הריון הוא לא דבר פשוט, כל הזמן צצים סיכונים וחוסר וודאות. בין הגלים האלו של ידיעה ושל חוסר ידיעה, באו תפילות מצד אחד, והודיה מהצד השני – כאשר דברים התבררו על הצד הטוב.

שטוב מספר: "התהליך הזה שאב אותי למקום שלא הייתי בו קודם, קשיים שלא הכרתי קודם, ושלווה מיוחדת אחריהם. ככה ערב אחד אחרי אירוע קפצו לי המילים "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", שהשתנו ככל שהלידה התקרבה למילים "נשמת כל חי", הפחד הפך להודיה. ו'הלל' – לכל אחד יש את הדרך שלו, שהוא לומד לאט לאט, למצוא את השביל שלו, את ההלל שלו. ואלו הם המילים שהוספתי בסוף השיר, "ה' תפתח לי את הלב – בבקשה תן לי להלל, ה' תפתח לי את הלב – בבקשה תראה לי את הדרך – בבקשה תראה לי את הדרך שלי דווקא שלי".

את השיר הוא מקדיש לבנו הבכור הטרי – 'לביא שיר חדש', שיזכה יום אחד להלל ולשבח, ולשיר את השיר של עצמו.