ויהי בימי החש בראש
המילה "מסורת" מזכירה את המילה "מסמרים" (ונכון שהיא יותר מזכירה את המילה "מסור", אבל תשאלו כל רב פורים אחרי יותר מדי דלק שישמח לבב אנוש ויעשה כאב-ראש והוא יגיד לכם שלא מדקדקים בדרשות פורים ומי שעושה את זה כנראה לא הבין את המשפט חייב איניש לבסומי וצריך לעזור לו).

ממש כמו המסמר, גם המסורת קבועה וקיימא וחוזרת על עצמה בכל פעם מחדש ובשל כך נוצרו מנהגים והרגלים שאינם משתנים ואם מנסים לשנותם יש הרגשה שמשהו לא נכון וטבעי ובדרך כלל זה משפיע על מצב הרוח ואפילו על ההרגשה הפיזית. ואל תגידו שהנהלים לפורים השנה לא גרמו לכם כאב-ראש קל ורצון להעבירו בכוס ישועות אשא (בתנאי שאבטיח שאחריה לא אסע).

ברור לכולם ששינוי במנהגי הפורים זה לא שמח ומבדח ואין בכך סיבה למסיבה. אבל כשם שיש שבעים פנים לתורה, כך גם למציאות יש הרבה זוויות ראיה וכדי להתמודד אתה בצורה ראויה אני ממליץ לבצע קפיצה מחשבתית אחורה לעבר הרחוק ולחשוב על מה שקרה בפורים בימים ההם, לפני שמגילת אסתר נכתבה והפכה חלק מרב-מכר.

האמת שאם מסתכלים בעיון (וכמובן שלפני המשתה שמקשה על האבחנה הנכונה) בסיפור המגילה, קשה מאד להבין איך פורים הפך לחג הכי שמח בשנה, כי מצבם של היהודים בשושן היה בלשון ימינו "על הפנים" וזה עוד הרבה לפני שחייבו לשים עליהם מסכות כל הזמן.

אז מה היה לנו שם?
מלך מגלומן המתואר כטיפש שעשה משתאות בלי הגבלה עם כלי המקדש ואת אשתו גרש (אין קשר לזרש), מלכה חדשה שהסתירה את זהותה עם דוד שמשגיח מרחוק ומהיועץ החדש של המלך עושה צחוק, אויב צר ואכזר המכונה הרשע שעלה לגדולה ונעלב מכך שהדוד הסודי של המלכה לא נופל לרגליו, וגם מזימה נוראה להשמדת יהודים שהפכה בנס ליומיים של משתה שמחה שירים וריקודים.

ברוך השם הסוף של המגילה הכי טוב שיכול להיות – אך בחלקים נרחבים ממנה יש מציאות נוראה ומסוכנת של התבוללות, סכנה קיומית לכל היהודים, פחד אבל וזעקה, ופתאום- הכל משתנה לטובה והיהודים ובראשם אסתר המלכה ומרדכי היהודי מביאים למהפך וחוגגים את ניצחונם.

המהפך החל אחרי שאסתר ניסתה להסביר למרדכי מדוע היא אינה יכולה להציל את כל היהודים מהמזימה הנוראה ודודה משיב לה בחכמה במשפט מפורסם שמצוטט לדורות כמקור לאמונה תקווה ומוטיבציה: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

פרשנים רבים התעכבו על משמעות המילים "ממקום אחר" וניסו להסביר זאת בדרכים שונות.

בהתבוננות בראיה לאחור על הסיפור כולו, ובתשובת אסתר למרדכי, ניתן להבין את הדרך היחידה להילחם בתפיסת המן הרשע שתיאר באוזני המלך אחשוורוש את היהודים כ-"עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". והתשובה לכך היא "לך כנוס את כל היהודים". היכולת המופלאה של העם היהודי היא להאמין שכשדרך אחת נחסמת – יש צורך בחשיבה מחדש ובאמונה שניתן להחליף את המצב הקיים והישועה בוא תבוא "ממקום אחר".

נכון שהדעות של היהודים שונות ולא פעם וגם לא פעמיים סיבכו אותם בצרות, נכון שאחדות זו מילה יפה שמתבלטת במיוחד בכל מערכת בחירות כל כמה חודשים אבל במציאות קשה מאד ליישם אותה, ונכון שהתרגלנו לקיים את ימי הפורים בדרך מסוימת וקשה מאד לקבל את העובדה שהשנה צריך לשנות הרבה דברים ולוותר על "כנוס את כל היהודים".

אבל גם כשהמציאות קשה לעיכול כמו משלוח מנות שעבר עליו הפסח- צריך להאמין שגם במצב הקשה והמורכב ביותר ובאילוץ המחייב לשמוח בתוך הבית פנימה ולא בשמחה מתפרצת החוצה גם אחרי שמונה וחצי בערב- בכל מצב ובכל זמן ובמיוחד בימי הפורים- רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.

כל מקום שנכניס לתוכו את השמחה היהודית הפשוטה ואת האמונה במי שאמר והיה העולם שאינו מוזכר במגילה אך פועל בהסתר בכל פרקיה יהפוך בקלות למואר ונהדר- וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר!

ויבקשו לשלוח יד במלך
פעם ילדים היו מתחפשים למלכים והיום נראה שגם המבוגרים לא רוצים למלוך. טוב, אולי יש אחד שכן רוצה. אבל ברצינות, אם בעבר המלוכה נחשבה לתפקיד מכובד שגם האנשים הפשוטים חולמים עליו ולפחות פעם או פעמיים בשנה מרגישים כמלכים, העולם המודרני מלמד שמלוכה יכולה בקלות להפוך למלוחה באופן מוגזם-כלומר להפוך את השליטים לחסרי טעם ולמטרה לחיצי הביקורת.

כששומעים בחדשות כיום על מדינות עם מלוכה התחושה היא שרוב הממלכות הופכות לליצני חצר ורוב המלכים נמצאים על הכוונת בין אם מדובר במטאפורה למקלדתם החריפה מפלפל שאטה של עיתונאים משמיצים ולא מרוצים ובין אם זו חלילה כוונת אמיתית של קיצונים העוקבים אחר המלכים מרחוק בעיניהם ומתכננים בראשם את מפלתם בדרך שתהפוך אותם למבוקשים נרדפים וכלואים לכל החיים.

גם במגילת אסתר הייתה כזכור מזימת התנקשות אך היא מתוארת בכמה שורות ומוזכרת במגילה רק כדי להעצים בהמשך את השפלת המן הרשע שנאלץ להאדיר את מרדכי היהודי בגלל שהמלך נזכר לילה אחד שהציל את חייו ולא קיבל פרס מהפרסי.

בעולם האמיתי של ימינו המלכים יורדים מגדולתם בהדרגה ואלה שמרגישים כמלכים (טראמפ למשל) מגלים לפעמים שגם הם מפסידים וחוזרים לחייהם הרגילים. אולי זה אומר משהו לכל אדם שמרגיש את כובד ניהול ממלכתו הפרטית במיוחד בזמנים לא פשוטים ומאתגרים וחש שזה לא פשוט להיות פשוט.

כל עוד יש אנשים שנותנים כתף לטובה במקום לשלוח יד לרעה צריך לשמוח ולקוות שיגיע במהרה היום ההוא בו יהיה השם למלך על כל הארץ.

רצוי לרוב אחיו
בכל שנה בסופה של מגילת אסתר יש אנשים שבוודאי מתחשק להם להרעיש עוד פעם אחת ולא בהמן במחאה על כך שנכתב שמרדכי היהודי רצוי "לרוב אחיו" ולא לכולם. למה היהודים לא יודעים לפרגן כמו שצריך, ועוד לאחד משלהם שעלה לגדולה?

אבל האמת היא שאין על מה למחות ויש פה גילוי נאות ונכון של כותבי המגילה שכשם שכתבו את כל הסיפור כפי שהיה באמת כך לא הסתירו את העובדה שלא כולם היו מרוצים ממדרכי כפי שמפרש רש"י :"מלמד שפרשה ממנו מקצת סנהדרי לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".

הדקדוק בתיאור המציאות והגילוי הנאות שופך את אור האמת על כל המגילה כולה וגם מלמד שמי שמתקרב למלכות עלול לשלם מחיר אישי לא פשוט.

האם בגלל זה אין צורך להשתדל ולכל הפחות להתפלל בשלומה של מלכות? נהפוך הוא!

פורים שמח!

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]