מעבר לאתר המותאם




1

האינטרס של בחריין בהסכם השלום עם ישראל // פרשנות

שלמה ריזל 2 Comment on האינטרס של בחריין בהסכם השלום עם ישראל // פרשנות

בחריין, אי במפרץ הפרסי, מחזיקה בשטח קטן, אולם להסכם שלום שנחתם עימה יש השלכה מדינית חשובה מאוד על הנעשה במזרח התיכון. כתבנו המדיני שלמה ריזל בטור מיוחד בעקבות ההיסטוריה העקובה מדם של המדינה ומדוע היא צריכה את ישראל

מעמד החתימה בבחריין צילום: חיים צח לעמ

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

בחריין, היתה המדינה השניה שהפתיעה וחתמה על הסכם נורמליזציה מלא מול ישראל.

האות הראשון הפומבי שניתן לכך היה אישורה של הממלכה הבחריינית למטוסים ישראליים לטוס מעל שטחה, בדיוק כפי שאישרה סעודיה כמה ימים לפני כן.

מבחינה טכנית יבשה לאישור הטיסה מעל שטחה של בחריין אין כל משמעות. בחריין, אי במפרץ הפרסי, מחזיקה בשטח כה קטן, שלמטוס שנמצא בתעופה נדרשות פחות משלוש דקות לחצות אותה ממערב למזרח.

קוטרה של ישראל, שנחשבת לאחת המדינות הקטנות בעולם, גדול פי 40 משטחה של בחריין, שמשתרע על פני 760 קמ"ר בלבד. רק כדי לסבר את האוזן בדוגמה פיקנטית יותר: "נמל התעופה הבין-לאומי המלך פהד" שבמזרח סעודיה הוא נמל התעופה הגדול ביותר בעולם. שטחו של נמל תעופה זה לבדו עולה על שטחה של בחריין…

למרות זאת, וזה העיקר, יש לכך השלכה מדינית חשובה מאוד.

האמירה של בחריין נותנת אישור ערבי נוסף לזכות קיומה של ישראל, למרות העבר העקוב מדם בינה לבין מדינות ערב והעולם הערבי והמוסלמי.

האינטרס הבחרייני בנושא ברור ומוצק, ומבחינתה מדובר בכורח של ממש: אחרי סוריה, לבנון ועיראק, בחריין היא המדינה הערבית בעלת הסיכון הגדול ביותר ליפול לידיה של איראן. היא נמצאת בסכנת השתלטות יום-יומית ולכן חיונית לה עזרתה של ישראל – הגב הצבאי, יכולות הסייבר ההתקפיות וההגנתיות, המודיעין האדיר, הכלכלה והקִדמה ועולם הרפואה המפותח.

בעוד מנהיגה של בחריין, המלך חמד אבן עיסא אאל ח'ליפה המתון, הוא מוסלמי סוני, אוכלוסייתה מבוססת על רוב שיעי שעומד לפי הערכות כבר על 70%. ההנהגה במדינה שייכת גם היא למחנה הסוני ולכן הציבור השיעי מופלה בה לרעה בכמה נושאים.

הניסיונות הארוכים של האיראנים להפיל את משטר המלוכה הבחרייני שקיבל עצמאות מהבריטים רק בשנת תשל"א, החלו כבר לפני קרוב לארבעה עשורים. האיראנים עשו ניסיון ראשון למהפכה בשנת תשמ"א, ובשנות הנו"נים ניסו להוציא לפועל מהומות ענק של השיעים.

בשנת תשנ"ו חשפו השלטונות בבחריין כי האיראנים הקימו בממלכה זרוע של חיזבאללה הלבנוני: שישה מחברי התא החתרני הודו כי אומנו על ידי חיזבאללה בלבנון וקיבלו הוראות מקצין מודיעין איראני, שדיווח ישירות למנהיג הבכיר של איראן, חמינאי. בין לבין הספיק השלטון בבחריין לשלוח לוושינגטון מסמכים הקושרים בין חיזבאללה הבחרייני לכוחות אל-קודס של משמרות המהפכה.

המתחים הללו לא פסקו אף לרגע גם בעשור שלאחר מכן, וגם בעשור האחרון. תוך ניצול "האביב הערבי" שלחו האיראנים אלפי שיעים משולהבים להתפרע בבירת הממלכה, מנאמה, כדי לנסות לסלק את השלטון.

חלק מהם הניפו תמונות של נסראללה ודגלי חיזבאללה וקראו לסילוק המלך ואנשיו ולסילוק הכוחות האמריקאים שעוגנים באי הקטן. אחרי שפוזרו המהומות בכוח הזרוע, מצאו כוחות הביטחון הבחריינים בכיכר שבה החלו סליקים של כלי נשק שהחביאו המפגינים: רימוני יד, אלות, סכינים וחרבות. היה ברור שההפגנות התמימות נועדו להוביל הפיכה בכוח.

באותה תקופה חשף משרד הפנים הבחרייני ניסיון לבצע מעשי טרור נגד מתקנים חיוניים ואישים בבחריין והודיע כי עצר את ארבעת חברי תא הטרור שתכננו לפגוע בשר הפנים המקומי, בשגרירות הסעודית ובגשר המחבר בין בחריין לסעודיה.

לאיראן יש יותר מסיבה אחת לרצות להחליף את השלטון המלוכני הסוני בבחריין. ראשית, כיוון שמדובר באי שנמצא במרחק של 25 קילומטרים בלבד מחופי סעודיה – אויבתה העיקרית. האיראנים נמצאים בעברו הנגדי, המזרחי, של המפרץ הפרסי, ולכן, על אף הקרבה היחסית לסעודיה, האיראנים היו מעדיפים להתייצב קרוב ככל האפשר לגבולות בירת הסונה העולמית – בעיניהם המרכז של הכופרים האסלמיסטים.

אם הזכרנו מקודם את הגשר המחבר בין בחריין לסעודיה, כדאי להרחיב עוד מעט בנושא זה: לפני 34 שנים הסתיימה בנייתו של גשר אדיר, "גשר המלך פהד", הבנוי משלושה מקטעים ונמשך על פני 25 קילומטרים, שמחבר יבשתית בין סעודיה לבין בחריין. בבניית הגשר רצו שני הצדדים לשמור את בחריין השברירית קשורה ומחוברת לסעודיה.

במהומות שפרצו בבחריין בזמן "האביב הערבי" הזרימו הסעודים שיירה של מאות משוריינים דרך הגשר וכך קטעו את מהומות השיעים בכוח הזרוע ובמחיר דמים שגבו מהמתפרעים. חלומם של האיראנים יהיה להפוך את הגשר הזה לחרב פיפיות עבור הסעודים – לכזה שיחבר יבשתית בין מחוז איראני לבין סעודיה. החלום הוורוד של האיראנים הוא כמובן חלום הבלהות של הסעודים.

שנית, בשנת תשנ"ה הקימה ארה"ב בבחריין בסיס חדש עבור הצי החמישי שלה – הצי שפועל באוקיינוס ההודי ובמפרץ הפרסי. המפקדה של הצי החמישי הוצבה באי כיוון שהוא משרת את חיל הים האמריקני ברציפות זה 71 שנים. אם ארה"ב תצא למלחמה נגד איראן, הצי החמישי ישמש כזרוע הימית של המבצע, ולכן לאיראנים חשוב לטרפד את התכנון הזה ולסלק את האמריקאים מהאזור.

סיבה נוספת היא כמובן הנפט. בעבר פורסם דו"ח של האו"ם ולפיו בחריין היא המדינה הערבית בעלת קצב הגדילה הפיננסי הגדול ביותר. 30% מהכנסתה נשענים על נפט, ועבור האיראנים מדובר בנושא קורץ מאוד.

עד כמה האיראנים רואים בבחריין שטח כבוש שלהם? ובכן, חוסיין שריעתמדרי, עורך העיתון האיראני "קייהאן", שהיה גם דוברו הלא-רשמי של חמינאי, כתב בעבר כי "בחריין היא חלק מאיראן". יועץ נוסף של חמינאי השמיע אמירות המנכסות את בחריין לאיראן, בתארו את בחריין כ"פרובינציה ה-14" של איראן.

בחריין חוששת שנחישותה של איראן לדבוק בתוכניתה הגרעינית תגרום לשיעים החיים בה לחוש ביטחון רב יותר ואף לפעול ביתר שאת לערעור היציבות הפנימית, ולכן היא תעשה הכל כדי שלא להגיע למצב הזה. מאידך גיסא, בחריין חוששת שמניעת 'זכויות אדם' חלקיות מהרוב השיעי תוציא עליה את קצפה של ארה"ב ולכן היא חייבת לעמוד לימין לישראל בהתאם למדיניות האמריקאית החדשה, כדי שהאמריקאים יעלימו עין.

מעניין לציין שהמאבק האחרון בין בחריין לאיראן קרה ממש לאחרונה, בצילה של הקורונה. הבחריינים האשימו את האיראנים בלחימה ביולוגית נגדם, בכך שלפי טענתם האיראנים לא החתימו דרכונים של אזרחים בחריינים שביקרו באיראן, כדי שיחזרו לבחריין בלי שייבדקו, וכך יכניסו לתוכה את הנגיף.

אם נחזור לקשר של בחריין לישראל, נגלה שהוא רוחש מתחת לפני השטח לפחות בעשור וחצי האחרונים. בחלק מהמקרים היו אלו דווקא הבחריינים שהתבטאו בפומבי על קשרים עם ישראל, הרבה לפני האמירותים, הסעודים או כל אומה ערבית אחרת.

הקשר המעשי הראשון בין שתי המדינות נוצר עם חתימת הסכמי הסחר בין ארה"ב לבחריין בשנת תשס"ה, אז ביטלה האחרונה את השתתפותה ב"חרם הערבי" על ישראל.

בתשע"א, במסמך שדלף לאתר ויקיליקס ונחשף ב"גרדיאן" הבריטי, תואר מברק שמסקר פגישה בין שגריר ארה"ב בבחריין לבין המלך הבחרייני, שבמסגרתו הודה מלך בחריין כי למדינתו יש קשרים עם ישראל במישור הביטחוני והמודיעיני (המוסד), וכי שתי המדינות נעזרו זו בזו בנושאים אלו.

כלומר, המוסד עזר לבחריינים, ככל הנראה להתמודד עם הבעיה האיראנית, ונעזר בהם גם כן. לפי דיווחים זרים באותה תקופה, בזמן המהומות האחרונות שהתרחשו בתקופת "האביב הערבי", ישראל עזרה לבחריינים רבות.

שנתיים אחר כך הייתה בחריין המדינה הערבית הראשונה שהכריזה על חיזבאללה כארגון טרור, ושנה לאחר מכן היא הייתה המדינה היחידה שגינתה את הטבח המחריד בבית הכנסת 'קהילת בני תורה' בהר נוף שבירושלים.

לפני שלוש שנים אמר מלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה כי הוא מגנה את החרם הערבי על ישראל וכי עליו להסתיים. המלך חשף גם כי נתיניו רשאים לבקר בישראל, ואכן באותה שנה ביקרה בארץ משלחת רשמית של 24 אנשי דת בחריינים.

מעשיהם האמיצים של הבחריינים עלו שלב מעת לעת, ולפני שנתיים, אחרי תקיפה של צה"ל בסוריה, פרסם שר החוץ של בחריין השייח ח'אלד בן אחמד אאל ח'ליפה כי "זוהי זכותה של כל מדינה באזור, כולל ישראל, להגן על עצמה ולהרוס את מקורות הסכנה".

חודש לאחר מכן טען בכיר בחרייני, בריאיון לערוץ החדשות הבין-לאומי i24news, כי בחריין אינה רואה בישראל מדינת אויב, וכי הוא מאמין שבחריין תהיה הראשונה ממדינות המפרץ שתכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים וגלויים עם ישראל.

בשנה שעברה נמנעה בחריין לראשונה בהצבעה אנטי-ישראלית במועצת זכויות האדם של האו"ם, ובמקרה אחר שר החוץ שלה העניק ריאיון לתקשורת הישראלית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה אישיות מדינית בדרג גבוה ממדינה ערבית שאינה ביחסים דיפלומטיים עם ישראל העניקה ריאיון לתקשורת הישראלית.

אגב, רק בשנה האחרונה גזר בית המשפט בבחריין שלוש שנות מאסר על אזרח שהורשע בארגון כינוס והתפרעות בלתי חוקית, לאחר ששרף את דגל ישראל במהלך הפגנת תמיכה בערביי יו"ש.

 



2 תגובות

מיין תגובות
  1. 2

    היא לא צריכה את ישראל – שאינה יכולה לעזור לה כלל.
    היא צריכה את ארה"ב – שממנפת את העניין לאינטרסים של ארה"ב בכלל ושל טראמפ בפרט.
    חיזוק וגיבוש המדינות הפרו אמריקניות.
    זה הכל.