זה היה מוזר. באמצע בית קברות נוכרי בנמביה פסע רב מעוטר בפיאות וזקן לצד אישה מקומית. "הנה, עוד רגע ונגיע". אמרה לרב.

היא נעצרה ליד אחת המציבות. "זו המצבה של בעלי" היא אמרה בדמעות. "הוא היה שמח מאוד לדעת שרב יבקר בקבר שלו".

הרב סקר את המצבה. בראש המצבה, באותיות הפוכות, נכתב: "כשר לפסח".

האישה הסבירה כי במשך שנים רבות היא חיה עם בעלה שהיגר מלונדון, אך הוא מעולם לא סיפר לה על מוצאו. רק על ערש דווי חשף כי הוא יהודי וביקש ממנה להזכיר זאת במצבה שתקים על קברו. הפריט היהודי היחיד שהיה ברשותו היה חפיסת מצות עליה שמר במשך השנים. הוא הצביע על צמד המילים "כשר לפסח". "אנא חקקי זאת על מצבתי", אמר. היה זה המשפט האחרון שלו.