כתב רבינו האור החיים הקדוש בפרשתינו, שגם אדם שיש לו קביעות ללימוד התורה, אם רואה שבאים עליו יסורים, צריך לעשות חשבון נפש, אולי יכול הוא להוסיף בלימוד התורה, בכמות או באיכות.

ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'לפי שאין שיעור לְמַה שֶצָרִיך בעסק התורה, כאומרו [במסכת אבות] ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה'.

ולפי זה אפשר להבין את דברי הגמרא 'אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו [פירוש: יחפש ויבדוק אחר מעשיו] פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה'. ולכאורה מה הכוונה 'ולא מצא' הרי יש בידו עוון ביטול תורה שהוא עוון גדול, ואיך יתכן שבתחילה לא מצא אותו?

אלא הפירוש הוא, שבתחילה הוא לא חשב שחסר לו בלימוד התורה, כי מדובר באדם שכבר לומד תורה אך מכיון שיש לו יסורים אפילו שהוא כבר לומד תורה, אמרו חכמים שיתלה את סיבת היסורים בכך שהוא לא לומד מספיק, כי הוא יכול להוסיף בלימוד התורה יותר.

[אור החיים כי תצא פרק כב פסוק יג]

שבת שלום ומבורך, ובשורות טובות לכל בית ישראל.

–

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.