"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ":

רבינו האור החיים הקדוש מקשה על אריכות וכפל הלשונות שיש בפסוקים אלו. ועוד מהו ההוספה 'לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ'?

ועונה רבינו הקדוש כדלהלן:

הפסוק הראשון – מדבר על עבודת ה' מתוך יראה, ועל זה ה' יתברך חייב לפרנסנו כדין עבד שרבו מפרנסו כדי להחיותו.

אך הפסוק השני – מדבר על עבודת ה' מתוך אהבה שהיא אינו חובה, אלא בדרך 'צדקה' תהיה לנו, כשנשמור 'לפני ה' שהיא תכלית עבודת ה' מאהבה, דביקות הנפש לפני אור הנערב הוא ה' אלוקינו, 'כאשר ציוונו' בלא שום פניה, אלא רק לעשות את מצוות ה', לפי שעבודת ה' מאהבה זוהי עשיית המצווה בשלימות, ודבר זה יצטדק בו אדם, ויקו לשכר.

ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'על ה' להיטיב כיד המלך לפרנסה ולכלכלה לחיותנו, כי חייב האדון בפרנסת עבדו'. 'תכלית האהבה, על דרך אומרם זכרונם לברכה, וזה לשונם: "האהבה, היא כלות הנפש ונטותה אל הבורא", וזו היא דביקות הנפש לפני אור הנערב הוא ה' אלקינו. ואומרו 'כאשר ציוונו' פירוש, לא לצד שום פניה, אלא לעשות מצות ה', כדרך אומרו 'לעשות רצונך אלהי חפצתי', שזהו עשות המצוה באהבה שלימה'. עד כאן לשונו.

[אור החיים ואתחנן פרק ו פסוק כה]