בג"ץ דחה היום (ראשון) על הסף עתירה נגד הטלת המנדט להרכבת ממשלה על נתניהו. השופטים מינץ, קרא ואלרון קבעו כי אף שמסגרת שיקול הדעת של הנשיא אינה מוגדרת בחוק, נקבע בעבר כי השיקול המרכזי הוא הסיכוי של חבר הכנסת להרכיב ממשלה. כן נקבע כי מרחב הביקורת השיפוטית על הנשיא הוא מצומצם ביותר. העותרים חויבו בהוצאות.

במסגרת העתירה ביקשו העותרים מבית המשפט להצהיר כי החלטת נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת בנימין נתניהו, וכי החלטת חה"כ נתניהו לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה, הן החלטות הנגועות בחוסר סבירות קיצוני ועל כן דינן בטלות.

בעתירה התבקש בית המשפט לבחון אם טרם קבלת ההחלטה על ידי נשיא המדינה נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין בהתייחס בין היתר, ל"שיקולי ליבת ערכי היסוד שעליהם מושתתת שיטת המשפט הישראלית". העותרים ציינו, לאחר פירוט כתב האישום שהוגש נגד חה"כ נתניהו וציון חומרתו הרבה, שורה של נסיבות אשר לטענתם מצדיקות קבלת החלטה אחרת.

ביניהן, העובדה שחה"כ נתניהו חזר בו מהתחייבותו להכפיף עצמו ל"הסדר ניגוד עניינים", כפי שהתחייב במסגרת ההליך בבג"ץ שהוגש בזמנו נגד חוק ממשלת חילופים. לטענת העותרים די בהתנהלות חה"כ נתניהו בניגוד להתחייבותו המפורשת לחתום על הסדר ניגוד עניינים, עליה הובעה ביקורת חריפה במסגרת אותו הליך, כדי לקבוע כי הטלת תפקיד הרכבת הממשלה עליו נגועה בחוסר סבירות קיצוני. עוד נטען כי התנהלות חה"כ נתניהו עומדת בסתירה חזיתית למשטר הנוהג בישראל כמדינת חוק כאשר "הנזק ההרסני" שנגרם לאינטרס הציבורי ולשלטון החוק במדינה מחייבים גם הם את המסקנה בדבר בטלות ההחלטה להטיל עליו את הרכבת הממשלה.

בשל החסינות המוקנית לנשיא המדינה בהתאם להוראת סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה ציינו העותרים כי עתירתם אינה מופנית נגד נשיא המדינה עצמו אלא נגד החלטתו, בדרך של "תקיפה עקיפה".

בתגובתו טען היועץ המשפטי לממשלה כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענתו, בית משפט זה הכריע זה מכבר בשאלת הפעלת ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של נושא המשרה עצמו (חה"כ נתניהו) לקחת על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה ושלל אותה. כמו כן, למרות שהעותרים טוענים כי בעתירתם הם תוקפים את שיקול דעתו של נשיא המדינה "בתקיפה עקיפה", הלכה למעשה תקיפתם היא ישירה "בכסות מעין טכנית" כלשונו וביקורת בית המשפט על שיקול דעת זה מצומצם ביותר ואין מקרה זה מצדיק התערבות ולו משום שהחלטת הנשיא קשורה בטבורה להמלצותיהם של חברי הכנסת שאין מקום כלל להתערב בשיקול דעתם.

גם חה"כ נתניהו ביקש בתגובתו שהעתירה תידחה על הסף, בהדגישו שהלכה למעשה העותרים מבקשים מבית המשפט לשנות את תוצאות הבחירות; שיש לדחות את העתירה על הסף גם מחמת חוסר שפיטות והעדר סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת נשיא המדינה שהיא גם כך החלטה שביסודה שיקול דעת צר וטכני; שהסוגיות שהועלו בעתירה כבר נדונו והוכרעו ואין מקום להידרש להן בשנית; שהחלטת חה"כ נתניהו לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה אינה נתונה לביקורת שיפוטית ובכל מקרה ראש הממשלה יוכל להמשיך לכהן בתפקידו כל אימת שלא הורשע בדינו.

השופט דוד מינץ קבע כאמור, כי דין העתירה להידחות על הסף. תחילה ציין מינץ כי העותרים לא ביססו כל עילה משפטית לבחינת שיקול דעתו של מקבל תפקיד ציבורי, ועל כן אין סעד שבדין שניתן לגזור לגבי החלטת חה"כ נתניהו לקבל על עצמו את תפקיד הרכבת הממשלה.

ובאשר לביקורת השיפוטית על החלטת הנשיא, כתב השופט. "סעיף 7(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע כי נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך. הגם כי הסעיף האמור אינו מגדיר מהם הקריטריונים לפיהם יחליט נשיא המדינה על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, הרי ש"עצם החובה להתייעץ עם נציגי הסיעות מלמדת כי השיקול המרכזי האמור להנחות את הנשיא הוא סיכוייו של אותו חבר כנסת להרכיב ממשלה, לאור תוצאות הבחירות". הגם כי במצבים מיוחדים נשמעה הדעה כי רשאי הנשיא לשקול שיקולים נוספים מכוח שיקול הדעת הרחב המוקנה לו. מכל מקום, העותרים לא הצביעו על פגם שנפל באופן מימוש הסמכות הנתונה לנשיא".

השופט מינץ הוסיף, כי "לא למותר להזכיר כי לנשיא המדינה מעמד ייחודי כאשר גלומה במוסד הנשיאות סמליות מיוחדת, וכך גם נתונה לנשיא חסינות מוחלטת והיקף הביקורת השיפוטית על הכרעותיו הינו מצומצם ביותר. בראי המתואר, כמו גם נוכח פסיקת בית משפט זה על פיה תקופת בחירות (במובן הרחב) היא תקופה רגישה מבחינה פוליטית אשר ראוי כי בית משפט ינהג לגביה באיפוק ובריסון, אין העתירה מגלה עילה להתערבות".

עוד הוסיף השופט מינץ: "למעלה מן הצורך בעניין תקיפת החלטת נשיא המדינה, ולוּ "תקיפה עקיפה" (ומבלי להתייחס לכך שיש רגליים מוצקות לטענה כי העתירה תוקפת את ההחלטה בתקיפה ישירה והיא לובשת אך אצטלא של תקיפה עקיפה), יפים לענייננו דברים שנאמרו בעניין בן מאיר, שניתן לאחר שהטיל נשיא המדינה על חה"כ נתניהו את הרכבת הממשלה, בכנסת ה-21 (אם כי טרם הוגש נגדו כתב האישום), באשר לחפצם של העותרים כי נשיא המדינה יורה כי חה"כ נתניהו פסול מלשמש כראש ממשלה:

"עמדה זו של העותרים לא ניתן לקבל: היא אינה תואמת את אופיו של מוסד הנשיאות (שהוא ממלכתי וא-פוליטי במהותו); היא אינה מתיישבת עם תפקידו של נשיא המדינה בהליך הרכבת הממשלה (המתמקד באיתור חבר הכנסת שהוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכבת ממשלה); היא אינה עולה בקנה אחד עם המידע על פיו נדרש נשיא המדינה לגבש את הכרעתו (עמדות הסיעות השונות ביחס למועמד עליו הן ממליצות לשמש כראש הממשלה); היא אינה מתיישבת עם הליך הבחירות הדמוקרטי אשר סמכות הנשיא מהווה חלק אינטגרלי ממנו (במסגרתו נבחרו חברי הכנסת ה-21, ובכללם מר בנימין נתניהו); ובקיצור – היא בגדר עירוב מין בשאינו מינו".

"עוד יצוין כי גם לאחר הגשת כתב האישום נגד חה"כ נתניהו, סוגיית הטלת הרכבת הממשלה עליו, בהתייחס לאישומים שפורטו בהרחבה על ידי העותרים בעתירתם, נידונה ונבחנה בהרחבה במסגרת בג"ץ 2592/20, הגם כי על פי המסלול שבסעיף 10 לחוק יסוד: הממשלה, על פיו מודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת בתום התקופה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: הממשלה כי הוא אינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה ו"מחזיר" את המנדט להרכבת ממשלה לכנסת".

"באשר לסוגיית ניגוד העניינים לגביה העלו העותרים טענות שונות, הרי שגם לגביה נסתם הגולל משניתן לאחרונה פסק הדין בבג"ץ 3056/20, במסגרתו נקבע כי הסדר ניגוד העניינים בעניינו של חה"כ נתניהו נערך בסמכות והוא מחייבו וחזקה עליו כי ימלא אחר הוראותיו. מעבר לכך, היבטים נוספים של נושא ניגוד העניינים והשלכותיו תלוי ועומד לפני בית משפט זה במסגרת בג"ץ 2268/21 ולכן איננו קובעים כל מסמרות בנושא זה".

השופטים דחו את העתירה וקבעו כי העותרים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך של 5,000 ש"ח.