דרך ללא מוצא
ובימים האלה, בין בחירות אחרונות לבחירות הבאות עלינו ולא מבחירה, אין ממשלה יציבה וברורה בישראל, אין מנדט לרה"מ נתניהו אחרי שהחזיר אותו בלית ברירה לנשיא והאשים אחרים בכישלונו, אין פתרונות קלים, אין כוח, ויש עתיד.

כלומר יש מנדט בידיו של יו"ר יש עתיד, לפיד, הניצב כעת באותה פרשת דרכים בה עמד נתניהו לפני כשלושים ימים ומתלבט איזו דרך תביא אותו למשרד רה"מ עכשיו או בעוד שנה או שנתיים. משום מה לרבים שעוקבים אחר המבוך הפוליטי הנוכחי יש הרגשה שכל דרך בה יבחר המועמד התורן להרכבת הממשלה- תסתיים בלא מוצא.

האמת הפשוטה היא שאם כל המועמדים האפשריים להרכיב ממשלה ושותפיהם האמיתיים לחזון העתידי והחיובי של מדינת ישראל היו מציבים בראש סדרי העדיפויות את טובת האזרחים במקום את שיקוליהם האישיים- הייתה פה ממשלה מתפקדת אתמול ושלשום ואולי אפילו לפני כשנתיים כשטרם התרגלנו ליום בחירות כפוי כל חצי שנה ולהפיכת הפוליטיקה הישראלית למקצוע הכי לא יציב צפוי ושפוי.

הנה לפניכם לפחות סיבה אחת לכל מועמד שלא הצליח עד כה להוביל את הציבור לדרך שבסופה ממשל אמין מייצג ויציב לטווח ארוך ובמקום זה הגיע לקיר לבנים ונאלץ לשוב על עקבותיו ולהחזיר את המפתח, כלומר את המנדט, למי שהפקיר אותו בידיו.

נתניהו- האיש שיכול היה להקים ממשלה טובה ויציבה כבר ארבע פעמים אבל בסוף החליט להפיל את הכישלון על אחרים שלא קיבלו את הצעותיו או את התיקים הנחשבים בהרבה מתיק הכישלון בגלל שאף אחד לא רוצה להודות ולקבלו אף פעם. נראה שאחרי שנאמר עליו כבר הכל אין דרך אחרת לתאר את בנימין נתניהו מאשר האיש שהיה לו הכל ונשאר עם כלום. הוא יכול לשכנע את עצמו כמה שירצה שעד שלא יוכיחו לו ולא בתקשורת שקמה ממשלה אחרת שהוא אינו עומד בראשה ההנהגה עדיין שלו- אבל ברגע שהחזיר השבוע את המנדט לנשיא כילד שנכשל במבחן ונראה עוד יותר ילדותי כשהאשים את חברו לספסל הנאשמים ביהירות בנט בכישלון במקום לקחת אחריות ולהצהיר בקולו הסמכותי וללא תירוצים עלובים: "נכשלתי"- הפך ראש הממשלה הוותיק מדי של ישראל לאדם מן הישוב שטועה ושוגה ומאשים את כל העולם אחיו וחבריו בכישלונותיו.

לסיכום: מנהיג שלא מצליח לשכנע את הרבים לתמוך בו צריך להבין רמז.

בנט – סיפור החמצה ודוגמא למה שקורה כשאתה האויב מספר אחת של עצמך, טיפוס פרווה שמנסה ללכת בין הטיפות ולהישאר יבש, ומי שמעדיף לחסות בצל מנהיג אחר במקום לגלות מנהיגות ועוד להפגין כפיות טובה כלפי מי שעשה לו טובה ענקית והוביל פעם נוספת לבחירות שהשאירו את בנט על המפה הפוליטית. טעויות איומות עד גיחוך כמו חתימה על מסמכי התחייבות חסרי ערך ממשי בשידור חי, כינוס מסיבות עיתונאים כדי להצהיר כלום ושום דבר, הצהרה אומללה שיהיה לו קשה להיות רה"מ עם עשרה מנדטים כשבמציאות הוא המליץ על עצמו לראשות ממשלה יותר מפעם אחת עם פחות מנדטים מכל מועמד אחר, והרגשה שלא יודה בה אף פעם שאין לו באמת זכות לקבל את המפתחות למשאית הישראלית כי לא בטוח שכל הנוסעים מסכימים עם זה שהוא יהיה האיש מאחורי ההגה שאמור להביאם ליעדם בשלום.

כל העובדות הללו הופכות את בנט למועמד שעשוי לאבד את דרכו במעבה היער הפוליטי הסבוך אך אולי לצאת משם בסופו של דבר בגעגועים לבית היהודי של פעם. זה שעזב בטריקת דלת ועם חובות עצומים כדי להגיע לראש ההר הפרטי שלו ואולי זה יקרה לו בקרוב. רק שיזהר לא להשתכר מכוח השלטון. חברו לשעבר בליכוד יכול לספר לו כמה זה ממכר…

לסיכום: מנהיג שלא מסוגל לקבל החלטה קלה אחת צריך לחשוש מתפקיד שעיקרו קבלת החלטות קשות כל הזמן.

לפיד – המועמד עם הכי פחות מה לכתוב בהקשר של מנהיגות כי עד כה הוא לא זכה לתפקיד בעל אופי מנהיגותי( ולא, להיות שר אוצר חסר ניסיון בלי להבין כלום בכלכלה נחשב אולי בקורות החיים של לפיד אבל לא נחשב כתפקיד מנהיגותי מוצלח) ונתפס בעין הציבורית בעיקר כאדם שאפתני מאד שעשה טעויות גדולות ורבות בעיקר עם הציבור החרדי אבל גם לא מעט שגיאות שעלו לו ביוקר עם הערבים והחילונים.

לפיד, העומד כבר שנים בראש מפלגה שלא מקיימת בחירות פנימיות להחלפתו ובכך שולל מעצמו את הזכות למתוח ביקורת חריפה על אי חלופת ההנהגה במפלגות אחרות, קנה לעצמו בכישרון רב ובדבקות במשימה אויבים רבים במגזר החרדי, וגם יצר לעצמו במיומנות אמן המילה הכתובה אישיות ציבורית מתנשאת וזחוחה היודעת לבקר את כולם חוץ מעצמה.

עם קבלת המנדט להרכבת ממשלה מהנשיא בפעם הראשונה בקריירה הפוליטית שלו לפיד קיבל גם הזדמנות פז להראות לכולם שגם פוליטיקאים הם בני אדם שיכולים להשתנות לטובה ושלכל אדם מגיעה הזדמנות שניה להראות שלמד לקח והיטיב דרכיו.

אם יצליח בכך אולי יעניק הדבר תקווה לעוד כמה חיבורים בלתי אפשריים בישראל ובעולם כולו ויוכיח שעוד לא אבדה תקוותנו. ואם כן- תמיד אפשר לסמוך על מישהו אחר שימצא אותה במקום הכי לא צפוי.

לסיכום: גם אם מנהיג יש עתיד פחות אידיאלי מבחינת חלקים גדולים בחברה הישראלית חובה לנסות להסתדר עם זה לפחות עד הבחירות הבאות (ובמקרה של ישראל כיום לא צריך לחכות יותר מדי זמן)

אם בחוקותיי תלכו
עצוב לראות איך הפכה הכנסת מבית מחוקקים לזירת התגוששות פוליטית של מאבקי כוח בין גושים יריבים שבהם יש לא מעט אישי ציבור החפצים יותר בטובת עצמם במקום בטובת האזרחים ששלחו אותם לעבוד למענם.

הבלגן של הועדה המסדרת והחוקים המשמעותיים כמו הסדרת ההתיישבות הצעירה שמחכה הרבה יותר מדי זמן שמישהו ידאג לפתרון בעיותיה, ודיבורים באוויר על חוקי פסקת ההתגברות ובחירה ישירה לראשות הממשלה- הוכיחו השבוע פעם נוספת עד כמה סבוכים ולעיתים גם מיותרים וזמניים הם חוקי האדם- ועד כמה חשובים ונצחיים הם חוקי התורה.

בפרשת בהר נקרא בשבת הקרובה על מצוות השמיטה ונבין ממנה את הקושי העצום של אומה שנשענה בעבר בעיקר על חקלאות לעצור את כל העבודה והייצור מפרי האדמה לשנה שלמה כל שבע שנים. הרמב"ם מנמק את השמיטה כתועלת לאדמה והשבחתה- ורבים פירשו זאת כהצהרת אמונה של הפועל שהאדמה אינה שלו אלא רק פיקדון בידיו ובשנת מנוחתה השם יברך את עמו וידאג להשלים את החסר בברכה עודפת בשנה השישית לשנים שיבואו אחריה.

זו ההוכחה שבמרוצת החיים והבלבול מחוקים במשתנים מתבטלים ונופלים בין כסאות הכנסת בשל מאבקי כוח מיותרים ומזיקים- חובה עלינו לעצור מדי פעם את המרוץ המטורף אחר כל מה שמעסיק אותנו יותר מדי בעולם הזה ופשוט להתפלל לבורא העולם שיברכנו וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו.

האמונה הפשוטה במי שאמר והיה העולם יכולה להציל כל אדם גם בזמנים הכי קשים ואחרי שבוע מהאסון האיום והנורא שאירע במירון- כנראה שהרבה מאד אנשים חושבים שזה נכון.

פינה שבועית חדשה: זכרנו לחיים שיש בהם
"אין דבר העומד בפני הרצון"

בתחילת השבוע התקיימה ההלוויה של ההרוג האחרון באסון מירון תשפ"א, אברהם דניאל אמבון ז"ל, בן 21 מארגנטינה, תלמיד ישיבת היכל יצחק בירושלים. אחד המספידים היה חברו הטוב, שעיה טולדנו, שהיה עמו במירון, וספד בכאב גדול: "אמרת שתבוא פעם אחת לרבי שמעון כי לא בטוח שתבוא יותר". אביו של דניאל, שהגיע מבואנוס איירס לישראל להלוויית בנו סיפר קודם לכן בקול שבור מדמעות כי דניאל לא רצה להישאר בארגנטינה אלא לברוח וללמוד תורה בישראל.

הנה סיפור מדהים על בחור צעיר שרצה בכל ליבו ולמרות הקשיים הרבים להגשים את הכלל היהודי הידוע "הווה גולה למקום תורה" וכאברהם אבינו הלך מביתו ומולדתו ומבית אביו ללמוד בישיבה בארץ הקודש וכשכבר היה כאן רצה פעם אחת להגיע להילולת הרשב"י במירון ולמרבה הצער והכאב לא שב משם.

זוהי הוכחה שכשאדם רוצה משהו כל-כך שום דבר לא יעצור אותו וכשהלב מבקש לעשות דבר חשוב ומשמעותי כלימוד תורה וחוויה רוחנית- גם אם האדם נמצא בקצה העולם הוא ימצא דרך להשיג את מבוקשו כל עוד יש לו את כוח האמונה והרצון.

יהיו הדברים האלה נר זיכרון לעילוי נשמת אברהם דניאל אמבון ז"ל האחרון שהובא למנוחות מהרוגי אסון מירון. ב"ה גם בשבוע הבא נאיר משהו משמעותי לחיי הכלל מחייו של אדם נוסף מ-45 חללי האסון הנורא. יהי זכרם ברוך והחי ייתן אל ליבו.

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]