שלום, הרב'ה
קוראים לי חזקי , ואני בן 8. תלמיד בכיתה שלך השנה. אתה מכיר אותי משנה שעברה כשמילאת מקום כשהמחנך שלי שיצא לחופשת מחלה. אמרת אז להורים שלי שאני לא מספיק רציני בלימודים והראש שלי מטייל בכל מיני 'שטויות'. האמת שצדקת! לרוב הייתי עסוק ב'חבורות' שנוצרו בכיתה, מי נגד מי, ומה אעשה בהפסקה וכד'.
אבל זהו, זה היה בשנה שעברה. השנה אפילו אמא אמרה שרואים שגדלתי ושאני בעל 'שאיפות'. היום זהו היום הראשון לחיידר. אני מגיע עם רצונות ושאיפות חדשות להיות תלמיד מצטיין. קצת מביך לספר אבל כבר מספר ימים מסתובבת לי תמונה בראש שאתה פוגש את אבא שלי בבית הכנסת בשמחת תורה (הרי אתם מתפללים באותו אחד) ואומר לו בקול מתנגן וצלול " ר' יענקה איזה בן יש לך. תענוג צרוף!". אני לא יודע מה פשר המילה 'צרוף', אבל זה נשמע משהו טוב במיוחד.
הבקר כשהסתכלתי במראה , תהיתי אם גם אתה תראה את מה שאני רואה. האם תצליח לראות את הרצון העז שלי להצליח? האם תראה את החלום שלי על המפגש בינך לבין אבא? לרגע נבוכותי. אולי עדיף שאת התמונה הזו שרואה אני בדמיוני עדיף שלא תראה. אמא זירזה אותי "נו חזקי, בוא לשתות את השוקו, שלא תאחר". אני מאד אוהב שוקו, אבל היום היו דברים חשובים יותר שבהם הייתי עסוק. הבטן שלי קצת כאבה. הבטתי שוב למראה ותהיתי , האם תראה את החשש שהתגנב לעיני, מפחד שאאכזב אותך וגם את אבא? . תהיתי איזה חזקי תראה. זה שפגשת שנה שעברה או זה שאני פוגש היום במראה?
לפעמים אני חושב שזה לא באמת שני 'חזקיים' אלא אותו אחד שרוצה גם להצליח בלימודים וגם בחברה ולא תמיד יודע איך לשלב את השניים. פעם שמעתי את אמא אומרת לאבא 'צריך להראות לו שנותנים בו אמון, ולתת לו עידוד ומחמאות על השאיפות שלו, על ההשתדלויות שלו, וגם כשהוא נופל צריך לעודד אותו להמשיך הלאה ולא חלילה להפיל את רוחו'. יש לי אמא חכמה. אולי ככה זה כל האימהות. שאלתי את אבא אם גם הרעבעס חכמים כמו אמא. אבא אמר לי שלכל רב'ה היתה אמא שגידלה אותו ולכן מסתמא גם הם חכמים.
יצאתי בבקר לחיידר עם משאלות וחששות. עם ברק בעיניים נחוש להצליח ועם בטן כווצה שפרפרים בתוכה. אמא עודדה אותי שבע"ה יהיה בסדר ושלחה למרומים תפילה. החלטתי שכדי להצליח לא מספיק שהרב'ה יתן בי אמון אלא שגם אני בו אתן אמון. אז רציתי להגיד לך שיש בי אמון רב שתראה אותי נכוחה ותדע לכוון אותי נכונה, שתיתן לי יד בכל שלב ושלב שגם כשאפול לא אובס.
טיפ קטן שאמא אמרה לי שעוזר לאחי הקטן להתנהג כשורה, זה להגיד לו מילה טובה בכנות ובאהבה בכל שעה ושעה. אני עושה זאת אבל לא כל שעה ושעה כי פעמים באמת הוא קשה ומרגיז. חשבתי שגם אני כמו אחי הקטן אצליח לצמוח ולצלוח את דרכי החדשה, עם מילות עידוד והערכה של הרב'ה הנכבד.
בכבוד רב
חזקי, זה היושב בשורה השניה.
(זה שאתמול בכיתה רץ בזריזות למלא את בקשתו של הרב'ה ובדרך הפיל בטעות את הספרים על הריצפה)
שנה טובה ומתוקה
________________________________________________________
אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected]
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית , זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.
מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה לציבור הרחב בנושאי יחסים במשפחה ובריאות נפשית ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש" שבאתר בחדרי חרדים.
להתקשרות 052-6346334