"ה׳ נתן, ה׳ לקח, יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם. בלב שבור ועיניים דומעות עד כאב, מצטערת לבשר לכן שהלילה איבדנו את הילד שלנו. הילד שחיכינו לו 21 שנה, את העובר המתוק שכל עם ישראל התפלל בשבילו. החזקנו אותו, חיבקנו אותו חזק ונפרדנו ממנו בכאב. הוא היה רק בשבוע 24 אבל כל כך ברור וחמוד. שכב לו בשלווה כאילו רק הלך לישון", כך בישרה אושרית אברג'יל, אושיית תקשורת שהפכה את היגון לפעולה של מי טהרה ובזכותה ייבנה מקווה מיוחד לנכות.

"אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, יש דברים שקשים לעיכול ובוודאי שנרצה לשאול שאלות. אבל כשם שאדם מברך על הטובה כך צריך לברך על הרעה. עברנו שעות קשות מאוד… בוודאי ייקח לנו זמן להתאושש ולהתאבל על הילד שלנו. אבל זכיתי! זכיתי ולצדי יש את נחמיה, עם האמונה החזקה והביטחון בה׳ ובמעשיו. והוא זה שמחזיק אותנו… והחשוב מכל, מאמינים באמונה שלמה שכל  תפילה או דמעה, קבלה או תרומה למיזם החשוב לבניית מקווה טהרה, לא הולכת ריקם… אנחנו רוצים להגיד לכם תודה! ובבקשה, אל תפסיקו להאמין בניסים, הם עוד יגיעו, אנחנו בטוחים." אושרית הפכה את המר לים, בדיוק כפי שעשתה מרים (מר-ים) במצרים.

בפרשת בשלח אנו רואות את כוחן וזכותן של הנשים. "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה" – למרים הנביאה ולכל הנשים הייתה ודאות וביטחון בה'. ‎הן האמינו שיצאו ממצרים ועל כן הכינו מראש את התופים עוד בהיותן בגלות. ‎מרים דאגה להפוך את לב הנשים להוציאן במחול. היא חיה עם רצון ותשוקה לגאולה.

ההבדל בין המילה מרים שהופכת את המר לים לבין המילה מצרים היא האות צ', שמסמלת צדיק. מרים, שהייתה האחות הבכירה ובעצמה נביאה, סמכה על אחיה הקטן – משה רבנו, שיוציאם ממצרים כי ידעה שרק בזכותו של הצדיק נוכל לצאת ממצרים.

‎בואו נהיה כולנו מרים, למרות הצרות והייסורים. נחיה בתחושה ובידיעה שהגאולה כבר כאן, נכין את האווירה ואת הוודאות שהנה משיח כבר בא.

‎הידיעה שאנחנו בידיים של הקב"ה והוא מהפך את הכול לחיים טובים ומאושרים ומשנה את התמונה מתודעה של פחד להבנה שהפחד היחיד הוא יראת ה׳ הטהורה לשמוע את דבר ה'.

‎אמונת הנשים היא אמונה פרקטית, אמונה מעשית ולא מופשטת, המתבטאת בקיום מעשי של המצוות.

בקירוב הגאולה יש תפקיד מרכזי לנשים. הרבי מליובאוויטש השקיע רבות מתוך תפיסה שלנשים יש כוח לרומם ולהעיר את העולם. בפרשתנו, פרשת בשלח, מודגשת מעלתן של נשי ישראל: "אז ישיר משה ובני ישראל… ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" – שבזה מודגשת מעלת הנשים על האנשים, שהשירה שלהן הייתה מתוך שמחה יתרה – בתופים ובמחולות, ועד כדי כך ש'מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים, והוציאו תופים ממצרים'.

בזכותן של נשים צדקניות שבדורנו – באה הגאולה האמיתית והשלימה!