אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר את שינוי הלשונות של 'שיקוץ הנפש' לבין 'טומאת הנפש', שיש הבדל במאכלות אסורות, בין אכילה במזיד לבין אכילה בשוגג, שלמרות צריכים ישראל להיזהר לבל יכנסו לפיהם מאכלות איסור ואפילו בהיסח הדעת, כי במציאות הזה של הטימטום דין השוגג כדין המזיד כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש האדם אפילו בהיסח הדעת, אלא שנשתנה סוג וחומר הפגם בין שוגג למזיד, שבמעשה המזיד נעשה הנפש בעצמו 'שקץ', ובמעשה שוגג, הנפש תיטמא ותיטמטם.
עוד מוסיף רבינו הקדוש, כי האוכל משרצים תיעשה נפשו עצמה בחינת 'שרץ', וזהו כוונת הפסוק 'אל תשקצו את נפשותיכם' שלא תעשו גוף נפשכם ל'שקץ', על ידי אכילתכם.
[אור החיים שמיני פרק יא פסוק מג]