זה היה מצמרר כאשר במהלך השבעה על אשתו, בדיוק ביום ההולדת החמישים ושתיים שלה, קם השליח הראשי למרכז אפריקה הרב טולילה ואמר: ״עד עכשיו היו מגבלות הגוף על אשתי, ועכשיו משעה שנפטרה היא אפילו יותר איתנו״.

בעודו עומד בתווך בין המנחמים והמנחמות הרבים שהגיעו, המשיך לתאר איך במהלך ימי השבעה מגיעים כל הסיפורים הנפלאים על הפעילות שזרעה אשתו במשך שלושים שנה ולא תמיד זכתה לראות מה צומח.

לראשונה יוקם בית חב"ד בזמביה, דרום אפריקה, כחלק מפעילות בתי חב"ד ביבשת. זמביה תהיה המדינה ה־11 שבה פועל בית חב"ד קבוע במדינות מרכז אפריקה, והיא תצטרף למדינות אוגנדה, אנגולה, אתיופיה, גאנה, קונגו, חוף השנהב, טנזניה, ניגריה, קניה ורואנדה.

הקהילה היהודית בזמביה, שנמצאת בדרום־מרכז אפריקה, הגיעה לשיאה עם יותר מ־1,000 חברים בשנות החמישים של המאה הקודמת, וחלק ניכר מהם היו יהודים שנמלטו מאירופה בשואה. במהלך השנים הלכה הקהילה והצטמצמה, ובשנים האחרונות חלה התפתחות יהודית ברחבי היבשת.

בית חב"ד החדש נפתח בנסיבות מצערות. ביום שישי האחרון נפטרה הרבנית מרים בן טולילה, שליחת חב"ד הראשונה לקונגו, בגיל חמישים ושתיים בלבד, לאחר שחלתה במחלה קשה. במהלך השבעה ובנוכחות סגן שגריר זמביה בישראל הודיע השליח הרב שלמה בן טולילה, בעלה, על פתיחת המוסד החדש לזכרה של רעייתו המנוחה.

ככה זה אצל יהודים, הנצחה ביהדות לא עוסקת בעבר אלא מלמדת על העתיד. שמעתם פעם על כיכר רבי עקיבא? או צומת משה רבנו? מפני שמה שמנציח אותם הוא התורה ותלמידי התורה שהיו הליבה שלהם. הזיכרון היהודי מתמקד בתכונה והייחודיות שהיו לאדם שנפטר ובשאלה איך להפוך את זה לנושא שמעבירים לעולם.
בפרשת "תזריע" מובאים רוב דיני הצרעת. והרי השם "תזריע" רומז להתהוות של חיים חדשים ולא למצורע, שעליו אמרו חז"ל שחשוב כמת? אלא שהצמיחה היא בגאולה, לכן דווקא פרשה זו נקראת תזריע, ללמדנו את מהותם הפנימית של כל הנגעים שעליהם מדובר בהמשך הפרשה. המטרה היא – להזריע ולהוליד מציאות חדשה באדם, יהודי טהור וטוב יותר.
זו גם המשמעות הפנימית של הגלות. בגלות אנו זורעים מצוות ומעשים טובים, בתוך מציאות קשה, רוויית ייסורים וצרות. ולשם מה? כדי שהללו יצמחו בביאת המשיח. השכר שיינתן בזמן הגאולה אינו דבר נפרד מעבודתנו הנוכחית. להפך: השכר אינו אלא הצמיחה והאור של המצוות שזרענו בזמן הגלות. ובקרוב ממש נראה כל זאת בעינינו, בביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.

הכותבת: מירי שניאורסון – מנטורית ברוח יהודית, נשיאת ארגון הנשים נפלאו"ת.