בתחילת השנה האזרחית, יכנסו לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אותן גיבשו במחלקה למשפט ציבורי-חוקתי בייעוץ וחקיקה שבמשרד המשפטים, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, יחד עם צוות בראשות מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט (בדימוס) משה גל. 

העבודה על הרפורמה החלה עוד ב-2014, בתקופת שרת המשפטים ציפי לבני. ב-5 בספטמבר 2018 התקינה שרת המשפטים איילת שקד את התקנות, שהיו אמורות להיכנס לתוקפן בפברואר 2019. לאחר מכן נדחתה כניסתן לתוקף לספטמבר 2019, שר המשפטים אמיר אוחנה דחה את כניסתן לתוקף לספטמבר 2020, ושר המשפטים שבא אחריו, אבי ניסנקורן, קבע שהתקנות ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2021.

במשרד המשפטים מצהירים כי "הרפורמה בסדר הדין האזרחי נועדה להבטיח הליך הוגן יותר, לספק לאזרח שירות משפטי איכותי ונגיש מבעבר, לחזק את חובת השקיפות בין הצדדים ולהביא לקיצור ההליך המשפטי". 

לכאורה, נשמע פנטסטי. עבודה רבת שנים שהניבה פרות ראויים. אך האם כך הם פני הדברים? כפי שנראה בשורות הבאות, לא בטוח. 

משפטנים בכירים מתריעים מפני כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, שרומסות לטענתם את זכויות האזרח לחלוטין ופוגעות בזכות היסוד של גישה לערכאות.

פגיעת התקנות בבתי הדין הרבניים

בין היתר, על פי התקנות החדשות, אזרח שיבקש לאשר פסק בורר של בית הדין הרבני שהכריע בסכסוך על פי דין תורה (ההליך הפשוט הקיים לכך כיום התאדה במסגרת הרפורמה) יצטרך להגיש תביעה רגילה ולעבור את כל משוכת ההליכים המקדמיים – בהם דיון מקדמי ופגישה לצורך גישור –, שהם, לדברי המשפטנים 'מיותרים ובזבזניים בכל תיק', אך במיוחד במקרה שבו כבר יש בידי בעל הדין פסק דין.

בית הדין הרבני בתל אביב • אילוסטרציה

יונתן סינדל, פלאש 90

מבנה כתבי הטענות מסורבל וחסר היגיון, ונקבע להם מספר עמודים אחיד, מצומצם (פרט לתביעות בסכומי עתק, מעל ל-2.5 מיליון ש"ח), ללא קשר למורכבות התביעה. לתובע לא יהיה אף למי לפנות כדי לבקש החרגה. ואם כתב התביעה אינו ברור, לא תהיה לנתבע דרך לבקש הבהרות קודם שיהיה מחויב להשיב. 

הליקויים

הליקוי המרכזי עליו מצביעים המשפטנים המבקרים את הרפורמה, הוא העובדה שהתקנות החדשות מעניקות כוח בלתי מידתי לשופטים. לדבריהם "אין דמוקרטיה מערבית המסתפקת ב-180 תקנות. בכולן יש מאות רבות של תקנות המורות לשופט כיצד ינהג בכל שלב של ההליך".

כך למשל, על פי התקנות החדשות, בית המשפט מוסמך להטיל על בעל דין הוצאות (ללא הגבלת סכום), לטובת בעל הדין שכנגד ואף לטובת אוצר המדינה (כלומר, קנס), וגם למחוק את כתב הטענות של בעל דין, שלטעמו של השופט נקט פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו, וזאת אף בטרם התקיים הדיון בתיק לגופו, ובין אם בעל הדין וב"כ פועלים על פי הדין והתקנות אם לאו.

בית המשפט אף מוסמך ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן, אך התקנות אינן מורות לשופט כיצד יפעיל את שיקול דעתו בעת שהוא משתמש בסמכות רחבה זאת. 

כך, לדוגמה, הרפורמה מחייבת את השופט לקבוע הוצאות לגבי כל בקשה שמוגשת לבית המשפט, ללא קשר לתוצאת המשפט. לדברי המשפטנים, הוצאות כאלה עלולות להסתכם בסכומים נכבדים ביותר, אלפי שקלים, שיוטלו עוד בטרם השופט שמע את העדים בתיק עצמו ובטרם יוכל לגבש דעה מי הצד שהדין עימו. בעל דין, אף אם הדין עימו אך מטעם כלשהו לא ימצא חן בעיני השופט, עלול למצוא עצמו נושא בהוצאות שיבטלו את כדאיות הדיון ואת יכולתו לממש את זכויותיו על פי דין. 

הפגיעה באוכלוסיות החלשות

המשפטנים המבקרים את הרפורמה מציינים, כי במיוחד גרועה הרפורמה לבעלי דין הנמנים עם אוכלוסיות חלשות, עקב שורת פעולות והליכים יקרים, בזבזנים ומיותרים, שיאריכו וייקרו את ההליכים. כך, למשל, יידרשו תובעים שנגרמו להם נזקי גוף להגיש חוות דעת רפואית, שעלותה כ-15,000 ש"ח (ובתיקי רשלנות רפואית אף עשרות אלפי ש"ח) מיד עם הגשת התביעה, וזאת על אף שבשלב זה עדיין אין בידיהם הפרטים הנחוצים, ייתכן שהנזק טרם התגבש ועל אף שהשופט, בעת הדיון שיגיע במועד מאוחר בהרבה, הוסמך למנות מומחה מטעם בית המשפט.

כמו כן, טוענים מבקרי הרפורמה, כי התקנות גם הגבילו מאוד את יכולתו של התובע לברר את עובדות המקרה (למשל, אם מדובר ברשלנות רפואית – מה הנהלים המחייבים בבית החולים, מה היה בחדר הניתוח, או אם נפל ברחוב – ממה המפגע, האם היו אירועים קודמים, מתי שיפצו, וכו') באמצעות שאלונים, האפשרות לבקש מהצד שכנגד פרטים נוספים התאדתה, וכך ייצא שמי שידו אינה משגת לממן חוקרים פרטיים, יתקשה מאוד להוכיח את זכויותיו. כך גם הצורך להכין רשימת בקשות ורשימת עדים בטרם התבררו העובדות.

גם שורת ארגוני נכים ואוכלוסיות חלשות מתנגדים לתקנות ומוחים על כך שקולם לא נשמע כלל לגבי הקשיים והחסמים שהרפורמה בתקנות תעמיד בפניהם בעת שיבואו לקבל את יומם בבית המשפט. לטענתם, הרפורמה תפגע קשות בסיכוייהם לממש זכויות המגיעות להם על פי דין.

מקבלי החלטות חדשים

עוד אומרים המשפטנים, התקנות יצרו מקבלי החלטות חדשים – מזכירים משפטיים ועוזרים משפטיים, שיחצצו בין השופט לבין בעלי הדין, וזאת מבלי שיהיו כפופים לכללי אתיקה או לנציב התלונות על השופטים והרשמים. הסמכות שהוענקה למזכיר המשפטי, לקבל או לדחות מסמכים משפטיים, מרחיקת לכת. גם לא ברור למי הם כפופים (למנהל בתי המשפט? לנשיא בית המשפט בו הם מכהנים?), מה תנאי הכשירות שלהם, הצורך בקיום מכרזים כדי להעסיק אותם, וכו'.

מבתי המשפט לעומת כן הוסרו במסגרת הרפורמה ההגבלות שדרשו מתן פסק דין תוך 30 יום לאחר הדיון והחלטות בסעדי ביניים תוך 15 יום. פסק הדין יכלול רק את תמצית הנימוקים. ערעור ניתן יהיה לדחות על הסף ללא נימוק וללא דיון. 

מאחר שערעורים בעניינים פרוצדורליים כמעט שלא יגיעו לבית המשפט העליון, שהוא הערכאה היחידה המוסמכת לקבוע תקדימים, צפויות שנים ארוכות של אנדרלמוסיה, וידוע שאי ודאות דיונית מקשה על צדדים להתפשר ומייקרת מאוד את ההליכים. 

לכאורה, אומרים מבקרי התקנות החדשות, הותקנה הרפורמה לאחר הליך ארוך שנים של חשיבה מערכתית מסודרת, ולא היא. במהלך הרפורמה התאדו למעלה משני שלישים של התקנות הקיימות ללא חלופה בתקנות החדשות. תקנות רבות מאלה שהתאדו נזכרות בפסיקה, אלא שכעת נותרה כל הפסיקה הזאת ללא קולב שניתן לתלותה עליו.

לטענת פרופ' טליה אינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי, משרד המשפטים מסרב בעקביות לדרישת לשכת עורכי הדין להציג את חומרי הרקע לחיבור התקנות הכלולות ברפורמה – בראש ובראשונה דו"ח חברת הייעוץ שלדור, הכולל כ-500 עמודים, מתוכם הוצגו רק 15, שבהם ניתוח ההליכים בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שאינו רלוונטי כלל לרפורמה; איתור הבעיות שהביאו לעומס המורגש בבתי המשפט (עומס הוא תוצאה של הבעיות, לא בעיה בפני עצמה); פרוטוקולים מלאים של הישיבות שהתקיימו בעת הכנת הרפורמה והחלופות שנבחנו בהן; והיעדים המדידים שנקבעו לבחינת הצלחת הרפורמה.

כמו כן, טוענת פרופ' אינהורן, לא נערכה בחינה כלכלית של השלכות הרפורמה על תקציב המדינה, מחד גיסא, ועל העלויות למתדיינים, מאידך גיסא. בחינה כזו נדרשת הן על פי הנחיית היועמ"ש בדבר חקיקת משנה והן על פי התחייבות של המדינה כלפי ה- OECD. לדעת המומחים, בחינה כלכלית היתה מצביעה על ייקור ההליכים, הן לציבור והן לפרט.

לקריאת נייר העמדה המלא של פרופ' אינהורן

פרופ' אינהורן: "הרפורמה תביא להרס המשפט האזרחי"

"סדרי הדין נועדו להגשמת זכויות מהותיות. המשפט האזרחי הוא מגילת הזכויות הכלכליות, אך ללא סדרי דין ראויים, הזכויות הן תיאורטיות גרידא", אומרת פרופ' אינהורן בשיחה עם קול חי ומוסיפה "הרפורמה שהכינה מערכת המשפט, במסגרתה פחת מספר התקנות מכ-600 ל-180, היא מהפכה מן המסד עד הטפחות. הרפורמה תביא להרס המשפט האזרחי, פשוטו כמשמעו".

לדבריה "בעלי הדין יידרשו להוציא סכומי עתק מכיסם, שלא לצורך, יעברו מסכת תלאות לפני שיזכו בכלל לראות שופט, וכשסוף כל סוף יגיעו לראות שופט – ימצאו עצמם נטחנים בהליך לא תקין, שאינו מכוון לרדת לחקר האמת, שמותיר שיקול דעת רחב ביותר לשופט ללא שום הנחיה כיצד יפעיל את שיקול הדעת, ובסופו של יום יקבלו פסק דין מנומק רק בתמצית, שהערעור עליו יכול להידחות על הסף ללא הנמקה ואף ללא דיון. על בעלי דין שלא יבואו לשופט טוב בעין, הוא יהיה מוסמך להטיל הוצאות לטובת הצד השני ואף לטובת אוצר המדינה, למשל אם סבר שהצד נקט פעולה בלתי-מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו, וזאת אף אם פעל לפי התקנות".

"אף כי פגיעתה של הרפורמה תהיה רעה בכל בעלי הדין, את הפגיעה הקשה ביותר יחושו האוכלוסיות החלשות שיתקשו מאוד לעמוד בהוצאות ניהול תיק, בין כתובעים ובין כנתבעים, בין שהגיעו לביהמ"ש מרצונם ובין שמצאו את עצמם בהליכים שנפתחו נגדם, ואף כשהם מתגוננים מפני הליכי הוצאה לפועל. התקנות תפגענה קשות בזכות היסוד של גישה לערכאות", מסבירה פרופ' אינהורן.

"ראוי שיו"ר ועדת החוקה, ח"כ יעקב אשר, ישתמש בדחיפות בסמכותו ויגיש את הצעת החוק שתבלום את הרפורמה שתביא לכך שהשופטים ינהגו בחיפזון ואף בפזיזות בשבתם בדין", קוראת פרופ' אינהורן.

עו"ד רוטמן: "הרפורמה תגרום לכך ששערי המשפט ינעלו בפני השכבות החלשות"

היועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' ומחבר הספר 'מפלגת בג"ץ', עו"ד שמחה רוטמן, אומר בשיחה עם קול חי, כי "התקנות החדשות יעשו לדין האזרחי את המהפכה שיצר נשיא העליון בדימוס אהרן ברק במשפט החוקתי. הם יהפכו את ההליך האזרחי שנועד לתת שירות לאזרח שיש לו סכסוך, שנעשה לו נזק, או שנפצע בתאונת דרכים – מכלי פונקציונאלי, לכלי לקידום תיאוריות ותפיסות של השופטים עצמם. במקום לתת שירות לצדדים. הצדדים מחויבים לתת שיורת לשופט".

"זה בא לידי ביטוי בשלל תחומים", מסביר עו"ד רוטמן "למשל בלוחות הזמנים, נקבעים סדי זמנים קשיחים דווקא לצדדים, ובשום פנים ואופן לא לשופט. מגבלות העמודים (של כתבי הטענות י.ר) וגם כל מיני 'עקרונות יסוד' שנכתבו בתקנות האלו (שהמקום שלהם הוא בכלל לא בתקנות), 'עקרונות יסוד' שמאפשרים לשופט בעצם לשלוט בהליך מקום לספק שירות חשוב ונצרך לאזרחים".

עו"ד שמחה רוטמן | צילום מסך, אתר התנועה למשילות

צילום מסך, אתר התנועה למשילות

"מלבד הבעיה העקרונית הזו", מוסיף רוטמן "יש בעיה חמורה לא פחות, בהענקת סמכות שיפוט לעוזרים ומזכירים משפטיים. אנשים שבוודאי לא מונו על ידי הוועדה לבחירת שופטים או בדרך שנקבעה בחוק, ונלקחות הסמכויות מהרשמים, שהם מין שופטים זוטרים שממונים על ידי שר המשפטים ונשיאת העליון, ונותנים אותם לעוזר משפטי שהרבה פעמים אין לו שום הסמכה לכך, אין לו כללי אתיקה שחלים עליו ואין עליו ביקורת. הרבה מאוד מההחלטות יתקבלו על ידי הגורמים הללו. שוב, התפיסה היא 'אל תפריע לשופט, השופט יקדם את תפיסותיו ואמירותיו אבל כל תפקידם של הצדדים הוא לעזור לו' במקום שהוא יספק להם את השירות".

עוד מוסיף רוטמן: "מלבד הבעיות העקרוניות האלו, זה יבוא לידי ביטוי בהבאת עומס כבד על כתפיהם של המתדיינים, שיצטרכו לפתע להוציא סכומים אדירים כבר בתחילת ההליך. הרבה מאוד תיקים שאפשר היה לכאורה לפתור בשלב מוקדם, לפני ההוצאות הכבדות – יתמשכו ויתארכו כי הצדים יהיו מושקעים בהליך מבחינה כספית מאוד עוד לפני ההתחלה וכך התקנות פוגעות במטרות שכביכול לשמן הן תוקנו. הן לא יביאו לקיצור הדיונים אלא לסירבולם וליצירת חוסר ודאות ולהעמקת הפגיעה בשכבות החלשות ששערי בית המשפט ינעלו בפניהם כי הם לא יוכלו לעמוד בהוצאות הכבדות שבתחילת ההליך".

הצעת החוק לבלימה

בשלב זה עבר המאבק נגד הרפורמה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. מאחר שעלתה טענה שהפקדת קבלת החלטות בבתי המשפט בידי מזכירים משפטיים ועוזרים משפטיים מנוגדת לחוק יסוד: השפיטה, הרי שלפי תקנות הכנסת הסמכות בידי הוועדה להגיש הצעת חוק שתבלום את הרפורמה.

בוועדת החוקה התקיים דיון ב-14/9. לאחר הדיון הגישו ח"כ עמית הלוי וגדעון סער הצעת חוק, שבינתיים נחתמה על ידי שישה חברי ועדת החוקה הדורשים מיו"ר הוועדה, ח"כ יעקב אשר, לקדם את הדיון בהצעת החוק ולהניחה על שולחן הכנסת, לנוכח המועד ההולך וקרב של כניסת התקנות לתוקף. בשלב זה, הצעת החוק טרם קודמה על ידי ועדת החוקה והיא מוגדרת כהצעת חוק פרטית, וממתינה את 45 הימים שעל הצעת חוק פרטית להמתין עד שהיא עולה לדיון.

ועדת החוקה, בראשות ח"כ יעקב אשר

עדינה ולמן, דוברות הכנסת

מלשכת ח"כ יעקב אשר נמסר: "הנושא נמצא בטיפול מול משרד המשפטים ואנו נמצאים בשיח מעמיק מולם על שינויים משמעותיים בסדרי הדין האזרחי. תקוותנו שהמשא ומתן יעלה יפה לטובת עם ישראל כולו".

משרד המשפטים בתגובה: "בניגוד לנטען, 'האזרח הקטן' יהיה הנהנה העיקרי מהרפורמה"

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי נועדה לעצב הסדר חדש שיהיה בו כדי להחזיר את מעמד התקנות ככלי מרכזי וחשוב לניהול סדרי המשפטים האזרחיים, במטרה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים תוך קיומו של הליך ראוי והוגן. למרות זאת, אנו עדים להתנגדות של גורמים שונים לרפורמה. גם אם ניתן להבין את ההתנגדות לשינוי, מעצם היותו שינוי המחייב הסתגלות וזניחה של הרגלים ישנים, קשה לקבל את המידע השגוי המופץ בנוגע לרפורמה, לרבות במסגרת הכתבה ברדיו "קול חי". כך למשל, בכתבה נטען כי בקשה לאישור פסק בורר שניתן על-ידי דייני בית הדין הרבני תוגש בדרך של תביעה "רגילה". אלא שבפועל, הליך זה יוגש בדרך של בקשה בכתב ולא יצטרך אפוא לעבור את "משוכת ההליכים המקדמיים" אשר חלה לגבי הליכים שהוגשו בדרך של כתב תביעה בלבד. כך גם, בכתבה נטען כי בעקבות הרפורמה ייאלץ תובע בתביעת נזקי גוף להגיש חוות דעת רפואית כבר במועד הגשת תביעתו. אלא שבפועל, הוראה זו קיימת כבר בתקנות סדר הדין האזרחי ה"ישנות", אותן צפויה להחליף הרפורמה ב-1 בינואר 2021, והרפורמה לא שינתה אותה. יצוין בהקשר זה כי לפי התקנות החדשות, לבעל דין שמורה הזכות להגיש בקשה לדחייה או פטור מהגשת חוות דעת רפואית יחד עם כתב טענותיו".

משרד המשפטים

מרים אלסטר, פלאש 90

"טענה שגויה נוספת אשר רווחת בקרב מתנגדי הרפורמה הינה שהתקנות החדשות יפגעו במיוחד באוכלוסיות מוחלשות. אלא שבפועל – "האזרח הקטן" יהיה הנהנה העיקרי מהרפורמה. הימשכות הליכים מטילה עלות ישירה על בעלי דין בשל הזמן האבוד של משך ההתדיינות השיפוטית, המביא גם לייקור הוצאות המשפט ועלויות שכר הטרחה. התקנות החדשות צפויות כאמור לפשט, לייעל ולקצר את ההליכים המשפטיים האזרחיים, וכך להפחית את עלות ניהול ההליך. כך למשל, נקבע בתקנות החדשות שעל צדדים מיוצגים לקיים דיון מקדמי עוד לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה על מנת לתחום ולמקד את הפלוגתות שביניהם, להחליף מסמכים נחוצים, ואף לבחון דרכים ליישוב המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. כמו כן, נקבע כי יש להגיש רשימת בקשות במרוכז לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה, ולא באופן מפוזר לאורך ההליך, וכן נקבע רף מקסימלי להיקפם של כתבי הטענות. כללים אלו ימנעו מצד המעוניין להתיש את הצד שכנגד לעשות שימוש לרעה בכלים דיוניים על מנת להאריך את ההליך שלא לצורך, תוך ניפוח עלות ניהול המשפט עבור בעלי הדין".

"בהקשר זה יצוין כי בניגוד לנטען בכתבה, פסיקת הוצאות בגין כל בקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך, צפויה דווקא להקל על מתדיינים מאוכלוסיות מוחלשות, שכן מחד גיסא תרתיע מפני הגשת בקשות סרק המאריכות את ההליך לשווא, באופן שפוגע בעיקר בצדדים מוחלשים, ומאידך גיסא תפחית את החשש מהגשת בקשות מוצדקות עקב ההוצאות הכרוכות בכך ותשפה את מגיש הבקשה בהתאם. כך גם לגבי שאלונים – בניגוד לאמור בכתבה, האפשרות לדרוש מענה על שאלונים נותרה בעינה במסגרת התקנות החדשות, תוך שהוגבלו מספר השאלות המותרות (25 או 50 שאלות בהתאם לסכום הנתבע והערכאה אליה הוגש ההליך). הגבלה זו נועדה למזער את החשש משימוש לרעה בכלי השאלונים, באמצעות משלוח עשרות או מאות שאלות, שאינן מסייעות לקידום ההליך ונועדו להתשת הצד שכנגד בלבד".

"הנה כי כן, הרפורמה בסדר הדין האזרחי צפויה להביא בשורה של ממש למתדיינים, ובראש ובראשונה לאזרחים ותושבים קשי יום אשר זקוקים לרוב לסעד מהיר מבית המשפט בעלות נמוכה, אך מוצאים עצמם כיום ממתינים ליומם בבית המשפט חודשים ארוכים ולעיתים אף שנים רבות, תוך הוצאת סכומי כסף נכבדים".