מעבר לאתר המותאם




    1

    אור החיים היומי | צפו

    הרב ברק בן ניסן No Comments on אור החיים היומי | צפו

    'רבינו האור החיים הקדוש נלחם עם הסטרא אחרא, ומסר את נפשו להסתלק בגיל צעיר – כדי לקרב את הגאולה'

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות מוקלטות

    גם בפייסבוק

    היום ברדיו

    [daily-schedule schedule=1]

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    בפרשתינו רבינו הקדוש מספר על עצמו שהוא נלחם עם כוחות הטומאה. וזה לשון קודשו: 'וכדבר הזה ובחזיון הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכוחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר'. עד כאן לשון קודשו.

    למרות שרבינו הקדוש בענוונתנותו כתב שזה היה בחלום הלילה, גילו לנו צדיקי הדורות שזה היה מלחמה פיזית בפועל. ובספר ליקוטי מעשיות (מאת ר' ישראל בן ששון ירושלים תרס"ט, דף ב' ע"ב) כתב על דברי רבינו הללו: 'שמעתי אומרים שמרוב חסידותו וקדושתו וענוונתנותו מסתיר ומעלים דבריו, ואינו אומר כי שמע הכרוז, או ראה וידע מה שנגזר למעלה, אלא היה מראה ומרכיב הדברים בדמיונות ובחזיונות ובחלומות, והכל עשה מגודל הענווה והצניעות שהיה בו, שהיה מתנהג כל ימיו בהצנע לכת'.

    ובספר 'מלכי רבנן', סיפר הגאון רבי יוסף בן נאים זצ"ל מפי השמועה, כי בהגיע רבינו הקדוש לעיר הקודש ירושלים בשנה האחרונה לימי חייו, הלך להתפלל בכותל המערבי, ובשעה שהיה שוטח תפילתו ומתחנן בעד ישועת ישראל, ראה דמות אשה שחורה הניצבת לעומתו, שבעתיים גדלה הבהלה, כאשר שמעה רבינו הקדוש שהיא אומרת לו בפירוש: 'אני קליפה וניתנה לי הרשות לרדוף אותך בשנה זו' – היא שנת הסתלקותו.

    ב'ילקוט יוסף' (ירושלים תרצ"ד) להגאון רבי יוסף ילוז זצ"ל, מחכמי טבריה, הביא אגדה זו בשם זקני ירושלים, והוא מציין בהקשר לזה את דברי רבינו הקדוש בפרשתינו, שנלחם עם הסטרא אחרא, ובמסירות נפש למען כלל ישראל, לחלץ את קהל עדת ישורון מטומאה ומגזירה, היה מוכן רבינו הקדוש להסתלק מן העולם.

    לאחר פטירתו של מרן החיד"א זצוק"ל מצאו בין כתביו מעשה שכתב לזכרון. וזה תורפו:
    בליל הושענא רבה שנת תק"ג, השנה האחרונה לחיי רבינו האור החיים הקדוש, היה יושב ואומר ה'תיקון' בכוונות ויחודים, פניו מאירות כפני החמה וכקרני הוד ניכרים לכל מביט, בגדי לבן לגופו וכל חזותו אומרת קדושה וכבוד.

    בשעת חצות, קם רבינו הקדוש ממקומו ונכנס לחדרו, פשט בגדי לבן ולבש בגדי קדרות, גלימה שחורה, ונפל על פניו בפישוט ידיים ורגליים ונתן קולו בבכי תמרורים.

    צערו ובכיו נמשכו גם לאחר שעלה השחר, אז התפלל שחרית ומוסף ושב לאבלו ויגונו.

    רק לקראת כניסת החג, שב ולבש בגדי לבן ובא בין הקהל.

    לאחר צאת החג, שאל מרן החיד"א את רבינו הקדוש לפשר הצער והיגון אשר תקפוהו באחת. ויספר לו, כי היתה השעה שעת רחמים ורצון, והצליח בתפילתו לקרב קץ משיחנו, ולהביא גאולה ופדות לעמנו.

    ראה הסטרא אחרא כי עלתה בידו וקנאה אכלתו. וכדרך שמסופר בגמרא שהיה השטן מתאמץ בלילי יומם דכיפורי להחטיא את יהודי נהרדעא לבל יבוא משיח בהתעוררות היום הקדוש, כך הכניס כל כוחותיו באותה שעה שיחטאו יהודים בכל מקום שהם. ועד כדי כך הצליח מעשה שטן, שפקודת הגאולה התחלפה בגזירת כליה רחמנא ליצלן (ה' יצילנו)

    וסיפר, כי כה גדולה היתה הגזירה, עד שלא היה מסוגל לבטלה מעל בני ישראל, אלא במסירות נפשו עליהם.

    [אור החיים ויחי פרק מט פסוק יא. ספר נר המערבי]



    0 תגובות