ישנה מנהג בפורים שמוזכר ברמ"א בסימן תר"צ סעיף יז, להכות את המן.

במשך 2500 שנים אנחנו ממשיכים מידי שנה, להכות את המן.
כל שנה בפורים בקריאת המגילה,כשמזכירים את המן,רוקעים ברגלים או בצורות אחרות שונות ומשונות בבחינת "וכל המרבה הרי זה משובח".

במה "זכה" המן לעונש שכזה,שמתמשך במשך אלפי שנים?
וכי היו חסרים צוררים לישראל במשך הדורות?
לא מצינו סוג שכזה של עונש מתמשך אצל אף אחד?

ואם נראה לכם שזו שאלה שמתאימה לפורים,אז אגלה לכם גילוי נאות שאת השאלה הזאת מקשה הגאון הרב שמשון פינקוס.

התשובה שהוא עונה,מדהימה.

מרדכי הצדיק כששמע על הגזירה,
שהקב"ה חתם על הגזירה,
לקח את הילדים הקטנים,זעק זעקה גדולה ומרה בשער המלך,וצוה על הילדים הקטנים לצום שלושה ימים ושלושה לילות.
חז"ל אומרים שהאמהות היו בחוץ,רצו להביא לילדים הקטנים קצת אוכל,
אבל הילדים נשארו בפנים,בתוך הבית מדרש.

הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת עוררה את מידת הרחמים של הקב"ה על בניו.
"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"- הקב"ה כביכול "לא יכול לישון".
כשאבא מפעיל את רחמיו על בניו זה ללא גבולות.
ברחמים אין חוקים.
זאת היתה העצה היחידה להציל את עם ישראל.
מרדכי הצדיק הבין שבמצב שנוצר אי אפשר לפעול בכללים הרגילים.
השערים נסגרו.
צריך למצוא דרך עקיפה שמסוגלת לעקוף החוקים והכללים.

הילד שלי הקטן – בן 4, ביקש ממני שאתן לו לשתות.
שאמזוג לו מהבקבוק לכוס.
אני,כמו אבא טוב,רציתי שיאמר את המילה "בבקשה".
אז כשהוא סיים את המשפט "אבא,תן לי לשתות",הסתכלתי עליו ואמרתי "ב….,ב…."( מנוקד הסגול),לרמוז לו לומר "בבקשה".
אבל..הוא לא הבין.
כשהמשכתי לומר "ב…,ב…" ,הוא הסתכל עלי, בתמימות של ילד ואמר "ב…כוס".

באותו רגע פשוט הרגשתי את התמימות הטהורה שלו.
לא עניין אותי בכלל באותו הרגע לחנך אותו..
הוא קיבל גם שתיה וגם נשיקה.

ישנם רגעים שבהם אין כללים וחוקים.
ברגע שהוא הצליח לעורר אצלי רגש של אב לבן
נעלמו החשבונות.

בפורים זהו יום שיש בו אהבה מהקב"ה בלי גבול,כי לרחמים של אב על בנו אין גבולות.
הקב"ה שופך עלינו את כל האהבה,כדי שנוכל לקבל את כל השפע.

פורים הוא היום שבו אפשר לזכות בהכל ללא גבול,כי זהו יום של רחמים של אב על בניו.
ושמידת הרחמים פועלת,הכללים הרגילים נסוגים.

זוכרים את השאלה איתה פתחנו?
העונש של המן הרשע שלא נגמר?

היות וההצלה של עם ישראל הגיעה מכח התעוררות הרחמים של הקב"ה על בניו.
רחמנות על ילדים קטנים שצמים וצועקים.
אז המן הרשע כשנענש,מקבל את הצד השני, מכה של רחמים.
זאת מכה שאין לה גבול,אלפי שנים…..

הרעיון הזה של הרב פינקוס הוביל אותי לדבר נוסף.
בפורים יש מצוה לשמוח.
למה דוקא בפורים?
לאורך כל ההיסטוריה קמו עלינו צוררים למינהם,והקב"ה הצילנו מידם.
למה השמחה מיוחדת בפורים?

אחת מהשיחות ששמעתי מראש הישיבה הגאון רבי משה חדש זצ"ל,זכורה לי במיוחד. האמת.., משפט אחד מתוכה נחרט בזכרוני.
זה היה לפני "בין הזמנים" של ניסן.
הוא כדרכו דיבר מתוך רגש עז.
הוא אמר,
"דעו לכם,אני אומר לכם משהו שכנראה לא תוכלו כרגע להבין אותו,אך תאמינו לי שזו האמת.
כשתגיעו הביתה ואבא או אמא יבקשו מכם לעשות משהו,להושיט יד,
הדבר הכי חשוב הוא,לעשות מתוך שמחה.
כי מה שהכי חשוב לאבא ואמא זה לראות אתכם שמחים ומאושרים."

והאמת היא שהוא צדק פעמים.
א.באמת באותו רגע לא הבנתי.
ב.היום אני מבין את מה שהוא אמר,כל כך בהירות,זה כל כך פשוט וברור,כך שלא מובן לי למה זה בכלל צריך להאמר.

אין יום יותר מתאים לשמחה מאשר פורים.
ביום שבו הקב"ה מפעיל את רחמי אב על בנו,
ביום שבו כל השערים פתוחים ללא גבולות.
ביום שבו אנחנו לא עושים השתדלות ובכל אופן מקבלים.

דבר אחד מוטל עלינו.
זה היום שבו אנחנו צריכים "להפעיל" את השמחה.
זה מה שאנחנו יכולים "לתת".
זה מה שהאבא מצפה,שנהיה שמחים ומאושרים