נר שמן נדיר, עשוי ברונזה, התגלה ביסודות של מבנה המתוארך לתקופה הרומית –  לאחר חורבן בית המקדש השני (סוף המאה ה-1' לסה"נ – מחצית ראשונה של המאה ה-2' לסה"נ). הנר המיוחד הוטמן במכוון ביסודות המבנה, ושימש, לדעתם של חוקרי האתר, מנחת יסוד. "מנחות יסוד, שרווחו בעולם העתיק, נועדו למזל, ולהבטיח את המשך קיומו של המבנה והיושבים בו, והן הוטמנו בדרך כלל מתחת לרצפות של מבנים או ביסודות", מסבירים ד"ר יובל ברוך וארי לוי, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות.

מדובר למעשה בחציו של נר, שניצק לתוך תבנית מפוסלת בצורת חצי פרצוף של דמות גבר מזוקן בעל חזות גרוטסקית. פיית הנר מעוצבת כמעיין חצי סהר, והידית, המשוכה מעלה, מעוצבת בצורה של צמח האקנתוס (קוציץ סורי). העיטור המופיע על גבי הנר מזכיר מוטיב אומנותי רומי שכיח, כשל מסיכת התיאטרון. לדברי הארכיאולוגים, "נר זה הוא ממצא ייחודי ביותר, וככל הידוע הראשון מסוגו שהתגלה בארץ. ייחודו של החפץ הנוכחי, הינו בכך שמדובר בחצי פרצוף". החוקרים מתלבטים לגבי משמעות הדבר. ייתכן כי מדובר בעניין פרקטי, של חיבור הנר לחפץ בעל דופן שטוחה או לקיר כמעין מנורת קיר, אבל גם אין לשלול את האפשרות כי מדובר בחפץ ששימש בריטואל טקסי כלשהו.

לדברי ארי לוי, מנהל החפירות בשטח מטעם רשות העתיקות, "המבנה שביסודותיו נחשף הנר, נבנה על גבי דרך עולי הרגל משלהי ימי הבית השני. בנייתו של מבנה מסיבי שכזה בתקופה שלאחר חורבן ירושלים היהודית, מלמדת על עוצמת ההתיישבות בגבעת עיר דוד וחשיבותה של הגבעה גם לאחר חורבן הבית. ייתכן שחשיבות המבנה, והצורך לברך את פעילותו במזל ע"י הטמנת מנחת יסוד, נבעה מהקרבה לבריכת השילוח, אשר שימשה גם בתקופה הרומית מקור מרכזי ויחיד של מים חיים בתוך העיר." לאחר שנמצא הנר, הוא נמסר לטיפול ולשימור במעבדת המתכת של רשות העתיקות בידיו האמונות של איליה רזניצקי (Ilia Reznitsky). במהלך הטיפול בנר הנדיר, התגלתה תגלית מרגשת נוספת – בתוך חלל הנר נמצאה פתילת הנר, שנשתמרה באופן נדיר. הפתילה, שהיא כאמור ממצא נדיר ביותר, נמסרה לבדיקה של הד"ר נעמה סוקניק, אוצרת ממצאים אורגניים ברשות העתיקות. בבדיקה מתחת למיקרוסקופ, זיהתה הד"ר סוקניק כי מדובר בפתילה עשויה פשתן. בהמשך המחקר, יבקשו החוקרים לגלות האם נותרו על הפתיל שרידי שמן, ומכאן ללמוד האם הנר היה בשימוש, ואם כן, באיזה שמן השתמשו כדי להאיר אותו.

לדברי ד"ר יובל ברוך מרשות העתיקות, "נרות ברונזה מעוטרים התגלו בכל רחבי האימפריה הרומית. על פי רוב, נרות שכאלה ניצבו על גבי פמוטים מסוגננים או שנתלו בשרשרת. באוספים מוכרים אלפי פריטים של נרות ברונזה, רבים מהם מיוצרים בדמויות מורכבות, המלמדות על החופש האומנותי שאומני המתכת הרומיים לקחו לעצמם. בתוך כך, חצי הנר, ולמעשה חצי הפרצוף, שהתגלה בעיר דוד, הוא חפץ נדיר ביותר, שכמותו מוכרים בודדים בלבד בעולם כולו, והוא הראשון מסוגו שהתגלה בירושלים".