה הסימן שאנו בזמן הגאולה, והעיוורים בגשמיות וברוחניות יפקחו מייד ממש את עיניהם. 

הבטיחו לנו שכשתתגלה פנימיות התורה יגיעו כולם ממרחקים לשמוע בצמא. אז איך נטע עדיין מהססת והשיעור אצלה עדיין מתעכב חודש ועוד חודש? מתי נפתח חמלה ונפסיק לסגוד למשטר? הגיע הזמן שנטעם מהגאולה ומלימוד התורה ונצא ונצעק 'הבו לנו משיח!'

הכותבת נשיאת ארגון הנשים נפלאו"ת.