עולם כמנהגו נוהג – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    אריאל שרפר No Comments on עולם כמנהגו נוהג – מבקר המדינה 2021 \\ אריאל שרפר

    למה הרוב לא זוכרים לטווח ארוך את מי שמביאנו למחוז חפצנו לחיים ולשמחה ולשלום? | מדוע בעל-הבית היפה לא צריך להפגין בפני כולם כשהוא עטוף במסמכי הבעלות? | ופינה חדשה: "דברי ימי בנימין" – דברים שנתניהו אמר בעבר שצריך לבחון מחדש בהווה בתקווה לעתיד טוב יותר

    אריאל שרפר צילום: טליה קניג
    0:16
    19.03.24
    נתי קאליש No Comments on בראשות גדולי הדור: בישיבת רש"י חגגו חצי יובל

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    מנהג המקום 

    מחקר אישי שלבטח לא היה מכניס אותי להיכל התהילה של הוגי הדעות הגדולים בהיסטוריה הביא אותי למסקנה שרוב האנשים לא זוכרים נהגים בתחבורה ציבורית באוטובוס טיולים או במוניות שמביאים את הנוסעים בהם ליעדם בבטחה ועל הדרך גם מספרים להם איזו בדיחה חה חה . 

    אין לי הסבר למה האנשים הנשכחים ביותר הם אלה העושים ימים ולילות מאחורי ההגה בזמן שכל שאר הנוסעים  לומדים צוחקים או ישנים ופשוט מעבירים את הזמן בכיף בזמן שהנהג חייב להישאר ערני ודרוך כל הזמן כדי שכולם יוכלו להמשיך להתנהג כרגיל אפילו שהכביש מסוכן והבלתי צפוי יכול לקרות בכל רגע. 

    אני אישית זוכר היטב שני נהגים מרכבי ההסעות שהיו לוקחים אותי בכל יום הביתה מבית הספר( אבל רק בגלל שאחד היה קולני להחריד ולשני היה מבטא פרסי כבד ומצחיק ויש כאלה שישפטו אותי ויגידו שזה סטריאוטיפי ואולי אפילו חלילה גזעני אבל מה לעשות שאלה זיכרונות הילדות שלי שאינם ניתנים לעיבוד וב"ה לא הלכו לאיבוד). אני גם זוכר מילדות נהג מונית שנהג לסייע לסבתא ז"ל(כמובן עוד לפני שהייתה ז"ל) בכל מה שהייתה צריכה וזה כולל להביא אותי לביתה ועזרה רבה לכל אדם מרצון טוב לנהוג על פי הכלל ואהבת לרעך כמוך באמצעות נהג שליח לדבר מצווה.  וזכור לי גם דארק, נהג פולני ממסע קול-חי לפולין שאי אפשר לשכוח את שמו כי המשתתפים היו חייבים לשנן אותו למקרה של התנתקות מהקבוצה ולצורך הליכה הכרחית לשירותים. כי אם הנהג שלך לא ידאג לזה- אז כנראה שאתה במצוקה קשה. 

    כמובן שהיו עוד המון נהגים שיצא לי לדבר ולנסוע עמם לאורך השנים אך הסיבה העיקרית שרובם נשכחים זמן קצר לאחר סיום הנסיעה זה בגלל שהאדם שאינו בעל רכב פרטי או שמעדיף להשאירו לנסיעות ארוכות טווח בלבד למען שמירת האוויר הנקי והאווירה הטובה בכל רכב ציבורי (לפחות עד שאחד הנוסעים מאבד את שלוותו למראה כל דבר שלא בא לא טוב באותו רגע), מדלג בפרק זמן קצר מכלי תחבורה ציבורית אחד למשנהו ובכל רכב כזה יושב נהג אחר שלרוב מתרכז בנהיגה(וטוב שכך) ולא בנוסעים העולים ויורדים בכל תחנה. בעידן המודרני גם אין צורך ביצירת קשר עין עם הנהג כי יש מכשיר עינויים נוראי הקורא את הכרטיס החכם-טיפש שלך במקומו. 

    ולמה פתאום אני כותב על נהגים נשכחים בשבוע שקרו כל-כך הרבה דברים שלא קשורים לתחבורה (למעט אולי חילופים של שרות תחבורה, כשבמקרה הנוכחי בסך הכל השתנה שם השרה באות אחת – ממירי למירב- אך יש כאלה שיגידו שזה הבדל גדול ורב-קו)? 

    כי השבוע זכיתי להשתתף בנסיעה ארוכה וטובה לצפון הארץ ליום של חוויות טובות עם עמיתי לעבודה ובמהלך הנסיעה (שעליה היה אחראי נהג ושמו אלכס והנה עוד נהג שאני זוכר) הבחנתי בבניית מחלפים, ובנהגים החולפים ברכבים פרטיים ליד אותם מחלפים שישמשו אותם בעתיד, וראיתי נופים מתחלפים ואנשים שמחים וחשבתי שלמרות שהתחלפה בישראל ההנהגה בתחילת השבוע נראה שהכל ממשיך להתנהל כרגיל ועולם כמנהגו נוהג גם אם הנהג/המנהיג הלאומי התחלף. 

    כשירדתי מהאוטובוס בסוף היום אמרתי לנהג תודה רבה ואת זה רוב האנשים לא עושים כי הם ממהרים לדרכם ולא זוכרים להיות מנומסים. אבל במקרה של מי שהנהיג את הרכב הישראלי הגדול יותר מ-12 שנה ולא משנה אם טעה בדרך ואולי אפילו יהיו כאלו שיגידו שסיכן את הנוסעים, כשאותו הנהג/ מנהיג מפנה את המקום למישהו אחר ראוי לומר תודה בכבוד ובהערכה, וגם צריך להיות נחמדים  לנהג הבא שתפס את המקום מאחורי ההגה הלאומי וצריך לדאוג שהנסיעה תימשך בבטחה אל היעד הבא. לכבוד הנוהגים לסיים כל משל בברכה או תפילה אחתום פסקה זו כמנהג המקובל ביציאה לדרך חדשה : יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותדריכנו לשלום ותצעידנו לשלום. וזה מביא אותי לנושא הבא… 

    מצעד אחד יותר מדי

    אני ירושלמי. 

    נכון שלא נולדתי בירושלים וגם אבות אבותיי לא גרו בעיר מאז חוברה לה יחדיו, אבל כמי שמתגורר בירושלים כבר יותר משני עשורים בחייו ואוהב את העיר הזאת על יתרונותיה וחסרונותיה(ויש לה גם חסרונות וכל מי שנבחר לראש עירית ירושלים יודע זאת היטב ויתכן שאחד יותר מכולם אך לא אכתוב מי. תתאמצו קצת), אני מרשה לעצמי להשתמש בתואר "ירושלמי" כי בשבילי כל יום הוא יום ירושלים ואין לי צורך בנשיא אוהד בבית הלבן כדי לדעת שזו העיר החשובה ביותר בעולם ובירת ישראל הנצחית. 

    למי שבשלב זה תוהה ומשתאה מדוע החלטתי לומר עלינו לשבח ולהעלות את ירושלים על אתרא קדישא קול חי בלי סיבה מיוחדת- אסביר שלא צריך סיבה מיוחדת להדגיש את חשיבות ירושלים לעם ישראל, אך השבוע הוכח שמספיק סיבה אחת (שלדעתי אינה מוצדקת) כדי שכולם ידברו על ירושלים ולאו-דווקא בשבחה, ואירוע אחד שיצא מפרופורציות בעיר הקודש שבמרכז העולם יחולל סערה בינלאומית ויבעיר את השטח בדרום הארץ. 

    כמובן שאני מדבר על "מצעד הדגלים סיבוב 2" שעבר בירושה מהממשלה הקודמת לחדשה והגביר(או אולי יותר מדויק והבן-גביר) את כאב ראשה, ולדעתי האישית מוטב היה למצעד שלא יצעד. 

    למה? לא בגלל שיש למישהו אחר- ובמיוחד לא לארגון טרור רב-מחבלים ימ"ש- לומר לבני ישראל היכן ומתי לצעוד ואיפה אסור להם להניף דגלים ולשיר "לך אתן את הארץ הזאת" ו"לא נזוז מכאן לעולם". 

    הסיבה שמצעד הגדלים השני היה מצעד אחד יותר מדי היא שלא היה בו צורך אחרי שהמצעד המקורי שמתקיים ביום ירושלים הופסק בשל ירי רקטות בשמי עיר הבירה. כי ברגע שכל תושביה וכל הישראלים וגם כל העולם יודעים שזה מה שהיא- אין סיבה שתכריח את בעל הבית היפה ביותר בעולם לעטוף עצמו בכריכת מסמכי הבעלות ולצאת לרחובות להשוויץ בהם בפני כולם. 

    אברהם פריד שר ב- "ירושלים שבלב" שכל הדרכים השבילים והכבישים מובילים לירושלים. ברור שלכל יהודי יש את הזכות ללכת בכל דרך ירושלמית שיחפוץ אבל להתהלך במופגן עם דגל ישראל בלי צורך אמיתי למעט כדי לזעוק בלי קול "שופוני ותאכלו את הלב" זה מעשה חסר טעם וערך שגם גרם להרבה חקלאים נזקים עצומים כי הצועדים השמחים ומפגינים שירושלים שלהם גרמו לאויבים שלא קיבלו הזמנות לצעדה בבירה לשגר לאוויר בלוני תבערה כחמתם הבוערת להשחית ולאותת שירושלים שכבר הבעירה את המדינה באש קרבות רק לפני כחודש- עלולה לעשות זאת שוב בקרוב אם רק יספקו למנוולים את התירוץ לירות. 

    אז נכון שיש רבים שחושבים שאת העבודה שהארץ וירושלים שלנו צריך להדגיש- אבל כדאי לזכור שזה דבר שגם בבית אפשר להרגיש. והעיקר שיהיה שקט בבית. 

    "דברי ימי בנימין" 1 

    "לא יהיה כלום- כי אין כלום" 

    פרשנים פוליטיים רבים כבר אמרו וכתבו שזה אולי המשפט המזוהה ביותר עם רה"מ לשעבר(תתרגלו) בנימין נתניהו, ושיתכן שזה גם המשפט שהוא מתחרט שאמר אותו לציבור מעל כל במה אפשרית והרבה יותר מדי פעמים בשל העובדה שהוגש נגדו כתב אישום חמור ומשפטו מתנהל בימים אלה. 

    אבל- בידיעה שאדם קרוב לעצמו ומכיר ויודע מיהו יותר מכל אדם אחר- אין ספק שזה אחד המשפטים החזקים שנאמר מפי מנהיג שהציג עצמו לא אחת גם בתואר "מר ביטחון" ורבים מתומכיו הוסיפו לכך את המילה "עצמי" וכסנגור הכי טוב של עצמו הוא משוכנע שכל מה שמנסים להפיל עליו מבחינה משפטית לא יחזיק מים ויתברר כעורבא פרח וכחלום בלהות יעוף לכל הרוחות. 

    צריך הרבה אומץ כדי לומר משפט נחרץ כזה בוודאות גמורה ומול מצלמות ומכשירי הקלטה בידיעה בזמן שנאמר שהעתיד יכול להוכיח שטעית בגדול. הרבה אנשים אינם מוכנים להודות בטעות אבל לפעמים אין להם ברירה והמציאות מחייבת אותם. אז במקרה הזה נתניהו בהחלט טעה- כי לא רק שלא היה כלום- היו ראיות ואפילו הרבה שהובילו להגשת כתב אישום חמור- אך עד שהמשפט לא נגמר ופסק הדין לא ניתן אי אפשר יהיה לקבוע אם הנאשם בנימין נתניהו טעה או צדק. 

    נצטרך פשוט לחכות שיהיה משהו. כי כלום כבר לא יהיה. 

    רוצים לבקר את המבקר? [email protected] 



    0 תגובות