שניים עשר יתומים שזעקו השבוע 'ברוך דיין האמת' – צועקים אליך: אנא!. האברך המופלא הרב יהודה גרדין מרמות א' היה איש מורם מעם אשר השקיע את כל כוחותיו בעסק התורה, לאחר חודשים של סבל ויסורים השיב הוא את נשמתו ליוצרה. אחריו הוא השאיר שורה של יתומים המבכים את לכתו ובעיקר זועקים לעזרה, רגע לפני שהם טובעים בגלים הגבוהים אנחנו חייבים להושיט להם יד

את הסיפור הזה קשה לספר, קשה להעלות על הכתב, זו טרגדיה של ממש, אין מילה אחרת שתתאר את הקושי, את השבר, את הכאב ואת האובדן, הוא היה אברך בשיא פריחתו, בשיא כוחותיו, מאיר פנים לכל אדם באשר הוא, שקוע באוהלה של תורה, וגם הוא עצמו לא האמין למה שעתיד להתרחש.

הרה"ג רבי יהודה גרדין היה אדם משכמו ומעלה, בכל בוקר הוא השכים קום לעבודת הבורא, והשקיע את כל כוחותיו בעסק התורה וביגיעתה, שמו הלך לפניו כעובד השם בלב ונפש וכאדם בעל מידות מפוארות אשר מאיר פנים לכולם.

הוא היה בעל ואבא למופת, אשר ביד אמן גידל את שנים עשר ילדיו לשם ולתפארת, אבל אז הוא התחיל לחוש שלא בטוב, כאבים עזים החלו לפקוד אותו, אך הוא העדיף להשכיח אותם בעוד דף גמרא, בעוד קטע רמב"ם, בעוד סברא הגונה של הגר"ש שקאפ זיע"א.

הימים עברו בזה אחר זה, והכאבים רק החלו וגברו, הלכו והתקשו, בלית ברירה הוא פנה לבדיקות מקיפות, כשאז התברר לו כי הוא סובל ל"ע מהמחלה הארורה, המחלה הזו שמשברת גופו של אדם רחמנא ליצלן.

הרופאים הסבירו לו שימיו ספורים, שאין הרבה מה לעשות, אבל הוא כיהודי מאמין קיבל עליו דין שמים באהבה, והמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה, דואג למשפחתו ולילדיו, דואג שיהיה מי שידאג להם לאחר שיעזוב הוא את ארץ החיים.

"השם לא חייב לי שום דבר!" היה הרב גרדין זצ"ל משנן לסובבים ולבני המשפחה, ועיני כולם היו זולגים דמעות. כשניגשו אליו הרופאים ויידעו אותו שמצבו סופני ואין לדעת באיזה רגע הוא יאבד את ההכרה, בעודו כולו חלוש ורק המכשירים סוחבים עוד קצת חיות בצינורות —

הקפיד הרב גרדין זצ"ל לומר כל כמה שעות וידוי ושמע ישראל. הוא לא יודע עיתיו ורגעיו ורוצה לעלות מעלה אחרי קבלת עול מלכות שמים.

ואז זה קרה, בבוקר אחד כשבני משפחתו עומדים סביב למיטתו בבית החולים הוא השיב את נשמתו ליוצרה למגינת לב, הדמעות זלגו שם כמים, שניים עשר יתומים ואלמנה אחת עמדו שם וביכו את לכתו של אביהם הנערץ, ביכו את עזבונו וביכו את העתיד המר שצופן להם.

והעתיד? היה מר מאוד, מאז פטירתו אין למשפחה מנוח, אין להם משענת, אין להם עזרה, אין מי שיתמוך אין מי שיפרנס, הם לבד בעולם, אמא ושניים עשר יתומים כאשר שמונה מהם עדיין לא הקימו את ביתם.

הקושי הוא נורא, לא ניתן לפרטו במילים, אך כעת, רגע לפני שהם קורסים אל תוך השבר והיגון הם חייבים את העזרה שלנו, חייבים שנהיה שם לצידם, שנתמוך ושנעזור להם, שנפרנס אותם בכדי שהם לא יטבעו בגלים הגבוהים.

פשוט אסור לנו להחריש, אסור לנו לשתוק, אסור לנו לראות את זה קורה מול העיניים ולא לעשות דבר, מצטרפים כעת לעזרת המשפחה וזוכים לשכר השמור למשמחי היתומים והאלמנות.

נרתמים עכשיו, לזכותו של הנפטר הגדול, למען האלמנה הדגולה וכדי לתת כוח ליתומים הרבים!
https://www.kupat.org.il/Project/477/?source=